בתום סאגה משפטית הצליח הצוות המשפטי של ארגון חוננו להחזיר לתושב בנימין את רכבו שהוחרם בידי המנהל האזרחי בעת הרס מחסן בגבעת רונן בשומרון. אולם נראה כי הסיפור שמרכזו רכב פרטי אחד, יכול ללמד על התפיסה המשפטית ביהודה ושומרון כולה.
תחילתה של הפרשה לפני כחודשיים, כאשר כוחות צבא ומשטרה הגיעו להרוס מחסן בגבעת רונן שבשומרון. במהלך הפינוי החרימו פקחי המנהל האזרחי רכב שחנה בכביש הסמוך למחסן, בטענה שחסם את הגישה אליו. אולם בעל הרכב, שהגיע להתארח בגבעה יחד עם בני משפחתו אצל אחותו המתגוררת במקום, ניגש לפקח המנהל האזרחי וביקש לטעון בפניו כי כלל לא התכוון לחסום את הכביש אלא חנה בנקודה הקרובה לבית אחותו, מבלי שידע שעתיד להתרחש פינוי.
את הפקח הדבר לא עניין, וכך הוחרם הרכב ללא שנשמעו טענותיו של בעל הרכב וללא שניתן לו מסמך כלשהוא. בבוקר ניסה בעל הרכב לברר מה עלה בגורל מכוניתו ובה כלי עבודה, ממתקים ליום ההולדת של בנו וכן ארנקו האישי ומסמכים. לאחר בירור מתיש, נודע לו כי רכז יחידת הפיקוח של המנהל האזרחי בשומרון, אשר ויזל, החליט שעליו לשלם 2,700 ₪ הוצאות גרירה של הרכב וכן לחתום על התחייבות שלא יבצע ברכב עבירה נוספת. בעל הרכב התרעם שכן לדבריו לא ביצע עבירה כלשהיא. הוא פנה לארגון חוננו בכדי לקבל סיוע משפטי מול המנהל, ועו"ד מנשה יאדו מהמחלקה האזרחית של ארגון חוננו נכנס לתמונה.
רק לאחר עשרה ימים של פניות חוזרות ונשנות הסכימו במנהל האזרחי להעביר לעו"ד יאדו את העותק של הצו. עם קבלת הצו הגיש עו"ד יאדו השגה בה טען כי לא בוצעה ברכב עבירה, וכי הליך החרמת הרכב נעשה באופן פסול. המנהל דחה את ההשגה, ועו"ד יאדו ביקש לערער על כך.
אולם כאן התברר נתון מדהים. במנהל האזרחי טענו כי ניתן לערער על החלטת המנהל אך ורק בפנייה לבג"ץ, וכי בעקבות תיקון לחוק שהוציאו, אין סמכות לבתי הדין הצבאיים לדון בנושא. עו"ד יאדו ניסה לטעון כי הדבר דומה להגשת ערעור לבג"ץ על גרירת רכב בידי העירייה, וכי לא סביר להגיע לבג"ץ עבור הליך פעוט שכזה, אולם גילה אוזניים אטומות.
למרות שנראה היה כי מדובר בהליך כמעט חסר סיכוי, החליט עו"ד יאדו להגיש בקשה לשחרור הרכב לבית הדין הצבאי לערעורים בעופר. בתגובה הגיש המנהל בקשה לדחיית הבקשה על הסף בטענה שלבית הדין הצבאי אין סמכות לדון בנושא. אולם נשיא בית הדין לערעורים קיבל את טענותיו של עו"ד יאדו והחליט בצעד תקדימי להעביר את התיק לבית הדין הצבאי שומרון בסאלם.
כשהבינו במנהל האזרחי שטענותיהם נדחות וכי צפוי דיון חריג בבית הדין הצבאי, הסכימו להשיב את הרכב ללא כל תנאי או תשלום כלשהוא, וכך חזר הרכב לבעליו בשבוע שעבר, כאשר בתוכו הציוד היקר אשר המנהל האזרחי סירב לשחרר בכל תקופת ההתדיינות.
בארגון חוננו מדגישים כי קביעת הדיון לישראלי בבית דין צבאי הינה צעד חריג ביותר. "המזכירה של בית הדין הצבאי התקשרה אלי ושאלה בתמיהה מה יש לישראלי לחפש בבית דין צבאי", מספר עו"ד יאדו. "היא אמרה לי: אין תקדים לזה – עשיתם היסטוריה".
עו"ד יאדו מסביר כי אמנם נחל הצלחה בשחרור הרכב, אולם מהפרשה משתקפת מערכת משפטית בעייתית ביותר החלה ביהודה ושומרון.
"לשיטת המנהל אין לאזרח ישראלי ערכאת ערעור על סנקציות שהוא מטיל על האזרח כיון שברור כי הפניה לבג"ץ היא חסרת משמעות שכן בג"ץ איננו ערכאה עובדתית", מסביר עו"ד יאדו. "שיטת ביה"ד טובה יותר שכן הוא מאפשר לאזרח ערכאה לפנות אליה, אולם זאת בעיה בפני עצמה שאזרח ישראלי נידרש להביא את טענותיו כנגד המנהל בפני ערכאה צבאית שפועלת מכח צו, היינו חקיקת משנה ותחת "דיני האיזור הכבוש". על זה נאמר: "עשית היסטוריה נהיית פלסטינאי", אומר עו"ד יאדו בציניות.
"אין שום ספק שפרשת המקרה מעלה את השאלה של החלת הריבונות הישראלית באזור יהודה ושומרון, או למצער על אזרחי ישראל שנמצאים באזור, וזאת כדי לאפשר להם להתדיין בפני ערכאות אזרחיות ולא צבאיות. מכל מקום, המקרה הזה מוכיח כי גם המנהל כפוף לנורמות חוקיות ולמנגנון ביקורת שיפוטי, והדבר תקף גם כאשר מפעילים סנקציות נגד מתיישבים בשעות פינוי", אומר עו"ד יאדו.
