הנער שנשלח לרגל בלבנון וסוריה - סיפורו של שאול כרמלי

שאול (בוקעאי) כרמלי נולד בשנת תרפ"ז (1927) בעיר ארם צובא. אביו, הרב יוסף, היה דרשן בבית הכנסת הגדול העתיק בעיר, בו היה מונח 'כתר ארם צובא'.

בגיל 12 התייתם מהוריו ועלה לישראל בשנת תש"ג (1943) אל קיבוץ נען, שם אנשי המחלקה הערבית של הפלמ"ח גייסו אותו בגיל 17 אל יחידת המסתערבים – השח"ר. 

בתום הכשרתו נשלח לאסוף מידע מודיעיני במזרח ירושלים כאשר מפעילו במבצע זה היה יצחק נבון. הוא אסף מידע על הכוחות הערביים ביפו והשתתף בלכידת רוצחי חמשת היהודים בבית הקפה גן הוואי בירקון בקיץ תש"ז (אוגוסט 47).

Listen to "מסתערב של הפלמ"ח - סיפורו של שאול כרמלי" on Spreaker.

באדר א' תש"ח (פברואר 1948), התקבל מידע מההגנה על מוסך בו מרכיבים מכונית תופת אך לא יודעים היכן. שאול איתר את מוסך 'אבו שעם' ברחוב נצרת, בו העמיסו אמבולנס של הצלב האדום בעשרות ק"ג חומר נפץ שאמור היה להישלח לשכונת הדר הכרמל. חבריו, הכניסו מכונית תופת משלהם והצמידו אותה אל האמבולנס ונמלטו. המוסך פוצץ על שלושים ערבים שהיו בו .

בניסן אותה שנה (אפריל 48) , תחת השם תאופיק אסעד, עלה עם ערביי חיפה הנמלטים אל אניה שלקחה אותו לביירות ופתח קיוסק באחד מרחובותיה הראשיים תוך ששאר חבריו מצטרפים אליו במשך הזמן עם נשק, כסף ומכשיר קשר איתו שידרו לארץ 3 פעמים ביום .

מספר פעמים כמעט נחשפו, פעם כשבן אחיו היה מתופף בהופעה שהלך אליה, פעם כשהגיע אותו בעל מוסך חייפאי ששני בניו נהרגו בפיצוץ והיה משוכנע שמכיר את זה שהכניס את רכב התופת, פעם באירוסין של חבר החוליה שהשתדך לנערה ערביה והאב חשד בחבורה כמרגלים. פעם כשאחד הערבים איתו היו מיודדים אף גילה באוזניהם שיודע שהם אכן מרגלים ומנה באוזניהם את שלל הטעויות שעשו אך הודה שהוא תומך ביהודים ולא יסגיר אותם. תמורת זה העניקו לו את מפעל הממתקים שהיה ברשותם .

שאול העביר תשדורת על שני מרגלים ישראלים שנכנסו לירדן ולא ידעו מה עלה בגורלם – האחד, אפרים אפרים שברח מירדן והגיע לביירות והשני, סגן יעקב בוקאי שהוצא להורג. וכן על חבריו עזרא חורין ודוד מזרחי שנתפסו על ידי המצרים עונו, הודו והוצאו להורג. את המידע הזה ראה בסרט על נפילת יד מרדכי שהוקרן בביירות. באחת הפעמים פגש את פאוזי קאוקג'י, מפקד 'צבא ההצלה', ושלח תשדורת לארץ האם יש צורך לחסלו – מהארץ השיבו בשלילה.

בחשוון תש"ט (נובמבר 48), אספו מידע אודות הספינה 'איגריס - יאכט היטלר' שעגנה במפרץ ראס-ביירות והיתה אמורה להיכנס לצי אוניות הקרב של מצרים. בסיוע מהארץ בפיקוד מפקד חיל הים יוחאי בן-נון, שטו בסירה שכורה אל הספינה, הדביקו את חומר הנפץ ופוצצו אותה מבלי להשאיר עקבות. מבצע שהותיר הד רב בקרב קהיליית המודיעין. עוד אספו מידע על מאגרי הנפט בטריפולי במידה ויהיה צורך לפוצצם.

לאחר שביצע עם חבריו את המשימות בביירות התבקש להקים תשתיות בדמשק. בחודש טבת תש"ט (ראשית 1949), שאול לוקח איתו מכשיר קשר ומגיע לדמשק שם מתמקם תחת סיפור כיסוי שמשתייך למשפחה ירושלמית מיוחסת, מתפלל בכנסיות ומסגדים, שומר מרחק מהקהילה היהודית ומתחיל ללמוד צרפתית בבית ספר לשפות 'ברליץ' שם לומדים קצינים גבוהים בצבא סוריה. שאול התיידד עם מנהל בית הספר ונכנס איתו כשותף ובכך מתחבר עם הקצינים הסורים עד כדי כך שהזמינו אותו באביב אותה שנה למסיבת קצינים במחנה צבאי, שם שמע על התוכניות של סאמי חינאווי להפיכה כנגד חוסני זעים. שאול מוציא את הדיווח לארץ וכאן הדבר מתפרסם בתקשורת, דבר שסיכן אותו ביותר.

