החרדים לא אהבו שהמדינה היא לא לפי התורה, ובצדק. וכך השכיחו מעצמם את העובדה שהתורה דורשת מדינה.
החילונים זכו לקיים את המצווה הראשונה, את הקמת המלכות בארץ ישראל. והיא גם הצילה אותם מהתבוללות. אך אין להם את היכולת להתקדם הלאה בלי תורה ויהדות.
הדתיים, היו אומרים להוביל אך עסוקים בשילוב במערכות המדינה ולא עוסקים בשאלה לאיזו מדינה אנחנו שואפים. אם אפילו יציירו וידברו על החזון של מדינה יהודית ולא ככל העמים, זה עשוי להתממש מהר מכפי שאנחנו חושבים.
הרב עודד כי טוב, הוא תלמיד חכם ירושלמי, בעל חזות חרדית. הוא גדל בשכונת סנהדריה בירושלים לאביו המפורסם הרב אליהו כי טוב, מחבר ספר התודעה וספרים נוספים. אנחנו יושבים לשיחה מרתקת בערב יום העצמאות ושומעים זווית ראיה מהפכנית – יהודית, מתוך השקפת עולם תורנית.
לאיזה ציבור אתה שייך הרב עודד?
אנחנו שייכים בעצם לקבוצת פאג"י, שלצערי כיום איננה קיימת בציבוריות בארץ ישראל. המצב התחדד, ואנשים הלכו לקצוות. זו קבוצה שהיתה בתוך הציבור מה שנקרא היום חרדי, שרצו להיות מאוד מעורבים ציבורית, והעזו להגיד למפא"יניקים 'נכון שאתם הקמתם את המדינה, אבל צריך לנהל אותה לפי האמונה היהודית'. מה שקרה, שרוב החרדים אמרו לעצמם - אם המדינה הזו לא טובה, או לא טובה מספיק, אז פשוט בא נגיד ש'בכלל לא צריך מדינה, זה לא מעניין אותנו'. אבל בפאג"י היו חרדים שאמרו מדינה זה דבר מצויין! ועם ישראל חייב להקים מדינה, והמדינה שלו היא מדינה יהודית.
איך זה נראה תכל'ס? אנחנו מדברים ביום הזיכרון, הרבה טקסים בבית העלמין, דיבורים של משפחות שכולות. היכן אתה מונח ביום הזיכרון?
שמעתי ברדיו את הטקס, אני חושב שחס ושלום לזלזל ביום הזה, מדובר על יהודים רבים שמסרו את נפשם, זה משהו שנוגע לכולנו, נוגע עמוק.
ויום העצמאות – אתם חוגגים?
אני לא יודע אם מתאים לומר את המילה חוגג, אבל אני בהחלט מציין את היום הזה, לפי דרכי.
מה זה אומר?
אבא שלי היה מהפכן, אמנם בתוך פועלי אגודת ישראל, אבל מהפכן. כלומר הוא רצה לשנות דברים, והם ניסו כמה שנים בשדה הפוליטי, ללא הצלחה. אחר כך הוא עבר לכתוב את הספרים, אבל הנושא הזה בעצם לא עזב אותו.
מה הוא רצה לשנות?
את הפסיביות של החרדים. זו היתה עיקר המהפכנות שלנו, הוא רצה שהחרדים והתנועות שלהם לא יעסקו רק בהנהגה קהילתית מקומית, או ייצור מקומות עבודה ואפילו התיישבות זה לא מספיק. כל התנועות הרי התחילו בפולין, ואז עלו הרבה צעירים לארץ ישראל והתברר להם שהסניף המקומי פה הוא לא באמת שותף מרכזי בעשייה הלאומית, אלא מוותר ויושב בצד, ורק מקבל כמה פירורים מההסתדרות הכללית בעיקר כדי לשתוק ולא להתערב, וגם זה היה המעט שנותר אחרי שקיבלו המקורבים וכו'. ציבור יראי השם היו אז פשוט בבהלה ממפא"י, מהציונות החילונית ולכן לא ביקשו להיות מעורבים ולקבוע את דמות המדינה, אלא להסתדר לעצמם בצד.
פאג"י טענו כלפי בן גוריון וחבריו – להקים מדינה זה מצויין, וזו מצווה, אבל מי שמך פטרון על כל עם ישראל? אתה הוא זה שיקבע את הצביון של המדינה היהודית? ממש לא, המדינה זה אנחנו! ככה הם הרגישו ושידרו לו, בתמורה הוא כמובן נלחם בהם, והצליח... הם ניסו פעמיים לגשת לבחירות ולא הצליחו.
