סיפורה של רמת גלעד - "המדינה מתנהלת כמו בסדום"

[caption id="attachment_19979" align="alignleft" width="300" caption="משה זר"]


לפני 29 שנים קנה משה זר את הקרקע עליה יושבת כיום 'רמת גלעד' בכסף מלא. מחשש לרצח, סירב מוכר הקרקע הערבי לחתום על שטר הבעלות. בשל אפליה של המנהל האזרחי לא ניתן לקבל חזקה על הקרקע, ובשל התנהלות מקוממת של בג"ץ, צפויות 10 משפחות להיזרק מבתיהם. • סדום זה כאן
לפני כעשר שנים, עלה לקרקע הישוב רמת גלעד, לזכרו של גלעד זר הי"ד, קב"ט המועצה האיזורית שומרון שנרצח בידי ערבים זמן קצר קודם לכן. הישוב נבנה על אדמותיו של גואל האדמות משה זר, אביו של גלעד,  בסמוך לקרני שומרון.
מדינת ישראל הצהירה בבג"ץ, כי עד סוף החודש הלועזי הנוכחי, היא מתחייבת להחריב את רמת גלעד, בה מתגוררות כיום עשר משפחות שלהן כשלושים ילדים, בטענה שהאדמות עליהן הוקם הישוב הן אדמות פרטיות של ערבים.
קרקע שנקנתה בכסף מלא הפכה לקרקע פרטית ערבית
לאחר שסקרנו כיצד הפך בג"ץ, אדמות טרשים נטולות בעלים, "לקרקע ערבית פרטית", נציג את סיפור הקרקעות ברמת גלעד, המלמד כיצד הפכה המדינה קרקע שנקנתה בידי יהודי בכסף מלא, לקרקע ערבית פרטית.
בשנת תשמ"ג, קנה גואל האדמות משה זר שתי חלקות אדמה סמוכות לקרני שומרון, מערבי מהכפר ג'ינסאפוט. לחלקות יש אישורי מאלייה (מסמך ירדני המאשר את הבעלות על הקרקע).
על המאלייה של החלקה הראשונה חתם הערבי והעבירה למשה זר, ועל חלקה זו אין מחלוקת משפטית.
כשזר הגיע לשטח למדוד את הקרקע כנהוג, הבינו ערביי ג'ינסאפוט שהקרקע נמכרה ליהודי, והיכו את המוכר מכות רצח.
לאחר שחשש לחייו, סיכם הערבי עם משה זר, כי לגבי החלקה השניה, המאלייה תועבר לידיו, אך הוא לא יחתום עליה, וזאת בכדי שלשכניו לא תהיה עילה להורגו. הערבי התחייב כי לא ימחה כאשר זר יעבד את הקרקע.
משה זר שילם לערבי כסף מלא, והמאלייה עברה לרשותו, אך כאמור ללא החתימה.
אפליה נגד יהודים מונעת את רישום הקרקע
זר, שעיבד את הקרקע שנים ארוכות, סמך על כך שיוכל לרשום את הקרקע על שמו מכח עיבוד וחזקה של עשר שנים, כפי שקובעת תקנה 78 בחוק העותמאני.
אולם המנהל האזרחי והפרקליטות, מקיימים בשנים האחרונות אפליה בוטה בין יהודים לערבים בתחום החזקה. ליהודים אין אפשרות לרשום קרקע שעובדה על ידם, גם אם מדובר בקרקע שעובדה למעלה מעשרים ושמונה שנה, כמו במקרה של זר.
נדגיש כי הערבי שמכר את הקרקע לזר לא מחה מעולם, לא התלונן למת"ק, למשטרה, או למנהל האזרחי, וזאת על אף שהקרקע קרובה לכפר. גם לאחר פטירתו, יורשיו לא טענו לבעלות על הקרקע, ואף סירבו להצטרף לעתירה שהגישו ארגוני השמאל בדרישה להחריב את רמת גלעד.
בעקבות העתירה שהגיש לבג"ץ ארגון השמאל הקיצוני "שלום עכשיו", נידונה שאלת חוקיותו של הישוב. לפני מספר חודשים גיבשה ממשלת ישראל עמדה לפיה יוחרבו המאחזים הבנויים על קרקע פרטית ערבית.
טענתו של משה זר לבעלות על הקרקע, והעובדה שאין טענת בעלות של ערבים לשטח, לא הפריעה למדינה להודיע לבג"ץ כי בכוונתה להחריב את רמת גלעד עד לסוף החודש הלועזי הקרוב, בטענה שמדובר ב"קרקע פרטית ערבית".
אותו מקרה - שתי החלטות שונות
אך לא כאן מסתיימת ההתנהלות הסדומאית של בג"ץ כנגד משה זר ורמת גלעד.
סיפור משפטי דומה התנהל עם זר בשנים האחרונות. בישוב ברקן שבשומרון, נבנו עשרות יחידות דיור, על קרקע פרטית של משה זר.
זר עתר לבית המשפט בדרישה לפנות את הפולשים ולהשיב לידיו את הקרקע, אולם במקרה זה שופטי בג"ץ קבעו כי "בתים בנויים לא הורסים", ופסקו כי במקום להרוס את המבנים, יפוצה זר כספית.
"מדובר באותו משה זר" אומרים תושבי רמת גלעד. "כשגזלו אותו, בג"ץ קובע כי לא הורסים בתים. אך כשיש ספק קל לגבי הקרקע ברמת גלעד, בג"ץ קובע כי חייבים להרוס את הבתים ולגרש את המשפחות.
אפילו אם נלך לחומרה הרי ברור שמשה זר עלה על האדמות בתום לב, ואף ערבי לא טען לבעלות על הקרקע. היכן נעלמה שיטת בג"ץ של פיצוי במקום הריסת בתים כמו בברקן?" תוהים תושבי רמת גלעד.