אותה עיתונאית אותה שיטה

לפני ימים ספורים אחת העיתונאיות הבכירות, הביטה מהפודיום בו נאמה לפני קהל שוטיה, והדגישה לפניהם כי רוצח הנוחבה שהכניס תינוק אל תנור לוהט, הוא רק אדם חסר ישע. 

יכול להיות. הלא מי שמסוגל לעשות זאת, הוא בוודאי לא אדם שפוי, השאלה אם מי שמגדיר אותו כך, וקהל השומעים שמאזינים בקשב לכל הגיה שעבדו עליה לא מעט, כדי שתפעל את מה שהנואמת ביקשה להשיג, הם בריאים בנפשם ? מי ששהה שם ובעיקר הדוברת, יעשו טוב, אם ישאלו את השאלות שאבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד, הגדיר בהתייחסותו לחולים. הוא האמין שבעיות נפשיות קשות נובעות בין הדחפים שמתרוצצים בנפש, במיוחד מהילדות והם בהחלט משפיעים על בריאות הנפש הבוגרת. האגו (מרכז הבקרה והמציאות ) הסופר – אגו (מוסר ואידיאלים ) חבר'ה קחו את עצמכם בידיים, ולכו לכתת רגליים ולמצוא מזור לתחלואיכם.

האם יש סיכוי שיתפכחו אי פעם ? לאור מה שידוע לי על שכמותם מאז ומתמיד, התשובה מאכזבת.

28 לינואר 1980. אולם וייז האוניברסיטה העברית בירושלים, הזמינה את תלמידיה לחגיגת חמישים וחמש שנותיה, האולם מלא סטודנטים יהודים, שרים את מה שהורו להם.

בשם החרות נקריב את חיינו, פלשתינה הערבית היא ארץ-מאבקנו. נשיג את הבלתי ניתן להשגה...ראינו את הדרך מהנגב לגליל. תנצח חזיתנו.

ההמנון הוא של אל-פתח, הזרוע הטרוריסטית של הארגון לשחרור פלשתין. 

מתיישבים בכיסאות הסטודנטים והמרצים המלומדים. פנטומימה, חייל ישראלי מענה 'פלשתינים', על הבמה מזנקות שלוש דמויות ודוקרים את החייל עד מוות. הכול קמים מריעים, כמעט השתברו קירות האולם. נראה שגם להנאה יש כוח משל עצמה.

10 בפברואר 1981 מערכת בחירות בטכניון. עוינות הערבים שוברת שיאים. הם מתחילים להסית במסווה של 'ערבי פולקלור מזרחי' נגד המדינה.. הערבים עוקרים מזוזות מהחדרים, מחללים אותן, פעילי תנועת י"ש (ישראל שלנו) מגישים את המזוזות החרוכות לקצין הביטחון של הטכניון ,לא נעשה דבר. באותו יום של מערכת הבחירות , נדקר בבוקר בקסבה בחברון תלמיד ישיבת מערת המכפלה, ע"י ערבים, שחטפו את נשקו ונמלטו. ואז נמצא מנהיג תנועת י"ש אליהו אדיר  ליד אופנועו כשהוא פצוע באופן אנוש. הוא נדקר מספר פעמים . המשטרה עצרה את אל-חדג' בארקת שאפילו לא הכחיש.

המשטרה פעלה במהירות ועצרה את כל חבריו של אלי אדיר ואת כל פעילי י"ש. מתוך סברה שאלי היה אחד מן התוקפים. כאשר התאושש מעט, סיפר על האירוע והמשטרה הגיעה למסקנה שזו הייתה התקפה מתוכננת.

העונש . הנהלת הטכניון הודיעה ב'תקיפות וכמעט באי סובלנות'" לערבים: "מאתנו לא תקבלו יותר אולם למופעים". הערבי יצא בלא כלום, וההסבר לתקיפה? אלי ותנועתו מעודדים פעילות למניעת ירידה מהארץ, לישוב הארץ, למניעת כרסום אדמות-מדינה, על ידי חקלאים ערבים מהגליל. בין היתר תמכו בסילוק תומכי אש"ף ואנטי ציונים מהקמפוסים- שמימונם מכספי המדינה.

המשורר הערבי-ישראלי אואני סאויט בערב חגיגי לכבודו קרא משיריו : "הוי שופכי דמים האמנתם שניתן לרצוח את עמי? הרי זאת משימה בלתי אפשרית. אם תהרגו שישה, נביא לעולם עוד ששים בעצם היום הזה. מובן שהכנסים המשיכו.

ערביי ישראל מוקירים את משורריהם הכותבים על השמדת המדינה. נאסר אל-דין אל נאשאשיבי חיבר ספר "כרטיס חזרה" "האינכם זוכרים את יפו, חיפה,בית שאן, נצרת. כל מקום שהוזכר בספרו נמצא במדינת ישראל, והוא מדבר על שנאה שלו, של בניו, ובניהם.

