יום העצמאות השני של מדינת ישראל

המושג עצמאות פירושו חרות. העדר שלטון זר. אדם או עם המחליט בעצמו על מעשיו, הוא בן חורין והוא עצמאי.

בדרך כלל, יום העצמאות של מדינה, פירושה שהיא השתחררה משלטון, זר, וכעת היא עצמאית. בת חורין לעצמה לקבוע את התנהלותה.

אין זה אומר שהחלטותיה טובות, יתכן שהיא שוגה, אך גם החלטות שגויות כלולות בעצמאות.

כך מדינת ישראל הכריזה על עצמאותה בה' באייר תש"ח. באותם ימים הבריטים עזבו את הארץ, והשלטון הזר פסק. עם ישראל החליט להכריז על מדינתו – על עצמאותו – ולנהוג בארצו כבתוך שלו.

אך לעיתים, העצמאות נחגגת גם על פריקת שלטון מלוכני ועריץ, שאינו מתחשב ברצון העם, גם אם הוא בן לאותה אומה.

דוגמא לדבר, יום העצמאות הצרפתי. הצרפתים חוגגים את עצמאותם ב14 ביולי, שזהו יום הפריצה לבסטיליה. פריצה זו לא נועדה להילחם בכובש מעם זר, אלא נגד מלך צרפת לואי ה16. יום זה נחשב למשמעותי בהעברת השלטון בצרפת מהמלך, אל האסיפה המכוננת – נציגי העם. ממילא, גם הוא יום העצמאות, משלטון כפייתי לשלטון העם.

דומני שכעת במדינתנו, אנו עומדים בפתחו של מאבק לקראת יום העצמאות השני של מדינת ישראל.

יום העצמאות הראשון, הנחגג בה' באייר, הינו עצמאות מול שלטון זר. על גביו, החלטת ממשלת ישראל לא לציית לפסיקת בג"ץ, היא אבן דרך משמעותית לקראת יום העצמאות השני של מדינת ישראל.

ודאי שבג"ץ אינו שלטון זר, אלא אחינו בשרנו. הם חלק מהוויכוח הפנימי של עם ישראל. לכן פסקיהם אינם סותרים את עצמאותנו מול נוכרים ואת משמעותו של יום העצמאות הראשון של מדינת ישראל. עם זאת, הם אינם נבחרי ציבור, והם סוג של דיקטטורה החונקת את הציבור מלמלא את רצונו.

החלטת ממשלת ישראל להסיר מעליה דיקטטורה זו, היא התקדמות לקראת הכרזת עצמאות נוספת, המתקדמת לחרות מלאה של העם.

שלטון דיקטטורי, יהיה הדיקטטור אשר יהיה, בין אם הוא מלך ובין אם הוא בג"ץ, פוגם במהותה של העצמאות והחרות של העם להחליט לנהוג כרצונו, והשתחררות משלטון זה, והחזרת השלטון לאסיפה המכוננת – נציגי העם, היא חזרה לעצמאות האומה.

אמנם צריך לזכור, שהמאבק לא מסתיים בהכרזת העצמאות.

גם מלחמת העצמאות שלנו לא הסתיימה בה' באייר תש"ח, אלא נמשכה עוד חודשים רבים אחריה.

גם המאבק לחרות של העם הצרפתי לא הסתיים עם נפילת הבסטיליה, והיו אירועים קשים גם בהמשך.

וגם העצמאות של עם ישראל מול דיקטטורת בג"ץ לא תסתיים ביום אחד, אלא עוד נכונו לנו מאבקים רבים.

נאחל לעם ישראל, שיהיה לנבחריו כח לעמוד על טובת עמנו. לא לגמגם מול בג"ץ, לא 'להתנצל' שבכוונתם להשתמש באמצעים החוקיים העומדים לרשותם (כביכול החוק מעניין את בג"ץ...), אלא לומר ברורות: דמוקרטיה זה שלטון העם, והעם מאס בדיקטטורת בג"ץ.

האמינו לי, המאבק מול דיקטטורות בעבר היה הרבה יותר קשה, ובמחירים הרבה יותר גבוהים. מול בג"ץ אין צורך במלחמה אמיתית. נזכיר את דברי השופטים בעצמם, שאין לבית המשפט לא חרב ולא ארנק, וכל מה שיש לשופטים הוא אמון הציבור. ממילא, כאשר אמון הציבור נשבר, ונבחרי העם מחליטים שלא לציית לבג"ץ, לא נותרה בו רוח.

כל היכולת של בג"ץ לפעול, היא החולשה שלנו בנכונותנו לציית לו. ברגע שנחליט שהחלטותיו חסרות משמעות, הכל יראו, שלא מדובר אפילו בנמר של נייר.

לא לחשוש, אלא להמשיך את מלחמת העצמאות הנוכחית, החשובה כל כך לחרות עמנו.