סיכום ביניים: המערכה בצפון – מי כמה ולמה?

רשמית צריך להתחיל עם כמה מספרים, אבל צריך להגיד כבר בפתח הדברים שעיקר הדרמה במלחמה בצפון לא מתרחשת בנתונים האלה.

יותר רקטות מלבנון השניה

המערכה בצפון גבתה עד כה 27 נפשות בצד שלנו. 10 מתוכם אזרחים (עובד זר אחד) והיתר חיילי צה"ל. נכון לכתיבת שורות אלה על פי דובר צה"ל מתחילת המלחמה חצו לישראל מגבול הלבנון 4,100 שיגורים. כדי לסבר את האוזן, בזמן לבנון השנייה שוגרו לישראל 3,970 רקטות בידי חיזבאללה. מדובר במספר בלתי נתפס שעוד לא היה כמוהו באף מערכה צפונית בישראל, ואיך אומרים? כנראה שעוד לא באמת התחלנו.

לפי נתונים פורמליים בישראל, מכון עלמא מצא שנכון לסוף לחודש מרץ, מתחילת המלחמה התקבלו 2,062 תביעות נזקים לרכוש באזור הצפון, מתוכם 1,137 מבנים שניזוקו ברמות שונות.

אבל כאמור המספרים האלה מסתירים את הנקודה המהותית שנראה שמתפספסת כשמדברים על מפת המלחמה בצפון. כשהמערכה בדרום היא המערכה העיקרית נוצרת תמונה מתעתעת: לכאורה המלחמה שבה פתח חיזבאללה כנגד ישראל בשמיני באוקטובר, נשארת בעצימות יחסית קבועה לאורך כמעט שמונת החודשים האחרונים.

מצב זה מאפשר לחיזבאללה לשמור על התדמית של מי שלא מסלים עד כה את המערכה ומאידך מאפשר לישראל כביכול להרוויח זמן. אלא שתמונת העצימות (הגדולה מאוד בפני עצמה), מכסה על ההישג האסטרטגי חסר התקדים שאליו הגיע האויב בצפון.

רצועת הביטחון עברה לשטח ישראל

לראשונה חזבאללה הפך את המשוואה. לאורך עשרות שנים התקיימה, או לכל הפחות היתה אמורה להתקיים, "רצועת הבטחון" מהגבול הבינלאומי וצפונה בתוך שטח לבנון. המלחמה הזאת יצרה מציאות בלתי נתפסת: רצועת הבטחון הפכה להיות בתוך ישראל.

תזכורת לכולנו מה היא בעצם רצועת ביטחון: ישנו קו גבול, אבל בגלל העימות לא מסתפקים בו ויוצרים חיץ טופוגרפי שבו לא מאפשרים לצד השני להתנהל כבשגרה. אזרחים לא רצויים באיזור הזה ואלה שכן בוחרים להישאר באיזור, מבינים את המחיר, והצבא הופך להיות השליט הדומיננטי. ככה זה היה בדרום לבנון לאורך 18 השנים ממלחמת שלום הגליל ועד לנסיגה של ברק.

במלחמה הזאת קרה דבר מדהים. מפרוץ המלחמה רצועת הבטחון הועתקה לראשונה בהיסטוריה הישראלית לשטח ישראל. 43 ישובים פונו באופן אקטיבי ובעוד ארבעה חודשים ימלאו שנה להעתקת מגוריהם של בין 60 ל-80 אלף אזרחי ישראל.

כשרואים את הדברים באופן הזה מבינים שבעוד ישראל מדברת במושגים של "להרוויח זמן" היא למעשה מאפשרת למפה החדשה הזאת להתקבע בתודעה. בתודעה הלבנונית, בתודעה הישראלית ובתודעה הבינלאומית.

כבר למדנו על בשרנו בכל החזיתות שעברנו בדרום ובצפון שההצהרות על כך "שבכל זמן שנבחר אנחנו יכולים להחזיר את התמונה לאחור" הן הצהרות ריקות שברוב המקרים מסתיימות בהידרדרות לרעת הצד שדוחה את העימות.

וזה עוד לפני שדיברנו על המחיר הבלתי נתפס של קהילות כפריות שאחרי שמונה חודשים שהן מפוזרות אפשר בהחלט לדבר על כך שלפחות חלקן התפרק. וזה בלי לדבר על המצוקות והחינוך והכלכלה וכו'. מבט נטו אסטרטגי כביכול.

נכון לכתיבת שורות אלו, ממשלת ישראל האריכה את תקופת הפינוי עד ליולי אוגוסט 2024 אבל די ברור שהתאריך הזה יתעדכן בקרוב.

