על ארץ ישראל נאמר, "ארץ אשר...תמיד עיני השם אלוקיך בה, מראשית השנה ועד אחרית שנה". ראשית השנה היא ראש השנה, יום שבו מקבלים עלינו עול מלכות שמים. אולם לא בכול ימות השנה אנו חשים אותה קדושה וקבלת עול.
אבל אפילו קטני האמונה בתוכנו מודים כי הנסים שהתרחשו בארצנו היו עוצמתיים כל כך שהעולם כולו עמד משתאה בראותו את הניצחונות הכבירים שעברו עלינו.
העולם הערבי מאשים את ישראל שהפכה לבריון של המזרח התיכון. קטאר הקימה את אל- ג'זירה, גרמה לאבדות של מיליוני בני אדם ואיש לא העז לפעול נגדה. היא ממשיכה לשלוט בעולם הערבי ללא מיצרים, ופתאום מגיעה ישראל ותוקפת בבירתה את מי שהיא הכי אוהבת- החמסניקים, וישראל לא ניזוקה היא מוערצת בעולם.
אמנם בפגישת נתניהו - טראמפ ביקש הנשיא האמריקני מראש ממשלת ישראל להתנצל בפני הקטרים, אבל המהלך כולו הביא לחוסר אמון הדדי וחשדנות אצל כולם ואיש ברעהו.
שני המנהיגים נפגשו בפעם הרביעית וגם הפעם הסתיימה הפגישה כבפעמים קודמות בהבטחות על ניצחון עתידי. אך לוט באפלה היבטים שונים, מה באשר לעידוד ההגירה, סיפוח. התקווה של כולנו שהמלכוד לחמאס יהא כך שאם לא יתפרק מרצון, הרי שיפרקו אותו בכוח.
טראמפ הוא היחיד מכול נשיאי ארצות הברית שלא לוחץ על ישראל, ואם מסתכלים שבעים ושבע שנים אחורה, הרי תמיד היו עונשים כאלה ואחרים, שהשיתו הנשיאים האמריקניים. כעת מתקיימים שיתופי פעולה גם ביטחוניים, וגם אזרחיים. טראמפ למרות דעתם של מעלים באוב מהשמאל, שהוא הפכפך , הרי שהוא עקבי במספר מישורים בקשר לישראל. ראינו זאת בקדנציה הראשונה עם ירושלים, רמת הגולן, ורואים זאת גם עכשיו. הנשיא שחרר אספקה של מערכות לחימה חיוניות, ככול שישראל ביקשה. הוא מדגיש שאם איראן לא תיענה לתביעותיו , הם ייענשו בסנקציות כלכליות שישתקו את הכלכלה ויביאו אותה לידי קריסה כלכלית.
טראמפ הפך לאיש החזק בעולם, לא רק משום שהוא נושא בתואר זה, אלא שעדיין בארה"ב מדברים איך קידמו נשיא מת מהלך כמו ג'ו ביידן שחולה מאוד, הרי כה רבים ידעו שימיו ספורים ואף על פי כן, דחפו לעוד 'ארבע שנים נוספות'. הספר 'החטא הקדמון' שכתב הפרשן המוביל ג'ייק טאפר הדמוקרט חושף שכל העולם ידע שביידן במצב סופני, והדמוקרטים המשיכו להריץ אותו. (כולל הוא עצמו ששיתף את השקר הזה).
בגידת עיתונאי המיינסטרים בייעוד המרכזי של מקצועם 'חשיפת האמת' בא לידי ביטוי שהרשת הנצפית ביותר בארה"ב היא 'פוקס'. אצלנו הדבר מסובך יותר. מאז 1977 מנסה התקשורת לשמר שליטה על התודעה הציבורית כדי לקדם מטרות פוליטיות. כך היה במלחמת לבנון, באוסלו, בהתנתקות, במחאות השונות, ולציבור יש נגישות קלה ל'נרטיב חילופי'.
עוד ימים מועטים ודוד זיני יכבוש את תפקיד ראש השב"כ, לאחר שניסו בכול דרך להשבית את המינוי. נחום ברנע אף העז לכתוב 'על הדרך' ולציין מינויים שהיו אסון מהלך, כמו מינויו של רפאל איתן לרמטכ"ל (אסון היסטורי) או רחבעם זאבי . כמובן שמדבריו יוצא, שאלופי השמאל קיבלו דרגות על לחימתם האמיצה, על טוהר הנשק שלהם, ופה ? "זיני מגיע מקבוצה של בוגרי מכינות דתיות, רבות כוח , הסתופפות בחצרות רבנים, הוא בעייתי, למרות שהכיפה לא רלוונטית, המינוי יצריך שינוי רבתי – או בהשקפותיו של זיני, או בתפקיד השב"כ".....כתב ועוד יסף. מתנגדי זיני חוששים כי הוא ינער את השב"כ ויחשוף לעין כול את עבדי הקונספציה, את הקיבעון המחשבתי, את היות רוב בכירי השב"כ אסון לישראל, את ליקוי המאורות שהביא לטבח שמחת תורה, את ההגמוניה השלטת, ינכש ויעקור את כל העשבים שלבלבו פרא בתוך ערוגות השב"כ.
אנשים שמכירים את האלוף זיני מספרים, כי המילה פחד איננה מוכרת לו, ונתניהו שבחר בו, עשה את הדבר הטוב ביותר. זיני יהיה חייב לגבש תוכנית אסטרטגית מכריעה על האויב הפלשתיני, בצד תחקירים מתבקשים, בצד זריקת מושג 'ההכלה', אותה תפיסה שהביאה עלינו את טבח שמחת תורה. הדור הזה הוא דור הגאולה. איזו אהבת ישראל יש ללוחמים, איזו חברותא, איזו אחדות מטרה, איזו אחדות משימה.
השיר היהודי 'א סוכעלא א קליינע', מספר על ילדה קטנה שנבהלת פתאום לנוכח רוחות חזקות שנכנסו לתוך הסוכה הקטנה. היא פונה ברעד אל אביה "אבא ! הסוכה עומדת ליפול ! והאב עונה לה : " אל תדאגי ילדתי, הסוכה עומדת כך כבר אלפיים שנה, ועדיין היא איתנה וחזקה".