אני חושב שבציבור היום יש לא מעט שמזדהים עם הכיוון הזה, אבל בהחלט רוב החרדים זזו הצידה לקיצוניות ועשו איקס על הכל, המדינה לא טובה, ולא מעניינת אותנו כלל. הם גייסו את הגדולים כדי להשפיע על הרחוב, אגב אז עוד לא היה מושג כזה גדוילים, והם הצליחו. הציבור החרדי מכונס בתוך עצמו ולא מביע כל עמדה בדיון הציבורי איך צריכה להיראות מדינה יהודית. הוא לא מונח בסוגיה הלאומית כלל, אלא רק דואג לקהילה. החרדים פסיביים לגמרי ולכן גם לא מתגייסים.
מאיפה זה הגיע ה'ברוגז' הזה?
צריך להבין - בתחילת הציונות היתה תעמולה לאומית סוחפת מאוד, להקים מדינה יהודית בארץ ישראל. הרבה יהודים אמרו כן, בוודאי! למה לא? עם ישראל רוצה מדינה. זו מצווה הרי להקים מלכות בארץ ישראל. אבל מצד שני אמרו – אי אפשר לשתף פעולה עם עוברי עבירה. בנוסף, הם גם העריכו שלא יצא מזה כלום לבסוף. אז ה'ברוגז' שלהם יש לו הרבה על מה להיות מבוסס: הרי גלינו מארצנו מפני חטאינו – ואיך נחזור ונצליח כאשר אנחנו עם חטאינו. אם קיבלנו עונש לא יתכן שנתקן את המצב כאשר החטא עדיין נעשה. אפשר בהחלט להבין ואפילו להצדיק את ההיגיון החרדי שמדינה לא יהודית לעם היהודי, זה לא ילך ולא יצליח.
אפילו אחרי קום המדינה, היו שאמרו עדיין 'זה לא יחזיק', חשבו ששנה שנתיים וזה יתפרק. ולכן הם עמדו בצד, ואמרו אנחנו לא נלך בעקבותיהם, אנחנו לא במשחק. ואלו התחושות עד היום, אמנם קמה המדינה וכן הצליחה ושרדה, בניגוד להרבה הערכות שהתבררו כלא נכונות, ולמרות זאת, התחושות עדיין מרוחקות, כי המדינה היא לא יהודית. ולא ברור מה הכיוון שלה, לאן היא הולכת? היא הולכת ונעשית יותר מדינה יהודית או יותר פרוגרסיבית? יותר אמונה או יותר 'ככל הגוים'? איך אני יכול להתמסר לכזה דבר ולהשקיע בו את כל הכוחות שלי? אלו שאלות מצויינות, ולכן בעיני החרדים אי אפשר להתמכר למדינה, ללכת איתה עד הסוף, להיות חלק, לקבל את ההוראות שלה והמושגים שלה והצבא וכו' זה בלתי אפשרי.
יש גם דעות אחרות בתוך החרדים, יותר קיצוניים שאומרים שהכל (המדינה) זה מעשה שטן, אבל זהו מיעוט. בכל אופן, החרדים לא רואים במדינה קדושה ומצווה, כי הם לא בשלים למושגים הלאומיים האלו.
אז מי בשל?
יש את הדתיים לאומיים – הם מלכתחילה הלכו עם המדינה, עם כל הבעייתיות שיש בה. ועד היום הם חלק מהמשחק, והם בעצם מתמכרים למדינה. הם אמרו: להקים את המדינה זו מצווה וזה דבר קדוש, אז אנחנו שותפים במצווה עם כל הצפרדעים שאנחנו צריכים לבלוע בדרך, ובקיצור אנחנו שפוטים של המדינה, כך זה יוצא בסוף.
אוקיי, אז החרדים לא בעניין. החילונים לא מסוגלים, הדתיים עסוקים. אז מה יהיה?
יש באמת דרך אחרת. שהציבור של יראי השם יתעורר ויקום ויגיד, קודם כל לעצמו, שכן יש כזה דבר מדינה ומדינה זה דבר טוב! אבל לא המדינה הזו, לא ככה. המדינה כפי שהיא היום זה הרקע למדינה היהודית שעלינו להקים ושעדיין איננה. אנחנו שומרי התורה, ולכן אנחנו צריכים להנהיג את המדינה, ולעצב את הצביון שלה. יש מצווה להקים מדינה, וצריכה להיות מדינה יהודית עוד לפני בוא המשיח. ולכן לא יושבים ומחכים אלא פועלים 'להביא לימות המשיח', למה מחכים?
