פן ינחם העם - על התקשורת והמלחמה • דעה

לא לחינם, הליצנות שעושים בכלי התקשורת בקשר למלחמה מול האוייב, הולכת יד ביד עם פגם הברית. מי שמקשיב לתקשורת מקבל לחץ מכל אמירה של כתב, מכל גינוי של איזה רב, לא מסוגל לראות את המציאות בבהירות, ולנתח את הדברים כפי שהם באמת • דעה

"ויאמר המלאך אל דוד: כי גברו עלינו האנשים, ויצאו אלינו השדה ונהיה עליהם עד פתח השער, וירו המורים מעל החומה וימותו מעבדי המלך וגם עבדך אוריה החיתי מת.

ויאמר דוד אל המלאך: כה תאמר אל יואב אל ירע בעיניך את הדבר הזה, כי כזה וכזה תאכל החרב, החזק מלחמתך אל העיר והרסה וחזקהו".

א.      אל תיראו אל תחפזו ואל תערצו.

בהשגחה פרטית התחברו לנו שתי מלחמות שצריכות חיזוק ביחד בשבוע האחרון, הראשונה היא המלחמה הקלה מול הגויים ש"כאין ואפס ותוהו נחשבו"  כנגד השי"ת. המלחמה השניה היא המלחמה הכבדה (כדברי החסיד בספר חובות הלבבות) של ימי השובבי"ם הקדושים ימים שבהם עסוקים במיוחד במלחמת היצר בתיקון ברית הלשון ותיקון פגם הברית והעיניים.

כשיהודים נמצאים במצב מלחמה הם מצווים בציווי מיוחד "אל ירך לבבכם אל תיראו אל תחפזו ואל תערצו" "אל ירך לבבכם מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות, אל תיראו מפני הגפת תריסין ושפעת הקלגסין, אל תחפזו מקול קרנות ואל תערצו מקול צווחות". מוסבר שהענינים האלו קשורים לשלושה שלבים של המלחמה שצריך להתחזק בהם. צהלת סוסים וצחצוח חרבות הם פעולות שנעשות לפני המלחמה שקשורות להכנות של האוייב למלחמה. הגפת תריסין ושפעת הקלגסין הם פעולות שבתוך המלחמה. קול הקרנות הם התרועות של האוייב כאשר הוא רואה שהוא מתחיל לנצח. והצווחות הם צווחות הניצחון. (שבתכל'ס שניהם עסוקים בהתחזקות של אחרי המלחמה והמפלה).

דרך הגויים, היא לעשות המון-המון רעש מהניצחון שלהם, קרנות וצווחות ("וסרני פלשתים נאספו לזבוח... ויאמרו נתן א-להים בידינו את שמשון אויבנו"). סרטוני ניצחון, עם מוזיקה שמחה, וכל הדברים המוכרים לנו לצערנו, הרעש הזה יכול מאד לבלבל אותנו, הם נועדו לשדר לנו, זהו אתם אבודים, ניצחנו, ולהשרות תחושה של עצבות במחנינו.

כמו במלחמה הקלה, ככה גם במלחמה הכבדה לימד אותנו רבנו שעיקר מלחמת היצר יותר מלהפיל אותי בעברה, היא להפיל אותי בייאוש שאחרי העבירה, שהיצר אומר זהו, אתה כבר אבוד, התרחקת מה' ואין לך תקווה.

אבל התורה מצווה אותנו להתעלם לגמרי מהקולות האלו בשתי המלחמות, "אל תחפזו ואל תערצו"!, שקר הדבר, הנפילה לא כל כך נוראה, הכל יכול להתהפך לטובה, ולפניך עוד מלחמה ארוכה בה תשוב ותתקרב לה', בה תשוב ותנצח. ותגלה איך תכלית הירידה היא עליה מופלאה.

(יתכן, איני יודע, שמי שהצפיה בסרטונים אלו גורמת לו חולשה מהמלחמה, או תחושה של נפילה, שזה ממש נכלל באיסור הזה של "לא תחפזו ולא תערצו".)

ב.      דרך ארץ פלשתים

אבל חוץ מהבלבול שיכול להיות לנו מקולות השמחה של האוייב, יש עוד סכנה שממנה צריך לשמור את העיניים והלב. "ויהי בשלח פרעה את העם, ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא, כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה".

מי הם הפלשתים האלו, שהמעבר דרכם גורם לנו להינחם ולהתרפות ממלחמת היצר, מבואר שקליפת פלשתים היא קליפת הליצנות. פלשתים הוא מלשון נקב מפולש, כלומר ההיפך מהתרכזות, ודיוק. מטרת הפלשתים לעשות מהכל צחוק אחד גדול. המפגש עם הפלשתים בתחילת המלחמה, גורם לאדם המתחיל להתעורר בתשובה, וללחום כראוי נגד כל עצת היצר, לחזור אל המיצרים וקטנות המוחין.

גם במלחמה מול האוייב ישנם פלשתים-ליצנים שעלולים לגרום לנו להתבלבל ולחזל"ש את המלחמה. אלו העיתונאים ואנשי התקשורת שדואגים לבלבל בדברי להג וליצנות את מוחם של בני ישראל הקדושים. מי שקורא ומאזין לכלי התקשורת, ולכל הגינויים של המנהיגים קטני האמונה של התיישבות, קשה לו מאד להילחם הוא מתחיל לעשות חשבונות, של מה ההוא אמר, ומה זה אמר, למרות שלמען האמת בכל הדיבורים האלו אין שום אמת, יותר מזה, אפילו את העובדות כראוי לא מעניין אותם לפרסם. העיקר זה הליצנות, לכתוב מה שמעניין, לירות לכל הכיוונים ולא משנה מה המסר.