והוא אפילו לא גרגר חול אחד. טדי קולק הפופולארי בקרב נשות הדסה האמריקניות, יוזם יחד עם הקונגרס היהודי האמריקני (מומחים לתכסיסים של יחסי ציבור) 'ועידה' של ראשי עיר אמריקניים, והמרמה מזדקרת לעין שאפילו מירון בנבנישטי סגן ראש העיר, שבעצמו רצה לחלק את ירושלים לרבעים, מגיב , כי הדמיון לפיצבורג, לסיסנאטי, כלל אינו דומה.

אפשר היה להתנחם במחשבה שהטיפשות מוגבלת ל-שע"ל הישראלי (השמאל, העבודה, הלבירליזם) אבל גם בגין מתלהב. יועצו לענייני ערבים, משה שמיר, סיפר שבגין נזף לא פעם בשר זה או אחר, "מה? משרדך נוהג אפליה בערביי ישראל?"

ואז נקרא גם יגאל אלון לשאלה לגבי מה אפשר לעשות כדי שהערבים יהיו מרוצים? אלון שהיה מרצה כמו- ראג'א הצהיר"גזרה ההיסטוריה שעל היהודים והערבים לדור יחד , לעולם. אני מאמין שבעתיד כמו בעבר, יוכלו הרוב היהודי והמיעוט הערבי לחיות יחדיו בהבנה, בשיתוף פעולה, ובכבוד הדדי...מעבר לבינתו של איש מדוע יצהיר שר החוץ הצהרה מעין זו...

שבוע אינו חולף בלי שיכו יהודים  הערבים עשו מנהג להגיע באלפיהם לכנסת ולפני המנורה סמלה של מדינת היהודים לזעוק: "בדמנו ובנפשנו נשחרר אתכם. יהודים החוצה "! ואין פוצה פה. 

הסופר הסוציאליסטי בילינסון תבע מתינות ורוגע מהיהודים, כאשר המופתי מחייך בשביעות רצון. יו"ר ועדת החינוך של הכנסת אורה נמיר, ביקרה בבתי ספר באום אל פאחם, בעברה ליד סיסמה שעל קיר ועליה כתוב "יחי אל פתח", הודיעה לערבים" אנו מחוייבים לעשות למען שוויונם המוחלט של בתי ספר הערביים עם היהודיים" והוסיפה: "זה שאין לכם די בתי שימוש בבתי הספר טראגי יותר בעיני מהמחסור בכיתות לימוד. תקבלו את התקציב, אך יהיה עליכם להבטיח שקודם תקימו את בתי השימוש".

באמת אורה, לא על בתי- שימוש יחיה הערבי, ולא יחליף את שאיפותיו הלאומיות  בבתי-כסא. את האסלות שניתן לו, יקח,אך בחינוך שניתן לו ישתמש כדי לקרב את היום שהיהודים יהיו למיעוט, והוא יציע להם בנדיבותו אסלות.

מה הן שבעים שנה – או שמונים – או מאה- לערבי ? אם יהודים יכלו לחלום על שובם לציון 1900 שנה, מדוע אין הערבי יכול לחלום, לקוות ולפעול 100 שנה ?

מתוך כל המנהיגים הציוניים שהשלו את עצמם ואת העם, היה זאב ז'בוטינסקי קרוב להבנה. קרוב ,אך לא מספיק, בחיבורו הקלאסי על קיר הברזל כתב: וצדק. אך נכשל בסיום דבריו: "ובשעה כזאת בלבד הם יתמקחו איתנו על עניינים מעשיים, כגון ערבויות נגד דחיקת רגלם של הערביים, שווי זכויות אזרחי ולאומי. תקוותי כי אז אמנם ניתן להם ערבויות שישביעו רצונם ושני העמים יוכלו לחיות כשכנים טובים"

ענק שבענקים, וגם הוא טעה.

מדוע?  לערבי יש אורך רוח, הוא ממושמע, אינו מחפש להיות מנהל, פנאטי, משיחי, באיזה תנאים הם שורדים? זקנים, תינוקות, חולים, שלא לדבר על הצעירים. הם מסוגלים לחיות בתת- תנאים, מתחת לקרקע, בלי עתיד, בלי חמצן, בתוך בריכות מים, ואצלנו האמינו שכמה אישורי עבודה, יעיפו אותם לשמים.....

היינו שבויים בקונספציה, אצלנו אמרו...חשבנו שחמאס מורתע. לא האמנו ל"חומת יריחו" ,לא הבנו שחמאס יצא מחוזק משומר חומות"

אז מה כן ידעתם? הרי טעם החיים שלהם היה ונשאר לעלות למעלה למי שמחכות להן, ללא פחד, האם מישהו חשב שאם תתנו להם חכה ויגדילו את מרחב הדיג, ויעלו להם אפילו דג זהב עם משאלות יספק אותם?

פעם אמר ה'בוס' הפוליטי של נצרת חבר הכנסת א-זועבי.מה גורם הנאה לאדם? סיפוק צרכים בסיסיים? הכול יש לנו מכם.

 השגת מטרות? השגנו. מה שאנו רוצים לעשות, נותן לנו את הכימיה במוח. זו חוויה של ציפייה, רצון וסיפוק, הרבה דופמין.

חזרנו לפרויד.