תודה

בפתחו של חודש אלול נעור בי הצורך דווקא לומר דברי תודה. אנחנו אחרי כמעט שנתיים, יש שיאמרו קשות מנשוא, בהן עמד עם ישראל במבחן כשאנו נאבקים על קיומנו בארצנו, חווים חוויות כואבות ומאתגרות, חוזים בישועות יוצאות דופן ואולי חסרות תקדים בדור האחרון והכל מלמד על התקדמות דרמטית בטיפוס בסולם הגאולה.

התבוננות בקורות אותנו מביאה אותי אישית למסקנה שכמעט הכל קורה בזכות אחים יהודים נפלאים ויקרים מפז, בזכות ערבות הדדית שאין כדוגמתה בעולם, בזכות הרוח היהודית ובעזרת מי שאמר והיה העולם. על כל אלה אני מבקש להודות.

תודה לגיבורים עזי הנפש שבבקר שמחת תורה ובשעות הרות הגורל יצאו מבתיהם להילחם ולהציל את בני עמם.

תודה ליוצאים וממהרים אלי קרב כאשר הם עוזבים מאחוריהם אישה, ילדים והורים מודאגים – חלקם לא חזרו....

תודה על האומץ הבלתי יאומן עת יצאו יהודים גיבורים אל הלא נודע, לעתים בלי נשק, לעתים חמושים באקדח אישי בלבד, לעתים בידיים חשופות – כדי להילחם ברוע השטני של מבקשי נפש האומה החפצים להשמידה.

תודה למאות אלפי חיילים המשרתים בקודש מזה קרוב לשנתיים כאשר המחירים בלתי נתפשים וכל אינטרס אישי הם דוחקים הצידה מפני צרכי העם היקר להם.

תודה לנשים הגיבורות – אימהות שהחסירו לילות שינה רבים, רעיות שעלו לבד על יצוען ללילות בלתי נגמרים של דאגה ותפילה, לבנות שעזרו על יד אמותיהן לנהל ולקיים בית החסר את דמותו המובילה והמנהיגה של אבי המשפחה.

תודה לצוותי רפואה שפעלו כבר בשדה הקרב כדי להציל כמה שיותר חיילים, דאגו לפינויים המהיר לבתי החולים ונאבקו ללא פשרות, תוך מסירות נפש ממש, כדי להציל ולו נפש אחת...

תודה לאנשי זק"א היקרים והאהובים. אלה שנתקלו בזוועות קורעות הלב ומעתיקות הנשמה , תוצאת מעשי הטובחים הערבים הנאצים שאכזריותם אינה יודעת גבול. אנשים יקרים וחשובים שבימי שגרה זקוקים לתרומות, סיוע, ציוד ומתנדבים ואילו במלחמה הזו בקשו אך דבר אחד (אותו שמעתי בראיון מצמרר מפי מתנדב זק"א ) – "אנו מבקשים רק דבר אחד, התפללו עלינו שלא נאבד את השפיות"

תודה לחיילים הנלחמים ללא חת ובגבורה נגד הרוע. שומרים איש על אחיו, מחפים כשצריך, מחזקים כשצריך, מתנדבים להשליך נפשם אל מול הסכנות.

תודה למשפחות השכולות, אלה ששלמו מחיר שאין יקר הימנו. אלה שעל כורחן "התחדשו" במציאות ממנה פחדו יותר מכל. אלה המתמודדים עם כאב אתו כמעט שלא נתן להתמודד לאחר שחלק מהם נקרע מגופם מנשמתם ומחייהם, נקרע לבלי שוב...

תודה לפצועים הרבים מאד, אלפים רבים, שבמחיר גופם ולעתים קרובות מאד גם במחיר נפשם שנפצעה – הצילו את כולנו מהגורל המר אותו תכננו לנו צוררי עמנו, בני שטן הגרועים מהגדולים שבאויבי האנושות כולה.

תודה ענקית לאנשי פורום תקוה ולאנשי פורום גבורה שכשמם כך הם עושים – נוסכים תקוה וגבורה בקרב עמנו בעת צרה, בעת מלחמה ובעת ציפייה לניצחון. אנשים עשויים ללא חת אשר את האמת של כולנו הם מביעים בכל מקום תוך שימת כלל ישראל מעל הפרט ובידיעה שרק כך נבטיח את נצח ישראל.

תודה לרבנים המובילים את תלמידיהם לערכים ומוסר יהודי, המקיימים בגופם את ספרא וסיפא וכך הם מחנכים את צאן מרעיתם שמצדם נענים לכל אתגר, מתנדבים לכל משימה ומתייצבים לכל אשר ייקראו.

תודה לרבבות יהודים שפונו מבתיהם בשל אילוצי המלחמה והם נושאים את העול הפרטי בשם העם כולו, נושכים שפתיים וממתינים בקוצר רוח ובערגה שאינה נגמרת לרגע בו ישובו ליישב את בתיהם ואת יישוביהם שהרי אין לך מצווה גדולה מזו – יישוב ארצנו היא ארץ הקודש.

תודה לאנשים הפרטיים ששמו כל עיסוקיהם בצד הדרך, שפועלים ללא לאות יומם וליל ולאורך זמן כדי לחזק את כולנו, לדבר אמת, להרים את הרוח ולא לוותר על המערכה על הצדק. צדק בצבא, צדק בהנהגה, צדק במשפט וצדק בדיני המלחמה. אלה היו לעמוד האש לפני המחנה וערכם וחשיבותם, דווקא בעת הזו, לא יסולא בפז.

ו....תודה על שזכינו להיות יהודים, חלק מהעם הנפלא הזה, עם סגולה בנו בחר מי שאמר והיה העולם.

תודה לו.