השינוי הדמוגרפי המושתק

נקודה נוספת שלא מרבים לדבר עליה היא המשמעות הדמוגרפית של פינוי עשרות אלפי יהודים מהגליל. בתוך חבל ארץ שגם בימים כתיקונם מתמודד עם היות היהודים בו מיעוט של כ-20 אחוזים ובאיזורים רבים האחוז שלהם יורד מתחת ל-15.

לא מדובר רק בתחושות גאווה לאומית, אלא במציאות אסטרטגית שהצבא נערך אליה ומייצר בשבילה תוכניות לביצוע בתסריטים כאלה ואחרים. בשיחות שערכנו עם גורמים בכירים ניתן ללמוד שצה"ל מוטרד מאוד מהטלטלה הנוספת שהמאזן הדמוגרפי בצפון עובר בעקבות המלחמה, ולטענתם צה"ל ממתין להפעלת התוכניות האלה ע"י הגורמים המדיניים.

אל כל אלה צריך להוסיף את ההערכה שככל שהזמן עובר יהיו יותר ויותר תושבים שלא ישובו לביתם. לאו דווקא מתוך פחד אלא בגלל האינרציה שעלולה להתפתח עקב הצורך לייצר יציבות משפחתית וכלכלית ולאחר תקופה ארוכה של העתקת מגורים.

אז נכון שלחיים ולחזרה לשגרה בבוא העת יש את הכוחות שלהם ובכל זאת ברור כבר עכשיו שיהיו לא מעט תושבים שככל שעובר הזמן ימצאו את עצמם משתקעים במקומות הארעיים שלהם. גם בתסריט של סיום המלחמה, הגליל ימצא את עצמו כשהאתגר הדמוגרפי הגדול שגם ככה קיים כאן, עשוי להחריף בצורה דרמטית בעקבות המלחמה. לכך יש להוסיף את השמועות בקרית שמונה על כך שערבים קונים דירות בעיר. בינתיים גורמים בעירייה טענו כי הדבר לא מוכר, אך ודאי שאם רבבות יהודים יעזבו את האזורים הללו, מי שימהרו לקנות את הנכסים שלהם הם ערבים שבשנים האחרונות נכנסים לעוד ועוד ישובים יהודיים.

מול מי אנחנו עומדים?

האויב הקלאסי והדומיננטי במערכה הזאת הוא כמובן חיזבאללה. בפרק הקודם הסברנו כמה חשוב שלא להתייחס אל חיזבאללה כאל ישות עצמאית אלא לזכור כל הזמן שמדובר בזרוע איראנית לכל דבר. למה זה חשוב? כדי לא ליפול שוב בתעתועי המוטיבציות של הארגון הזה. המטרה האיראנית שלו היא חזון המדינה האסלאמית בכל האזור. בראש החזון: שליטה בכל שטחי ארץ ישראל והשמדת "האויב הציוני".

אבל לצידם פעלו במערכה הזאת גם יחידות חמאס, ג'יהאד איסלאמי וגם כוחות אמל (שהיו הדומיננטיים אי אז בתחילת מבצע ליטני).   

האויב בלבנון ובסוריה ביחד ספג מעל 500 הרוגים. בסוריה פחות מ-70 והיתר בלבנון. כמעט כולם מחבלי חיזבאללה, מעט חמאסיניקים שפעילים בלבנון ואסור לשכוח: כ-60 חיילים מצבא סוריה. למי שמאוד לחוץ מהעניין אז כמעט ולא נהרגו מה שמכונה בתקשורת הישראלית "אזרחים חפים מפשע".

על פי מכון עלמא סך הכל חוסלו עד כה 34 בעלי תפקיד הנחשבים לבכירים: 18 איראנים כולל בכירים ויועצים, 12 מחזבאללה, ו-4 מחמאס לבנון.

המספרים האלו חשובים לכשעצמם אבל קל להבין שאין בהם כדי לשנות את התמונה.

דובר צה"ל לא שש לחשוף את היקף התקיפות שצה"ל ביצע נגד חיזבאללה, אבל כן ניתן לומר שרובן המוחלט מתבצע במרחב 0-5 ק"מ מקו הגבול עד כה. מומחים כמעט תמימי דעים לגבי ההערכה שהתקיפות עד כה לא מהוות בשום צורה פגיעה מהותית ביכולותיו המבצעיות של חיזבאללה. המערכים המרכזיים של חיזבאללה אותם הוא מפעיל בחצי השנה האחרונה, כמו מערך הרקטות והטילים נגד טנקים והיחידה האווירית, עדיין שומרים על כשירותם וסביר כי חלק מהן משוקמות תוך כדי וחלק מהן ישתקמו בתוך זמן לא ארוך.

