מה עושים ביום העצמאות? • דעה

לרב יוסי פלאי נמאס מהוויכוח העתיק על הלל ביום העצמאות, ומציע להמתין למשיח שיכריע בנושא. בינתיים הוא מציע להותיר את המחלוקות על העבר בצד, להפשיל שרוולים ולהתחיל ליצור פה את המדינה לה כולנו מייחלים.

הצעה ראשונה:

להפסיק את הוויכוח הנואש על אמירת הלל / תחנון / חצי הלל / לא זה ולא זה / גם זה וגם זה / אחר.

לפני ואחרי כל האידיאולוגיות, הגיע הזמן להבין שהוויכוח הזה לא הולך להיות מוכרע בתקופה הקרובה: לכל אחד מהצדדים יש נימוקים משלו, והעיקר, כל אחד מתבסס על דעות מוצקות של גדולי ישראל מהדור הקודם. אין סיכוי שתלמיד נאמן של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל יפסיק לומר הלל ביום הזה, כמו שאין סיכוי שתלמיד נאמן של הרבי מליובאוויטש זצ"ל יתחיל לומר הלל. וכל אחד מהם יכול גם להסביר מדוע הדרך של השני מזיקה.

לעת עתה, נראה שנצטרך לחכות לביאת המשיח שיכריע בנושא. בינתיים אפשר להחליט שפשוט יש מנהגים שונים, כמו השאלה האם אתה אומר "ויצמח פורקניה" בקדיש.

במחשבה שניה, מי שנהנה מהויכוח – שימשיך להתווכח...

הצעה שניה:

הרעיון להקים מדינה יהודית בארץ ישראל הוא רעיון נהדר – הרי לזה אנחנו מחכים אלפיים שנה! אם כן, בואו נחשוב יחד כיצד באמת אנחנו מקימים כאן מדינה יהודית ראויה לשמה.

סוף סוף, כל כאבי-הבטן הנוגעים ליום העצמאות (ולא בגלל עודף בשר על האש) הם סביב כל מיני הגדרות ומינוחים ופרשנויות והתיחסות למדינה/הממסד הקיים. אבל אם נחשוב בעיקר לאן עלינו להמשיך מכאן והלאה – בשאלה הזו אמורים להתאחד כל יראי ה'.

כולנו רואים שאנו נמצאים בעיצומו של תהליך נפלא של שיבת-ציון וקיבוץ גלויות, וכולנו צריכים להודות לה' אלף פעמים על כך (השאלה היא מה המסגרת המומלצת להודאה זו). ומאידך, כולנו מסכימים שמדינת ישראל בגירסה הקיימת "זה לא זה", צריך דגם משופר הרבה יותר.

אז במקום להתווכח איך בדיוק אנחנו מגדירים את מה שקיים כאן, בששים-וחמש השנים האחרונות, עלינו להשקיע מאמץ ליצור כאן את מה שבאמת ראוי להיות.

הצעה שלישית

בספר מלכים אנו רואים שכל אחד ממלכי יהודה וישראל מקבל ציון מסוים, ומצביעים על נקודה מיוחדת שאפיינה אותו, לחיוב או לשלילה: האם הוא נלחם בעבודה-הזרה ובפולחן הבמות או להיפך, וכדומה. ואם מלך צדיק בא אחרי מלך רשע, הוא צריך, קודם כל, לבער את 'הירושה' של המלך הקודם.

ובכן, אולי כדאי להתחיל כבר עכשיו לבער את ה"עבודה זרה" שהשלטון הנוכחי נגוע בה. במדינת ישראל היום, על כולם לכרוע ולהשתחוות בפני האלהים המודרני, הלוא הוא הדמוקרטיה. אבל אם נדייק, הדמוקרטיה היא לא סוף פסוק: הרי אם בצורה דמוקרטית לחלוטין, המשקפת את רצון העם וכו', יוחלט למשל ברשות מסוימת על חוק שמעדיף עבודה עברית (של יהודים!) – הוא ייפסל מייד. כי מעל האלהים של הדמוקרטיה יש את אלהי-האלהים, קודש הקדשים: השוויון – "נשמת אפה של הדמוקרטיה" כהגדרת אחד מאבירי המשפט.

במקום העבודה-הזרה הזו, במדינה יהודית אמיתית, המשפט הראשון בחוקה יהיה משהו כמו "אתה בחרתנו מכל העמים". אז כבר עכשיו מומלץ לעשות משהו סמלי כדי לבער עבודה זרה. לא צריך להתאמץ יותר מדי: כדי להתנגש חזיתית עם אליל השוויון מספיק לומר למשל שאנחנו פועלים ומחנכים לכך שנישואי תערובת בין יהודי לנכרי הם דבר איום ונורא.

והצעה אחרונה חביבה

אם כבר יש יום שבתון, למה לא לטייל בארץ הקודש? ואם כבר לטייל, מומלץ לנסוע להכיר מקום חדש בארץ. "כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא", ואפשר גם להרוויח ברכת "מציב גבול אלמנה".

הרי באמת "אין לנו ארץ אחרת". אבל, בעזרת השם, תהיה לנו מדינה אחרת!

ובשביל מי שרוצה קצת לחפור, הנה חומר בנושא, ועוד, ועוד