להתקשר לעץ החיים - התחדשות לחודש שבט

בספר יצירה מפורש כי חודש שבט נברא באות צ, ובשמה המלא – צדיק. תורת החסידות מלמדת כי אחד מיסודות עבודת ה' הוא ההתקשרות לצדיק, אותה מדמים להתקשרות לעץ החיים ("אילנא דחיי" בביטוי הארמי), כלשון הפסוק "פרי צדיק עץ חיים". אם כן, אין מתאים מחודש שבט – בו חל ראש השנה לאילן – לעסוק בנושא ההתקשרות לצדיק

 "וצדיק יסוד עולם"

כל אחד מבין את התענוג והתועלת שיש בקשר לאדם קדוש, המרומם טפח מעל המציאות; אדם חכם, המסוגל לתת מבט אחר – לפעמים שמימי-נבואי ממש – על בעיות החיים ולהוציא מהתורה הדרכות פרטיות ויום-יומיות; אדם טוב, שאזנו כרויה לצער הזולת, לבו פתוח להתפלל עליו וידיו מושטות לסיוע. אך בחסידות הקשר לצדיק מצטייר כקשר נשמתי בעל ממד של התמסרות מוחלטת, מעבר לכל הדברים שנמנו לעיל. מדוע? מהו תפקידו של הצדיק, ומדוע כה חשוב להיות קשור אליו?

בתחלת ספר היסוד של החסידות, ספר התניא, מוסבר כי עם ישראל נמשל לגוף שלם, כאשר הצדיק-הרבי הינו "ראש בני ישראל" (יש גם צדיקים שהם בגדר לב וכו'). בגוף בריא כל האיברים קשורים לראש, מקבלים ממנו את חיותם ומתנהגים על פי הוראותיו. כך במצב מתוקן, נשמות ישראל מתפקדות כגוף אחד, כאשר הצדיק משפיע חיות לכולן, מכוון ומדריך אותן. בחלקו השני של ספר התניא מוסבר גם כי הופעת נשמות הצדיקים בעולמנו היא גילוי אלוקות הבוקע את מצב ההסתר הקבוע שבמציאות (כמו שנס הבוקע את הטבע חושף בפנינו את בורא העולם).

משילוב הדברים עולה שהצדיק עומד בין הקדוש ברוך הוא ונשמות ישראל: מחד, הוא שליח המגלה אלוקות בעולם, בעצם היותו. מאידך, הוא המח והלב של כל ישראל, הרגיש למכאובי העם ומסוגל להזרים בו חיות רעננה. כך, משה רבינו אומר "אנכי עומד בין ה' וביניכם". כל יהודי יכול לפנות אל ה' ללא מתווכים, אבל הצדיק נותן לנו מגע אמיתי באלוקות המסתתרת מאחורי המציאות הנראית לעין, ומעורר את נשמתנו לפנות אל ה' ולהזכר בתפקיד לשמו ירדה לעולם הזה. במובן זה, הקשר האישי של כל אדם עם הצדיק קריטי לחיבור שלו לשורשו, חיבור המאפשר לו למלא את תפקידו היחודי בעולם, בדיוק כפי שענפי האילן מחוברים אל הגזע והשורשים ורק כך יכולים להצמיח את פרים הטוב.

 זמן חתונה

אם הכל כל-כך טוב, למה לא קל לכל אחד להתחבר לצדיק? חוץ מהבעיה הטכנית – איך מוצאים צדיק באזור... – נראה שיש גם עכבות פנימיות. בעולם שלנו, הדוגל בחירות הפרט ובביטוי עצמי, נראה לאדם שהתקשרות לצדיק מסוים תגביל את ביטויו העצמי ואת דרכו היחודית. גם מי שמקבל שיש אנשים מרוממים ממנו – קדושים, תלמידי-חכמים ובעלי מדות טובות – מתקשה לקבל את ההתמסרות המוחלטת של חסיד לרבו, ומעדיף לברור לעצמו 'מה שמדבר אליו'.

המחסומים הפנימיים הללו דומים להיסוסים שיש לפני חתונה. חיי הרווקות נראים חופשיים וססגוניים יותר, עם אפשרות לביטוי עצמי, לריחוף חופשי בין כל הפרחים, ללקט רק את הצוף המתוק שמוצא חן בעיני, ללא כל התחייבות ושעבוד. אך באמת, רק מכח ההתחייבות – לאדם אחד, לדרך חיים אחת – ניתן לחדור לרבדים העמוקים ביותר של החיים, לבחון מה שייך לנקודת האמת של הנשמה ומה אינו אלא עטיפה חיצונית, תדמית שקרית או סתם תוספת טפלה ומיותרת. והעיקר, רק מתוך קשר אמיתי ומחייב עם הזולת ניתן להיות פוריים באמת, ללדת וליצור, עם כל הדרישות המחייבות והעבודה השחורה הנלווית לכך.