אוקיי, אבל בפועל זה לא קרה. ציבור יראי השם לא השכיל להתרומם מהגלות, לארגן עלייה לארץ ולהקים מדינה, אלא בן גוריון וחבריו עשו זאת והם עד היום מנהיגים.
נכון, ככה זה היה. דרך אגב, יצא מן השמיים שדווקא העוברי עבירה הם פעלו והקימו את המדינה, התגלגלה זכות גדולה לידם. אם זה לא היה קורה, אם לא הם היו מקימים את המדינה אלא הדתיים או החרדים – מה היה קורה לכל הציבור שאינו שומר תורה ומצוות? הם היו נשארים בגלות ונכחדים חלילה לגמרי, בהתבוללות. אז הקב"ה גלגל ככה שהם יעסקו במצווה הלאומית ויישארו בתוך עם ישראל. דתיים יכולים כיהודים לשרוד בלי מדינה, אבל את החילוניים הציונות ממש הצילה.
לפני הציונות הם שאפו לאמנציפציה, שוויון זכויות בתוך הגויים על מנת להגיע לשילוב מלא. ואז התברר שהגויים לא רוצים אותם וזה לא יעבוד. לכן עברו לאוטואמנציפציה. הייאוש מלחיות בטוב עם הגויים גרם לפנות לציון וזאת ממש חזרה בתשובה. בפרשת ניצבים, השיבה לארץ והתשובה הם כרוכים אחד בשני ממש. הציונים עשו מצווה גדולה מאוד והקרן קיימת להם לעולם הבא, אבל גם בעולם הזה הם כמובן לא קיפחו את עצמם והקימו מדינה, וזה באמת הצליח. הציונות במאמצים גדולים זכו למסור את הנפש על המצווה הזו והקימו פה מלכות, אבל לא ראינו שהמצווה הזו גררה אחריה קיום עוד מצוות. ברור שלא הגענו עדיין ליעד.
להקים מדינה זה מצווה?
בהחלט. זה מצווה מן התורה, המצווה הראשונה בפרשת המלך כלומר פרשת המדינה, מצוות מינוי מלך. יש אמנם ויכוח בין התנאים אבל להלכה נפסק שזו מצווה שצריך לקיים.
אבל אין פה מלך.
כשהתורה אומרת מלך, מלכות הכוונה היא שלטון, כל שלטון, בכל צורה שהיא זו המצווה. בזמן התורה היה משטר מלוכני, אז מלך = משטר. אבל אפשרי מאיזה סוג שאתה תבחר, אפשר גם דמוקרטי. עיקר מה שהתורה רוצה למנוע זה מצב של שבטיות. שכל אחד לעצמו, כמו שהיה כאן בתקופת השופטים. עם ישראל ישב בארצו אבל לא מאורגן כמלכות לאומית, לא עם חזק בין האומות. אלא כל שבט יושב בפני עצמו, ראובן לבד, שמעון לבד, וכל אחד פותר לעצמו את הבעיות המקומיות שלו, אף אחד לא לוקח אחריות כוללת, ככה אין פה עם ואי אפשר לקיים את הייעוד שלנו. המדינה היהודית – רק דרכה עם ישראל יכול לעשות את השליחות שלו בעולם והפצת האמונה.
אוקיי, אז קיימנו את המצווה?
כן, את השלב הראשון. ואז פרשת המלך ממשיכה ואומרת לנו: יפה מאוד, יש מלך, אבל יש כללים. למשל: 'לא תוכל לתת עליך איש נוכרי' – ואם אני מתרגם את זה לימינו האמירה היא אל תקים לעצמך מסגרת לאומית סתמית, מדינה ששייכת פשוט למי שגר כאן בארץ, מסגרת אזרחית, מה שנקרא מדינת כל אזרחיה. אלא 'מקרב אחיך תשים עליך מלך' יהודי אמור לעמוד בראש המלכות כלומר, השיטה אמורה להיות לא שיטה נכרית אלא יהודית. שיטה שבנויה לפי האמונה שלנו, שהכל לפי התורה שקיבלנו בהר סיני. בן נכרי זה לא רק גוי, זה גם בן שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים. וזו כבר מצווה נוספת בפרשת המלך. ואת המצווה הזו עוד לא קיימנו, והחובה מוטלת עלינו.