בשביל מה הם עושים את כל הליצנות הזאת? כל העניין של ליצנות, זה פריקת עול. יהודי הוא חייל של המלך, כחייל הוא צריך להיות מאד מכוון, ולדעת מה עוזר לתפקיד שלו ומה לא. מה שאני צריך לשמוע כי זה יעזור לי לעבודת ה', ומה הם סתם דברים בטלים. זה כל העניין של שמירת עיניים, ושמירת האזניים של ימי השובבי"ם הקדושים האלו. לעומת זה התקשורת כל עניינה היא פריקת העול, לשמוע כמה שיותר גוונים, לראות כמה שיותר דברים, לדעת מה כל אחד אומר על האירוע וכו'.

לא לחינם, הליצנות שעושים בכלי התקשורת בקשר למלחמה מול האוייב, הולכת יד ביד עם הפגם בברית הלשון – לשון הרע ורכילות. ועם פגם ברית המעור – עניני חוסר הצניעות שבעוונותינו מתפרסמים בתקשורת דרך קבע.

מי שמקשיב, לתקשורת (מתראיין, לוקח ברצינות – לרוב הרבה יותר מליצני התקשורת עצמם). הוא מקבל לחץ מכל אמירה של איזה כתב, מכל גינוי של איזה רב, ומרוב שטף הדברים אין זמן לחשוב ולתת באמת את המשקל האמיתי של הדברים בשטח. זאת בנוסף לזה שאת המציאות הוא לא מסוגל לראות בבהירות, ולנתח את הדברים כפי שהם באמת.

(רבנו רבי נחמן מברסלב (תורה נד ועוד...) מסביר שתפילה בכוונה עניינה ריכוז הדעת,  לעומת זה ריבוי המחשבות הזרות ששוטפות את המוח ומפריעות להתפלל. גורמות לשכחה ומיתת הלב, ומשם לעין רעה. השכחה זה שיהודי חסר זיכרון – 'פוקוס'. מה שקורה כשמקשיבים לתקשורת זה שממלאים את המוח בריבוי מחשבות ולא מצליחים לחשוב על שום דבר מספיק ברצינות ולעניין. השכחה הזאת היא שגורמת לנו לעין הרעה, ולשכוח את התכלית).

   לכן התורה מזהירה – מי שרוצה להיות חייל נאמן של ה' יתברך. צריך להישמר מלעבור "דרך ארץ פלשתים" – נשמור היטב היטב את עינינו מלתור אחרי דברי התקשורת. מהדחף לשמוע מה אמרו כאן, ומה דיברו שם. ונזכה לשמוע דיבורים רק מצדיקי ואנשי אמת.

רק ככה יהיה לנו כוח, לעבור את המלחמה הקשה, זו הקלה וזו הכבדה, ולא להישבר באמצע, להתייאש ולשוב אל המיצרים. ואז נראה את מצרים מת על שפת הים.

ג.       נקודות טובות של גאולה.

 אז במה נחזק את עצמנו באמת? איך נקום מן הנפילה והמצב המשפיל?.

בתורה המפורסמת רפב מדמה רבנו את איסוף הנקודות הטובות לניגון. בעולם ישנם המון המון קולות, אבל הם לא 'תופסים' את האוזן מכיוון שהם חלק מהשגרה. רק הצלילים של הניגון 'תופסים' את האוזן ובלב מתנגן שיר חדש.

גם במלחמת היצר הדבר הוא כך. הכשלונות והנפילות הם לא חידוש. מי שמכיר את עצמו ואינו שקרן, יודע עד כמה באמת הוא רחוק מה', ולכן הוא לא מתרגש מנפילתו. לעומת זה הנקודות הטובות – הפעמים שבהם כן הצלחתי עוד פעם לשמור את עיני, עוד פעם להתעורר בתשובה, הם חידוש. וכחידוש, ניתן לשמוע מהצטברותם את הניגון המתקרב, את היום בו אהיה באמת צדיק ואעבוד את ה' בתמימות.

מה שנכון על מלחמת היצר נכון בודאי גם על המלחמה מול האוייב הערבי, הכישלון והנפילה הם לא חידוש. כל מי שאינו מרמה את עצמו יודע שאנחנו עדיין בגלות. כל מי שאינו עוצם את עיניו מהמציאות רואה איך ב60% מיהודה ושומרון יהודים לא מסוגלים להסתובב בכלל, כיצד אין לצבא שום שליטה על המצב. ובודאי שהוא לא חושב שאנחנו בגאולה כאשר עיקר העיקרים, "בית קדשנו ותפארתנו היה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה".

מכיוון שכך, אין התפעלות מהנפילה, וזה גם לא "תופס את האוזן" - הביזיון והחרפה של "פן תשמחנה בנות פלשתים". מי שלא מטעה את עצמו ויודע שהוא לא הכי חזק בעולם מבין שלא ב"כוחי ועוצם ידי" נוכל לנצח את המערכה, ושזה דבר פשוט והגיוני ליפול לפעמים.

אז מה כן תופס את האוזן? מי שיתאמץ יוכל לאסוף המון-המון נקודות טובות – ניצני גאולה, שיהודים ידם היתה על העליונה. עוד התעוררות רוח גבורה של יהודי. הנקודות הטובות האלו בסופו של דבר יצטרפו לניגון של גאולה אמיתית ושלמה, רק אם נתייחס אליהם ברצינות ובשמחה ולא ניפול לעצבות של הכשלונות.

תקשיבו טוב... אוטוטו מקדש. אוטוטו גאולה.