באחד הימים התבקש להביא ידיעות מודיעיניות משדה התעופה הצבאי 'אל מאזה'. בדרכו על אופניו ראה חבורת אנשים שעסקו בעבודות דחק, שאול עצר מולם ולפתע שמע דיבור בעברית, השומרים הרחיקו אותו. כששב אל הקשר שלח תשדורת שיתכן ואיתר את חברי משמר-הירדן שנשבו על ידי הסורים באייר תש"ח (יוני 48). תוך זמן קצר שב שנית אל המקום והפעם נעצר על ידי שומריהם. הוא הועבר לחקירות רבות בהן מסר את סיפור הכיסוי שלו, את הייחוס הירושלמי ואת שותפו לבית ספר לשפות. הסורים קיבלו את סיפור הכיסוי אך חשדו בו שהוא כפלסטיני–מוסלמי, מרגל של הציונים. אחד הקצינים החוקרים נסע איתו לבית הספר לשפות לחתום על טפסים, משם המשיכו למסעדה שם קיבלם בעל המסעדה בכבוד רב והחוקר התנצל על עוגמת הנפש, שאול עודד אותו שעשו את המעשה הנכון ושמוכרחים להיזהר אך בלילה הוציא תשדורת לארץ שהתיק שלו נמצא בידם ובדיקה קצרה מול הועד הערבי העליון יחד עם נוכחותו באותה מסיבה שתוכנית ההפיכה פורסמה, יגלו שאין שום אדם ירושלמי עם אותו הייחוס וייקחו אותו מחדש לחקירות. לאחר פרידה משותפו לבית הספר לשפות חזר לביירות ושנה וחצי לאחר שיצא מגבולות הארץ, עשה דרכו לכפר בינת ג'בל, שם במעבר הגבול המתין לו מפקדו, שמריה גוטמן שהציע לו לצאת למשימה בעירק, שאול השיב לו שברגע שיתאושש ממה שעבר – יצא. הוא שימש כמושל צבאי בשפרעם, כחוקר שבויים וכמכשיר לוחמים לחקירות בסדרות שבי.

שאול כרמלי נפטר בגיל 89 ובכל לילה רדפו אותו החקירות עליהן לא הסכים לספר.

נציג המוסד הספיד אותו: "שאול מייצג חבורה מופלאה של לוחמים שהופעלו כמסתערבים. מסתערב היא דרגת הלוחמות הקשה ביותר, אין משהו קשה מזה. מסתערב פירושו להופיע כערבי לכל דבר: בצורה, בשפה, בהתנהגות, במגורים, בעבודה, בבילוי, עם כסוי מתאים, בתעודות, בתולדות חיים וברקע. המסתערב חייב להיות שחקן מוכשר, המשחק את תפקידו 24 שעות ביממה ומשחקו זה עולה לו במתיחות נפשית מתמדת, במריטת עצבים עד סף השגעון".

"ואכן שאול וחבריו ישבו בלב אוכלוסיה עוינת לאורך זמן בתנאים של בדידות קשה, רחוקים ממשפחותיהם כשהם נדרשים למלא משימות מודיעין תוך סיכון רב והקרבה אישית אשר לא תמיד זכתה להערכה הראויה".

"שאול מייצג את איכותם של הלוחמים המסתערבים – נאמנים למדינה, נועזים ובעיקר צנועים. מעולם לא ביקשו פרסום ותודה על פועלם".

עוד הוסיף איש המוסד ואמר: "ליוויתי חלק מלוחמים אלה במותם ולא זכיתי לראות נציג רשמי של המדינה או מערכת הבטחון שיגיע על מנת להעניק להם את הכבוד הראוי. בשליחותם כמו גם במותם הם נותרו אלמונים, ורק מעט מתרומתם החשובה לביטחון המדינה נחשף".

במשך עשרות שנים לא סיפר לילדיו על הדברים. לנכדיו הסכים לספר בקמצנות. חשוב מאוד היה לו ציין שראה עצמו חלק ממחלקה בה כולם היו שותפים לפעולות וסיכנו עצמם שעה שעה, בהם: אליהו ריקה, יעקובה (יעקב כהן), אבו סחייק (יצחק שושן), חבקוק, גמליאל, שמעון חורש ותחת פיקודם של שמריהו גוטמן וסמעאן (שמעון סומך).