אז הציונות קיימה את המצווה הראשונה?
כן, ואת ההמשך הם כבר לא מסוגלים, כי הם לא מחוברים לתורה. החרדים גם לא, הם לא חושבים בכלל בצורה לאומית, אלא פרטית מקומית. לכן הדתי לאומי הם צריכים והם היחידים שיכולים לקחת את עם ישראל לשלב הבא.
אז יום העצמאות זה חגיגה על המצווה הראשונה?
יום העצמאות זה יום שבו חוגגים בר מצווה. הרי הילד רק עכשיו מתחייב, הוא עוד לא עשה מצוות אז על מה החגיגה? התשובה היא שהוא עכשיו מתחייב במצוות, זו שמחה גדולה שהוא נכנס לעול והמחויבות ויש מקום להניח שהוא יקיים את המצוות. בבר מצוה אני עוד לא יודע מה בדיוק יהיה, אך זה בהחלט סיבה למסיבה.
עם ישראל כן קיים כבר מצווה אחת, לדבריך.
כן, זה כמו המצווה להיות בר מצווה, להכין את המציאות, ולהיות מוכן לקבל את החיוב. הרי אם אין מסגרת של עם ישראל אי אפשר להתקדם לשלטון יהודי מתוקן. מתוך המדינה הקיימת עכשיו צריך להתקדם למשהו נצחי גאולי. שזה בעצם משיח, בסופו של דבר זה הייעוד של עם ישראל. בשלב הראשון זה נראה חילוני לגמרי, ואז מתקדמים ועולים.
אולי אפשר לעלות מתוך המערכת?
מי שמקבל את כללי המשחק היום ונכנס לפעול בתוך המדינה, מבלי להסביר אנה מועדות פנינו, הוא לדעתי משחק בעיקר לידיהם של הציונים החילונים. הם טוענים, במידה של צדק, זאת המדינה שלנו, אנחנו הקמנו אותה – כי הם לא מכירים משהו אחר ולא שומעים הצעה אחרת, רצון וחזון שונה. אין מי שמעמיד חזון של אלטרנטיבה יהודית.
יש הרבה אמירות יהודיות בציבור, ויש המון מאמצים לשנות דברים, זה לא הולך מספיק כי הגרעין המייסד לא משחרר את ההגה בקלות.
ברור. אף אחד לא צריך לשחרר לך, אם אתה לא תיקח אותו ולפחות תרצה אותו, תודיע שאתה רוצה. למה שהם יתנו למישהו אחר לנהל את המדינה שהם הקימו? אבל אם יתברר שאתה רוצה, אם הרעיון הזה יהיה על המדף – הוא יתרומם.
המדינה הרי עברה לא מעט משברים, אין פה נחת בעצם לרגע. כשתהיה הנהגה שמציבה את המטרה והייעוד של המדינה מתוך אמונה, אם נתחיל לעסוק בזה, לדבר על זה, לשרטט ולצייר את זה לעצמו ולאחרים זאת ההתחלה של ההתחלה ומשם זה ילך ויתקדם, כיום אין את זה.
יש חשיבות גדולה לדיונים והגדרות ועיסוק בשאלות: איך נראית מדינה יהודית? מה עם הכללים הראשונים שלה? מה הייעוד? לבצע זה מאתגר, אבל לפחות שיהיו דיבורים ברורים, שיש חיה כזו! לשים על סדר היום את הדבר הזה שמדינה זה עניין יהודי. גם הקמת המדינה התחילה לפני שידעו בדיוק איך יהיה ומה לעשות, אלא תוך כדי תנועה לומדים.
ומי יכול לעשות את זה?
לדעתי, הציבור היהודי המסורתי והדתי, עליו מוטלת המצווה הזו, והוא יכול. יש לנו רוב יהודי פה, ויש תמיכה גדולה לכזה מהלך אם הוא יתחיל להיות מדובר, וישתפשף במציאות. גם בציבור החילוני תהיה תמיכה חלקית במדינה עם יעוד יהודי, חזון יהודי, לא מדינה ככל העמים, לא רק שיהיה לנו מקום להניח את הראש אחרי אלפיים שנה, לא רק להיות עם חופשי בארצנו, לא רק הגנה ובטחון וכלכלה אלא משמעות, שליחות, ייעוד שכולם יהודיים. זה חסר היום, מדברים רק על מקלט בטוח, על הזכות לחיות וזהו.
