"יהודי של פשטות, אבל פשטות ענקית"

לפני שתים עשרה שנה, במוצאי יום הכיפורים תשס"ד, נסתלק לגנזי מרומים הצדיק הירושלמי הרב אשר פרוינד, המכונה בפי תלמידיו - רֶבּ אוּשֶׁר. לכבוד הילולת הצדיק שוחחנו עם יואל (שם בדוי מסיבות אישיות), מחסידיו של הרב פריינד, אשר זכה להסתופף בצילו בהיותו בחיים. יואל סיפר לנו קצת על ר' אושר ופועלו, ועל חסידיו הממשיכים את דרכו עד היום.

"ר' אושר זה משהו שאי אפשר לתאר אותו במילים", פותח יואל. "מי שזכה להסתופף בצילו יודע שאצל ר' אושר הכל היה בפשטות, אבל פשטות ענקית. ידעת ש"כל רז לא אניס ליה", ידעת שמדובר ביהודי שמסתכל עליך ויודע את כל אשר בנשמתך, אבל מצד שני הכל היה בפשטות הכי גדולה שיש", מספר יואל בהערצה.

"יש לי חבר שגדל בחצר חסידית ידועה, ולפני החתונה הוא הגיע להתברך". מספר יואל על מנת להמחיש לנו את פשטותו של ר' אושר. "החבר הגיע לביתו של הרב, והוא רואה יהודי עם זקן לבן ארוך, מחלק אוכל לאנשים. החבר תיאר לעצמו שכנראה מדובר במשב"ק (משמש בקודש) של הרב או משהו דומה. הוא בכלל לא התייחס אליו, ורק רצה להיכנס אל הקודש פנימה, אל הרב. פתאום אומרים לו 'הנה, זה ר' אושר' היהודי פשוט התמוטט, הוא לא האמין שהיהודי הפשוט הזה הוא ר' אושר".

ר' אושר פריינד נולד בשנת תר"ע ונפטר כאמור במוצאי יום הכיפורים תשס"ד. ר' אושר נודע בדרכו המיוחדת בעבודת ה', השמה דגש על שפלות האדם ו"ביטול היש", וכן בסיועו הרב לנזקקים. בנוסף מוכר הרב כמי שהקים את מוסדות החסד 'יד עזרה', הפועלים עד היום בהנהלת חסידיו.

|"היו מופתים, אך זה לא העניין"

לדברי יואל, ר' אושר אמנם היה ידוע כבעל מופת אך מבחינת חסידיו זה ממש לא היה העניין. "ר' אושר היה משהו הרבה יותר גבוה, לפעמים גם הרבה מעל ההשגה שלנו" מסביר יואל. "ר' אושר תמיד דרש מאיתנו המון, אם עמדנו בזה או לא זה כבר עניין אחר אבל אצלו תמיד היה רף מאוד גבוה. מי שהיה אצל ר' אושר ידע שה'רוח הקודש' וה'מופתים' זה ממש לא העניין".

יואל מספר כי גם כיום, שתים עשרה שנה לאחר הסתלקותו של הרב ממשיכים חסידיו את דרכו, אם כי אין ממש קהילה מאורגנת. לדבריו ר' אושר העדיף שחסידיו יתפזרו ויפיצו את דרכו המיוחדת לכמה שיותר יהודים. "יש כמה בתי כנסיות בירושלים, אבל סך הכל ר' אושר העדיף שלא יהיה מקום שיקרא על שמו ועל שם קהילת 'יד עזרה'. הרב רצה שתהיה פריסה, שיפיצו את הדרך שלו בעולם".

"אדמו"ר אחד שהיום הוא מוכר כאדמו"ר חשוב, היה מתפלל בצעירותו אצל ר' אושר. סיפר לי יהודי שנכח במקום בשעת מעשה, שפעם אחת ראה את אותו אדמו"ר משוחח עם ר' אושר כשעה וחצי, ובסוף השיחה הוא אומר לרב, "עכשיו אני עוזב הכל ובא אליך". אבל ר' אושר לא הסכים, הוא אמר שיישאר במקום שלו, ומשם ידבר מהדרך שלו בעבודת ה'" מספר יואל. "ר' אושר אמר פעם, שאם היה רוצה היה יכול להיות האדמו"ר הכי גדול בעולם. אבל הוא לא חיפש את זה, העיקר אצלו היה הפצת המעיינות, והדרך של דביקות בה' יתברך".

"הדרך של ר' אושר היא 'כליל תקטר' - שנזכור שכל מה שסובב אותנו זה אמצעי להתקרב אל ה'". אומר יואל, שלא יכול להתאפק מלהפיץ את דרכו הרוחנית של רבו. "אם זה ירידה או עליה, מה שלא יהיה, כל דבר הוא דרך ואמצעי כדי לקרב אותנו אל ה'. אם נכשלתי אני רואה שאני לא יכול, אם הצלחתי אני מודה לאבא שהביא לי הצלחה, כי איך יתכן שאני אצליח, הכל מקשר אותי אל ה' יתברך" מסביר יואל.