גם בעבודת ה', כדי להפוך את החיפוש הרוחני לתכליתי, לאמת את רגש הלב ולמצוא את השליחות האמיתית בחיים – האדם זקוק לצדיק. מתוך הבנת ההזדקקות צריך האדם להפתח ולחפש צדיק-אמת אליו יוכל להתמסר (כבת הפתוחה להצעות שידוכים); בהמשך עליו לזהות צדיק מסוים ולהזדהות עמו (כבת המחליטה להתחתן עם בחיר-לבה, למרות שבכך היא סוגרת את כל שאר האפשרויות הקורצות); בסוף התהליך, כאשר בונים קשר אמיתי עם צדיק ומתפתחים בעבודת ה'  לאור הדרכותיו, נחשפת בפני האדם שליחותו הייחודית והוא מסוגל להעניק את מה שטמון בתוכו לכלל  ישראל.

 רבי, משפיע, צדיק, גיבור

כשמדברים על 'צדיק' עולים במחשבה ציורים שונים. נעשה קצת סדר, שגם יעזור לחפש ולמצוא, וגם ישחרר מעט מהלחץ שבהזדהות עם צדיק אחד בלבד. לצד התקשרות-אמת והתמסרות-אמת ל"צדיק יסוד עולם", יש בהחלט מקום לעוד דמויות מופת בחיינו:

כשמדברים על "צדיק יסוד עולם" הכוונה היא לרבי – "ראש בני ישראל" באופן ציבורי. הרבי הוא מי שדעתו בעניני הציבור ובאתגרי השעה היא "דעת תורה" אמיתית ומחייבת; אל רבי פונים כשזקוקים לתפלה וישועה; רבי מכוון את חסידיו לשליחותם האישית בחיים, כמעין רמטכ"ל המפקד על צבאות ה' של עם ישראל; רבי הוא המודל למנהיג אמיתי – אם המשיח היה בא היום, הרבי שלי הוא האיש המתאים לכך ביותר...

אך תחת הרבי, המחבר את האדם לאמתות הגדולות, יש מקום לדמויות נוספות: כל אדם זקוק למשפיע, איש בעל הבנה עמוקה בנפש האדם, שיכוון אותו ויסייע לו במשבריו ומצוקותיו. תפקידו הראשון של המשפיע הוא לשחרר אותנו מהאטימות הנפשית ומהגאוה, מהזיופים והחיצוניות, ולהוליך אותנו למחוזות פנימיים ואמיתיים של עבודת ה'. אך עוד קודם לחיפוש-חיטוט אחר האמת הנפשית, האדם זקוק לצדיק – עובד ה' בעל מדות טובות ולב רחב, שימשוך אותו בחבלי עבותות אהבה ויתן לו לחוש את טוב הטעם הפנימי שבשמירת תורה ומצוות. בנוסף, להתמודדות של כל אחד עם האתגרים והקשיים בחיים מסייעת השראה מדמות של גיבור, אדם שאינו מתכופף בפני הקשיים של עולם העשיה, אלא עומד מולם ברוח איתנה ומגלה את התוקף היהודי הפנימי (באופן קבוע ומתמיד, או במעשה מסוים של מסירות נפש, המשמש מופת נצחי למתבונן בו).

 הבחירה בחיים: מנהיג-צדיק וצדיק-מנהיג

בהשראת ימי הבחירות, העמוסים במצגי שוא, ניתן לומר שהבחירה האמיתית של יהודי היא לאיזה רבי להתקשר ומי הן הדמויות שתעצבנה את עולמו הפנימי. את עצם כח הבחירה, החוש בזיהוי האמת וההתמסרות אליה, מקבל האדם מהצדיק שמשך אותו לעולם של תורה ועבודת ה'; מתוך משיכה זו הוא מזהה את הצורך במשפיע שיעזור לו להפנים את הדברים ולתקן את נפשו לאורם; המשפיע דוחף אותו לצאת מעולמו הפרטי ולהתקשר לרבי. אז, כשהוא זוכה לקבל שליחות בחיים, מסייעת לו דמות הגיבור לפלס את דרכו ולממש את יעודו בתוך עולם המעשה.

חשוב להדגיש כי בחירה בצדיק אינה בריחה מהמציאות החיצונית-הציבורית לעולם פנימי-נפשי-אישי. ההיפך הוא הנכון: יש כאן עיצוב עולם פנימי, בו דמויות מופת נבנות לפי קנה מדה של תורת אמת, ואחר כך חיפוש דרך להביא את העולם הפנימי הזה להנהגת המציאות החיצוניות. בדורנו שלנו, חודש שבט קבל משמעות נוספת של התקשרות לצדיק, כאשר ב-י' שבט קבל את שרביט ההנהגה הרבי מליובאוויטש (עם פטירת חותנו, הרבי הקודם). אין כמו התבוננות בדמותו של הרבי והתקשרות אליה כדי להמחיש את הדחף לממש את עולמה הפנימי ביותר של התורה בהנהגת המציאות החיצונית, עד להבאת הצדיק-המנהיג האמיתי, מלך המשיח.

נבחר בחיים, נתקשר לעץ החיים, ונתחיל לצמוח!