הנצחון בעזה, באיראן ובכל מקום אחר – אינו תלוי בסדרי הכחות בשטח, אף לא ביכולות המודיעיניות והטכנולוגיות שלנו מול האויב. הנצחון, כפי שנוכחנו לדעת, תלוי בראש ובראשונה ברוח שעומדת מאחורי המלחמה, בנרטיב עליו היא מבוססת וברצון האמיתי שלנו לנצח. ואם יש דבר המונע מאתנו את הנצחון כיום – זהו אובדן הזהות המכרסם בתוכנו, כאשר מערכות הממסד הישן, אשר מרגיש ש'גנבו לו את המדינה' – מגייסות את כל האמצעים העומדים לרשותם על-מנת לקעקע את התחושה הטבעית העומדת מאחורי צדקת המאבק בקרב האומה, למסמס את הרצון לנצח ולקבע נרטיב תבוסתני, ולפיו יצאנו למלחמה כדי לשחרר חטופים, לא כדי לנצח, להביס את האויב ולכבוש את עזה נחלת אבותינו על-מנת להשאר שם לנצח וליישב אותה.
במסגרת הנדסת התודעה המאורגנת, ישנה חשיבות רבה למינוח בו משתמשים על-מנת לתאר את המתרחש, ולמשמעות שנוצקה לתוך מלים מסוימות באמצעות שטיפת מח תמידית של שנים. כזו היא המלה 'כיבוש', אשר במשך עשרות שנים הפכה לבעלת קונוטציה שלילית, עד כדי כך שגם הדוגלים בכיבוש הארץ וירושתה, מתכופפים מול קובעי הנרטיב ומתביישים להשתמש בה. תחת זאת, בוחרים במלים מכובסות כדי לשבר את האוזן של קובעי גבולות השיח, הלא הם אניני הטעם התקשורתיים, ומחפשים הצדקות צדדיות לרצון הפשוט והטבעי לכבוש את ארצנו הגזולה בידי זרים. כך הצליחו לקבע בקרב הציבור בישראל, כי עזה אינה באמת שלנו, וכי לכל היותר נקים שם ממשל צבאי זמני, עד היום בו נוכל להרגיש בטוחים מספיק למסור את השלטון שם לידי 'גורמים מתונים'.
הכשל הרעיוני והחינוכי הזה - הוא לב לבו של הדשדוש המתמשך, והוא שגובה מאתנו קרבנות שווא במאבק על הארץ, משום שהוא מונע מאתנו את ההכרעה המתבקשת. כל עוד לא נאמר בגאון שבאנו לנצח ולכבוש את הארץ מידי זרים – האויב ימשיך להתקיים גם אם יספוג אבדות, אשר בעינינו המערביות נחשבות לבלתי נסבלות. כל עוד נאשר את טענת האומות העתיקה, ולפיה לסטים אנחנו, שכבשנו ארצות שבעה גויים, כפי שרש"י מביא בשם המדרש על הפסוק הראשון בתורה, ולא נשיב את התשובה הנצחת, ולפיה כל הארץ שייכת לבורא עולם והוא העניק לנו את הארץ ולכן הכיבוש הוא הדבר המוסרי ביותר ואיננו מתביישים בכך – כל עוד נהיה נתונים למכבש האידאולוגי של הפרוגרס העולמי ושלוחותיו בישראל, לא רק שלא נכריע את המערכה, אלא נספוג אסונות נוספים, היל"ת.
הנצחון בקרב עובד דרך הנצחון בתודעה, והנצחון בתודעה עובר דרך הזהות הלאומית שלנו כעם ה' הנבחר שנועד לרשת את הארץ הנבחרת. זהות כזו אינה יכולה לצמוח מתוך אומה השרויה בתרבות מערבית המנוכרת לכל סט הערכים היהודי השורשי. זהות כזו יכולה לצמוח רק מתוך עולם ערכי של תורה ומצוות, יראת ה' ואהבתו, דקדוק ההלכה ולימוד תורה בעומק ובהיקף כתורת חיים של אומה חפצת חיים.
השמאל מבין זאת היטב, ולכן הם נאבקים נגד בחורי הישיבות, כביכול בשם הצורך הבטחוני של הצבא. אלו התובעים 'עסקה בכל מחיר' ומחלישים את צה"ל במאבקו באויב – נזכרו לפתע, כי צה"ל זקוק לחיילים. אך דבר אחד אי אפשר לומר על אנשי קפלן – הם לא טפשים. הם מבינים היטב, כי החיבור בין הערכים התורניים שהציבור החרדי גדל עליהם לבין הציבור הבריא שאוהב את ה' ואת תורתו גם אם אינו מדקדק בכל ההלכות – חיבור זה הוא הסכנה הגדולה ביותר לשליטה שלהם במערכות השונות, ומכאן נובעת פעולת המלקחיים שלהם – לפגוע במאמץ המלחמתי מצד אחד, ולרדוף את לומדי התורה מצד שני. אין אלו אלא שני צדדים של אותו מטבע, אותו מטבע של הנדסת תודעה של תבוסה, של קיבוע נרטיב של חדלון, של מיטוט הערכים היהודיים ואפילו הערכים הלאומיים הבסיסיים, לטובת ערכי הפרוגרס העולמי, עליהם מושתת כיום השמאל הישראלי. כדי לנצח אותם, צריך להבין לפני הכל מה עומד מאחורי השיח שלהם, ולא להכנע למינוח ההרסני שהזריקו לציבור כמו רעל לתוך הורידים.
נאמר בגאון, כי באנו לכבוש את הארץ על-מנת לנחול אותה אחוזת עולם, זוהי זכותנו וחובתנו, ועל הארץ הזו תקום מלכות ה', שהיא טובה לאין ערוך מכל דגם מערבי של מדינה, שהם מנסים לייבא מהגויים. מי שלא מוכן ללחום את מלחמת הזהות, את מלחמת הנרטיב מול השמאל – נידון להשתעבד לנצח תחת ידיו. הגיע הזמן שנהיה בני חורין!