יש כמיהה למשהו חדש, יש צמאון. זה די מדכא לחשוב שאלפיים שנה שרדנו בגלות, ושרדנו כיהודים, רק בשביל בסוף להקים מדינה שהיא לא מדינה יהודית, אלא ככל העמים.
וזה יתקבל?
והיום זה עובד? זה לא תמיד פשוט. אבל אם היום עם ישראל יעמוד בקומה זקופה ויאמר: אנחנו הולכים לפי 'הברית הישנה', ככה פשוט. יש לנו ברית מחייבת עם ריבונו של עולם, וזה הכללים שלנו, לא כללים של מדינה רגילה. בהחלט אפשרי שיהיה לזה קשב בחלק מהעולם. בנתיים לא ניסינו.
זאת אותה המלחמה בין יהודה ליוסף.
שבט יהודה זו הנהגה בקדושה, יש בתוך שמו את שם השם. המדינה לא קוראת בשם השם. הציונות מזכירה את מלכות ישראל, את שבטי יוסף, ובני השפחות. ציונות זה מלשון ציון, בגימטריה יוסף. יוסף עבד בתוך מלכות של גויים, הוא עצמו היה צדיק כמובן, יוסף הצדיק, אבל בצורה מערכתית הוא לא ייצר מערכת בקדושה, מערכת יהודית אלא השתלב אצל פרעה ומצרים. יהודה זה המלכות המתוקנת כבר, מלכות בית דוד, "ועבדי דוד נשיא להם לעולם" שזו מדינה יהודית בהגדרה, שמכוונת על פי הכללים של היהדות והאמונה. יתכן מאוד שהגויים יכבדו את הכיוון הזה, מעולם לא בדקנו.
איך זה יעבוד? צריך עכשיו לשבור את הכלים?
לא, ממש לא. בינתיים אפשר להמשיך בשילוב במערכות המדינה אבל לדעת ולהגיד שאנחנו רוצים להנהיג את המדינה, ושיש לנו שיטה אחרת. שרוצים משהו אחר כי השיטה הקיימת לא מובילה לשום מקום. יש שיטה יהודית למדינה, ואנחנו רוצים ומוכנים להנהיג, ומתכוננים ויש לנו אופק אחר. המדינה הזו היא ממש לא התוצר הסופי, לא לקבל את זה כברירת מחדל.
מאז שמחת תורה כן רואים שיש הרבה התעוררות של אמונה בציבור. אז זה צעד בכיוון?
אני בהחלט חושב שגם מה שאנחנו לא עושים – אז בידי שמיים נעשים כל מיני דברים, אבל אוי לנו אם אנחנו נסמוך רק על מה שקורה לבד. והכלל הא שככל שאנחנו ניזום, אז הדבר יקרה! הקדוש ברוך הוא יכול היה מזמן כבר לעשות לך מדינה יהודית. כן, אבל הוא רוצה שאנחנו נקים אותה במו ידינו ולא משהו שיצנח מהשמים.
בדיון הציבורי נבהלים מכאלו דיבורים וישר מטיחים בך: אתה רוצה להפוך פה את הכל למדינת הלכה?
לא אמרתי מדינת הלכה דווקא, אמרתי מדינה יהודית. כן אני רוצה להפוך את זה למדינה יהודית. איך נראית מדינה יהודית? בוא נחשוב ביחד, כל מי שמאמין שיש כזה דבר בעולם מדינה יהודית לפי האמונה.
מה זה אומר מדינה יהודית, עיריית בני ברק היא עירייה יהודית?
יש בבני ברק בטח הרבה יידישקייט, אבל זו קהילה. יש הרבה קהילות, זה לא מלכות. אין בה אחריות כוללת על עם ישראל. מלכות זו עצמאות, מדינה זה דבר קיים אם יבואו להילחם בו יש בו יכולת עמידה. בני ברק איך היא תעמוד? היא סומכת על זה שיש בחוץ מדינה שתגן עליה. זה כמו תקופת השופטים שכל שבט דואג לעצמו, ואם באים גויים אז מתארגנים כל פעם באיזו צורה אקראית, מתנדבים.
איך בפועל נראה היום העצמאות שלך, הבר מצווה שאתה מציין?
