שוב, באמצע חג סוכות, ירו על הבן שלי

ושוב, באמצע חג סוכות,

יָרוּ על הבן שלי.

השכנים מהיישוב הסמוך סיפרו שהם לא הצליחו להירדם מרוב הבּוּמים.

הם כבר לא יודעים אם זה היה ירי חי, כדורי הֶלם או רימונים.

לא יודעת אם זה משנֶה.

היד כל כך קלה על ההדק אל מול נערי גבעות,

ובאופן מטורף, לפעמים זה כדי להגן על אויבים חמאסניקים או תומכי חמאס.

לא יודעת מה יותר משגע אותי:

הסכנה לבן שלי ולחבריו,

היד הכל כך קלה על ההדק לעֶברם,

או זה שבסוף - מאשימים אותם, את החבר'ה בגבעות, שהם האלימים.

אנו מציינים שלוש שנים לתחילת המלחמה.

לא סָבלנו מספיק הרוגים ונרצחים?

אז איך ככה בקלות מַפְנים נשק כלפי יהודים? איך?

כאימא, אני מרגישה שאני צריכה לעמוד כחוֹמה, לחצוץ בין כוח מג"ב לסיירת הגבעות, כשגם הם וגם הם נלחמים במסירות ובהקרבה למען העם והארץ.

ואני, אנה אני באה?

איך זה שיש כאן מי שמוכן לגרום למותו של נער גבעות בידי כוחות הביטחון? ולמה?

אין לי דרך אחרת לראות את המצב.

פקודות לירי על נערים, הרס ופגיעה באכזריות מטורפת וחסרת גבולות, כדי לשבור את החבר'ה פיזית ונפשית, להפחיד, או לא יודעת למה.

היה קשה לי לכתוב טור כזה באמצע חג סוכות השמח כל כך.

באופן לא נורמלי הבחורים בגבעות כבר למדו איכשהו לקבל את זה שיורים עליהם, הם רגילים לזה.

אבל הלב שלי לא נרגע.

לב של אימא.

אני רוצה לצעוק לעם ישראל,

שטייל בחג הזה בהמוניו בחוות ובגבעות, שראה את ההקרבה, את המסירות וההשקעה הכבירה של החלוצים שם, שחש בעליל את השינוי של המציאות בשטח. את הביטחון שהוחזר לחלקי מולדת.

רוצה לצעוק - תעזרו לנו!

אל תבלעו בשקט את הטירוף הזה!

יהודי לא יורה על יהודי!

זו אמירה שמטורף ומצמרר שהיא נצרכת בכלל בַּמציאות.

התורה מדברת על אהבת כל יהודי, על ערבוּת לכל יהודי. "יהודי לא יורה על יהודי" - זה אמור להיות מובן מאליו, בסיסי לכולם. ובכל זאת, אנחנו נדרשים לצעוק זאת שוב ושוב.

במהלך המלחמה נגד נערי הגבעות והחוות, כבר יש נער אחד שנהרג - אהוביה סנדק הי"ד.

כבר יש נערים שנפצעו קשה, פגיעות ראש, שיתוק, גפיים ועוד (ידידיה-יעקב וסרטייל, הילל לנסקי ואחרים).

ויש פגועי טראומה,

ופגועי עינויים והטרדות מיניות ואלימות קשה מסוגים שונים,

ומעצרי שווא רבים, ועלילות שקריות כנגד הצעירים בגבעות, ועונשים מופרכים המבוססים על שקרים ועיוות מוסרי, על סרטונים ערוכים של ערבים ואנרכיסטים, ועוד.

ואלו שפוגעים בנערי הגבעות והחוות יוצאים בלא כלום, כולל מי שהרג את אהוביה סנדק ומי שירה בנערים יהודים.

די!

תנו לשמוח בחג,

ולִחיות כמו שמגיע כאן לכל יהודי לִחיות,

בלי לחשוש שיהודי יכוון ויהרוג את הבן שלי.

נכתב לאחר האירועים הקשים בגבעת נחלת הנבי"א.

אנא מכם,

בכל אירוע מול נערי גבעות וחוות - חפשו את האמת. אל תִפלו לשקרים שמספרים עליהם ולסרטונים המגמתיים המפוברקים.

ובואו לבקר, להכיר, לפגוש את נערי הגבעות במלוא יופיים, גבורתם ומסירותם שאין לה שיעור.

הם החלוצים ההולכים לפני המחנה, למען כולנו.

בשיתוף "אימהות לגבעות", פורום אימהות נערי הגבעות והחוות. לשיתוף מוזמנים לשלוח אלינו דואר אלקטרוני: [email protected]