מעובד מדברי מו"ר הרב יצחק גינזבורג שליט"א.
על מעשה פינחס נאמר בגמרא:
"וירא פנחס... מה ראה? אמר רב, ראה מעשה ונזכר הלכה. אמר לו [פנחס למשה] אחי-אבי-אבא [משה היה אח של סבא של פינחס], לא כך לימדתני ברדתך מהר סיני 'הבועל את הנכרית קנאין פוגעין בו'? אמר לו, קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא [קורא האגרת הוא יהיה השליח לביצוע]... ושמואל אמר, ראה שאין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד ה', כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב. רבי יצחק אמר רבי אלעזר, ראה שבא מלאך והשחית בעם".
לפי רב, פינחס פעל כתלמיד לפני רבו. תלמיד מצוין היודע "להבין דבר מתוך דבר". תלמיד שיש לו "ראש גדול" ופועל מכח עצמו. אמנם הוא טורח לקבל אישור ו'הסכמה' מהרב, אבל את ההוראה הוא מורה לעצמו. אם היה פינחס "מקטין ראש" וממתין להוראה מפורשת לקום ולעשות – לא היה עושה כלום! מפני שההלכה רק משבחת את הקנאי לאחר שקם ועשה מיוזמתו, אך אינה מורה לו לקום ולעשות, "אם שאל לבית-דין, אין מורין לו כך". מכל מקום, לדעה זו פינחס פעל מתוך מניעים 'תורניים-הלכתיים' מובהקים ועל פי כללי ההלכה המקובלים הנקבעים לדורות בשלחן ערוך.
אולם לדעת שמואל, פינחס 'עקף' את הסמכות הרגילה. בדרך כלל צריך לשאול את הרב, אולם כשרואים חילול השם מול העינים, פשוט פועלים. יודעים שהרב נמצא כאן, אבל אין חולקים לו כבוד אלא פועלים כאילו אתה הרב. לדעה זו, המניע של פינחס לא נבע מה'סעיף-הקטן' בתוך הספר, אלא דומה יותר ל"הוראת שעה" הפורצת את ההתנהלות ההלכתית הרגילה (אלא שההלכה עצמה מגדירה את כללי הפריצה הזו!). את הדבר הזה קשה יותר לקבוע במסמרות בהלכה, והוא נותר במסגרת ה"יוצא מן הכלל" שצריך 'חוש' פנימי מיוחד כדי לאבחן אותו נכון.
ואילו לדעת ר' יצחק פינחס כלל לא הגיע להתמודדות עם השאלה של הסמכות! הוא ראה את המגפה וחש בוודאות גמורה שהצלת-ישראל תלויה במעשה כמו שלו. לכן הוא נחלץ לפעולה של מסירות-נפש, למעלה מכל חשבון שכלי רגיל. הראיה של פינחס היתה ראיה של רוח-הקדש, ראיית המלאך המשחית בעם, והעשיה שלו באה "בדרך ממילא", מתוך הטבע העצמי של היהודי הקופץ להציל את חבירו ממות.
במושגים של פנימיות התורה, ניתן לכוון את שלש הדעות בהקבלה לשלש הספירות העליונות - כתר, חכמה ובינה:
דעת שמואל מתאימה לספירת הבינה, המבינה דבר מתוך דבר כתלמיד המבין מדברי רבו, והתופסת את הנקודה בצורה מובנית, מושכלת ומובנת.
דעת רב מכוונת לספירת החכמה, הקולטת את האמת ורואה אותה באופן ישיר ובלתי-אמצעי.
ואילו דעת ר' יצחק מכוונת לספירת הכתר, הוא הרמה העליונה והבלתי-מודעת ומושגת, המתגלה בנפש רק במעשים כמו מסירות-נפש. זו הרמה הגבוהה ביותר, והרמז בשם החכם שאומר אותה: ר' יצחק בשם ר' אלעזר – רומז לפינחס (בגימטריא יצחק) בן אלעזר.
ע"פ המאמר "וירא פינחס" בספר מלכות ישראל ח"ג