את ההתקשרות לרבם ממשיכים התלמידים בהמשכת מפעליו של הרב עד היום "בראש השנה במירון יש מנין של כמה מאות אנשים ב'צריף' שהקים שם ר' אושר. המניין בראש השנה במירון היה מאוד חשוב לרב. קוראים לזה 'הצריף' אבל מדובר במבנה של מאות מטרים, וגם שם צר המקום להכיל. מדברים שלקראת השנה הבאה, כבר ירחיבו את הצריף על כל המתחם. בנוסף, בכל שבת מברכים יש קיבוץ גדול במירון".

| ר' אושר איננו, אך מפעל החסד ממשיך

בנוסף השתרש אצל החסידים מנהג מר' אושר שנמשך עד היום בו מתאספים לאמירת סליחות ביער. מנהג נוסף הוא, שכל שבוע נוסעים לקברי צדיקים להתפלל כל אחד על עצמו, ועל כל עם ישראל.

מלבד ההתכנסות של תלמידי הרב בינם לבין עצמם, ממשיכים התלמידים גם את מפעלי החסד של הרב. בימי חייו של ר' אושר שימש ביתו כבית תמחוי לאורחים רבים באופן ספונטני וכיום כבר מדובר בבית תבשיל מאורגן המספק מאות מנות ביום לאנשים חסרי אמצעים.

בנוסף, ממשיכים תלמידיו את הנהגתו של ר' אושר, בעידוד וחיזוק יהודים הסובלים ממחלות נפשיות. בכל ערב חג, ובזמנים נוספים בשנה, יוצאים תלמידי הרב לבתי רפואה, בדגש על מקומות המטפלים באנשים הסובלים ממצוקה של בעיות נפשיות, ומחזקים ומעודדים את החולים, אם בדרך של שירה וריקודים עם כלי נגינה, ואם באופן של שיחות אישיות עם החולים.

"ר' אושר הוא הראשון שהמציא את ה'ריפוי בעיסוק'" מחדש לנו יואל. "לא מדובר באנשים שסובלים מבעיות של רמת משכל נמוכה או פיגור, אלא באנשים שיכולים להיות בעלי רמת משכל אפילו גבוהה מאד, בעלי תארים אקדמאים, ואך על פי כן נאלצים להתאשפז לעיתים קרובות בבית החולים. ר' אושר לימד אותנו להיכנס למקומות האלה, לעודד את האנשים, ולתת להם את הכלים לדעת שהם יכולים להתמודד ולצאת מהמצב שלהם. ר' אושר היה הראשון שפתח מסגרת ליהודים כאלה, מסגרת שתוציא אותם מהמצוקה שלהם, ותוביל אותם למסלול של חיים נורמטיביים".

|"ר' אושר הוא דרך, לא נקודות"

נקודה נוספת שמאפיינת את תלמידיו של ר' אושר, היא הפתיחות והקבלה של כל יהודי בחום גדול, בלי קשר לשאלה של איך הוא נראה, או איך הוא מתלבש. "כשסרוג נכנס לחסידות בעלז למשל, הוא מרגיש שזה לא המקום שלו, ואותו דבר יהיה גם במקרה הפוך, אבל אצל ר' אושר, התופעה הזו לא קיימת", מסביר יואל. "ר' אושר הסביר פעם, שמי ששורש הנשמה שלו קשור למקום הזה, ימצא לעצמו מקום, ולא משנה מאיפה הוא בא, ובאמת אפשר למצוא בין תלמידיו של ר' אושר אנשים מכל זרמי היהדות. אפילו אנשים שהגיעו ממקומות מאוד רחוקים כמו השמאל הרדיקאלי ומקומות דומים, מצאו את עצמם בקהילה, והיום כבר אי אפשר לזהות אותם. הסיבה לדבר הזה היא, שכולם מאוד אוהבים אחד את השני, ומתייחסים לכל אחד כשווה בין שווים. לא אומרים שאם מישהו נראה אחרת, אז צריך להתייחס אליו באופן שונה", מסביר יואל.

לסיכום שאלנו את יואל אם יש נקודה מסוימת שהוא לקח מר' אושר, "בכנות גמורה, כל החיים שלי", הוא עונה מייד. "זה כל העבודת ה' שלי. כל מה שאני לומד בספרי החסידות, להוציא את זה אל הפועל זה מר' אושר. לדעת שיש לי תפקיד בעולם, לדעת שה' מוביל אותי, קשה לי להגיד נקודה ספציפית ר' אושר היה דרך, לא נקודות", הוא מסיים.