הואיל ואני לא דתי לאומי אז ההוראות של הרבנות שהמדינה הציונית החילונית מינתה לא מחייבות אותי. אבל הקמת ריבונות יהודית בארץ ישראל היא דבר גדול, ומצווה, וזו בהחלט סיבה טובה לשמוח שקיימנו מצווה, ושהתחייבנו בהמשך העבודה. בשבילי זה יום מספיק חשוב, ולכן אני לא אומר תחנון, למרות שבבית הכנסת שאני מתפלל כולם אומרים תחנון. אגב, בשנים הראשונות של המדינה היו הרבה בתי כנסת שלא אמרו תחנון, גם מקומות חרדים, היום כבר אין את זה. ואני אומר לעצמי את ההלל, בלי ברכה. לא רואה בזה איזה סוג של מחויבות. אף אחד לא תיקן לי תקנות קבועות בעניין הזה. ובבית אנחנו עושים איזשהו סעודה קטנה, לפעמים מזמינים אותנו. לפעמים אנחנו מזמינים נוספים. בהחלט מציינים את היום הזה.
הרב אבא שלך, הרב אליהו כי טוב, גם ככה נהג?
אבא שלי גם כן לא היה אומר את תחנון. האם הוא היה אומר הלל או לא, אני לא זוכר, לא חושב שהוא היה אומר אבל יכול להיות שהוא אמר לעצמו. בכל אופן, הוא בפירוש כתב חוברת ליום העצמאות. והזכיר שחס ושלום לחשוב שהמדינה זה מעשה שטן ומתאר שם את כל המעלות והתועלות של המדינה, והנושא החשוב של קיבוץ גלויות. גם העובדה שהמדינה מדברת בשפת הקודש ונקראת בשם ישראל זה דבר גדול כמובן.
אך זה עדיין לא עושה אותה שנה מכל המדינות. כל זמן שהיא לא קוראת בשם השם היא עדיין לא מדינה יהודית.
יש לנו היום אנשים כשרים בתוך המערכת, למשל שר אוצר סמוטריץ הוא אדם יראה שמיים והוא רוצה גאולה בסופו של דבר הוא גם שר במשרד הביטחון, אז זה קידם אותנו או שבגלל שאין את הכותרת אז זה הולך הכל לחינם?
זה דבר גדול. התברר לכולם שאדם ירא שמיים יכול להיות מוכשר ומקצועי, למרות שהוא מושמץ ביותר. סמוטריץ יכול לקיים את השליחות החשובה הזאת, אבל בינתיים העבודה שהוא עושה היא בשירות המדינה החילונית, ולא מדינה יהודית. הוא פועל הכל לפי המושגים שלה. הוא כמובן משתדל לעשות כמיטב יכולתו לא לעבור על דברי תורה, אבל זה במקומות קטנים מאוד בא לידי ביטוי. הוא מאוד רוצה אבל מרגיש שכרגע מה שיש זה יפה, אבל מיצינו. שיגיד לכולם: אני מכיר את המערכות ואני יודע. מכיר את בית המשפט, את התקשורת ואת המצב במסגרת המדינה החילונית אני עשיתי מה שיכולתי, ואני לא רואה שאנחנו נתקדם ככה לייעוד שלנו ולכן הקמנו תנועה. ואם וועדת הבחירות תפסול כזו מפלגה, שמדברת על מדינה יהודית אנחנו בכל מקרה אנחנו הולכים על זה. אני קורא לאחי החרדים והמסורתיים והדתיים להצטרף אלינו כדי שתהיה כאן מדינה יהודית. זה יהיה חידוש. בנתיים הוא חושש שזה לא יתקבל אפילו אצל חבריו, ויאבד את כל הישגיו הגדולים עד כה.
זה יהיה שינוי גדול מאוד. גם מול הערבים. כל לערבים יש להם טענות לא רעות, ולציונות אין תשובות מספקות, בלי להגיד אמונה וייעוד של עם ישראל, זה לא משכנע באמת את העולם. איך כבשת, איך גרשת, העולם לא יודע להכיל את זה בכלים הרגילים שלו. ולכן צריך להפסיק לשחק את המשחק לפי הכללים של הגויים, זה לא עובד ולא יעבוד, זה לא פורץ את המעגל.
אני אומר לקוראי הקול היהודי: כדי לקדם את עם ישראל דרושה לנו תעוזה, השתיקה שלנו נובעת מענווה פסולה. אנחנו מוותרים על האמירה של הקדוש ברוך הוא, במקום לנסות לטעון אותה. אם לא נתחיל, איך זה יקרה אי פעם?