בנוסף קיים מערך המנהרות של חיזבאללה שלא ברור היקפו ומידת החדירה שלו לישראל. ,

החימוש של חיזבאללה

רבות דובר על ההתחמשות הבלתי נתפסת של חיזבאללה לאורך השנים מאז מלחמת לבנון השנייה. האומדנים המקובלים מדברים על יכולת להטיל על ישראל כ-3000 חימושים בכל יממה לאורך מספר שבועות.

אבל מעבר לכך תוך כדי מלחמה חזבאללה מתחמש. התקיפות נגד אתרי סרס (מרכז המייצר נשק כימי) בסוריה, המיוחסות על פי פרסומים זרים לישראל, כמו אתר "סולימאן" ואתר ג'מראיא-דומאר, מעידות בין היתר כי קיימת האצה משמעותית בפעילות מסדרון הנשק האיראני ותשתיותיו בסוריה. המגמה האיראנית היא לבסס תשתית ייצור ופיתוח נשק על אדמת סוריה על בסיס ידע איראני תוך שימוש בפלטפורמה הקיימת של אתרי סרס.

ירי טילי הנ"ט נמשך, וטווח הירי של טילים אלו מעידים על הימצאות פעילי חיזבאללה במרחב הקילומטרים הסמוך לגבול. במילים אחרות – פעילי חיזבאללה ממשיכים לפעול מאזור קו הגבול. למעשה כיום חלק עצום מהם מתגורר בתוך הכפרים שהפכו למעוזי חזבאללה.

לאורך המלחמה הרחיב חיזבאללה את מטרותיו, הצבאיות והאזרחיות, ובמלחמה הנוכחית החל להשתמש באמצעי לחימה חדשים, כולל הרקטות הכבדות בורכאן וגראד וכטב"מים למטרות תקיפה. בהמשך הכניס חיזבאללה לשימוש גם את הרקטות מסוג פאלק וטיל נ"ט מסוג אלמס.

הכטב"מים שנכנסנו לחיינו

בידי חיזבאללה ארסנל גדול של כטב"מים, מתוצרת איראן ומתוצרת עצמית, מסוגים שונים, בהם כטב"מי תקיפה, מתאבדים ולצורך איסוף מודיעין. חיזבאללה מנוסה מאוד בהפעלת כטב"מים ובאפשרותו לשגר כטב"מ מתאבד או כטב"מ תוקף כזה שמשגר טילים או מפיל פצצות. חלק מהכטב"מים האלה הם בעלי טווח תקיפה של 120 ק"מ, והם יכולים להגיע למהירות של כ-200 קמ"ש, ולשאת על גבם עד 40 ק"ג חומר נפץ. הגובה שאליו הם מסוגלים להגיע הוא עד 3,000 מטר.

רקטות בורכאן הן רקטות עוצמתיות חדשות והן מסוגלות לשאת עד כ500- קילוגרם של חומר נפץ ולהגיע לטווח של כ10- קילומטר.

האם חזבאללה גנז את תכנית ההתקפה של כח רדואן?

אין זה סוד שחזבללה תכנן מתקפה הכוללת פלישה רגלית כמו שביצע חמאס בשביעי לאוקטובר. הוא הצהיר על כך מפורשות כמה פעמים והתפאר במוכנות של כוח רדואן למטרה הזאת. עד כמה הדבר היה מתואם עם חמאס? ההנחה הזאת לא ברורה בכלל. מה שבטוח הוא שחיזבאללה לא הצטרף במתקפה משלו בשמחת תורה, ולפי טענת גורמי הביטחון הופתע ממועד מתקפת חמאס.

בצה"ל אוהבים להרגיע ומשננים שהצלחנו לפגוע במטרות השייכות לכוח רדואן ומדגישים את היערכות צה"ל באזור הגבול, שלטענתם בגללה יהיה קשה מאוד לחיזבאללה לממש פלישה ל"כיבוש הגליל" בכפוף לתוכנית המקורית שלו. אבל ברור לכולם שחיזבאללה לא מתכוון לוותר על התוכנית שלו וניתן להעריך שהוא ימשיך לחפש בשבילה שעת כושר.

כל הנתונים האלה לא נועדו בשום אופן לייצר ייאוש או לגרום לתחושה שמדובר בכוח שאי אפשר להכריע אותו. להיפך – המטרה העיקרית היא לחדול מהנטייה שלנו להעלים עין, ולבוא מוכנים ומגובשים יותר למערכה שתגיע במוקדם או במאוחר.

בניגוד למה שמנסים לשדר בהנהגה הישראלית, לשעון הזמן של המערכה הזאת יש משמעויות אסטרטגיות מרחיקות לכת. זאת לא רק הכלכלה והמחירים האישיים שנפגעים – העתקת רצועת הבטחון לתוך ישראל היא הישג שהזמן מקבע אותו. ההשפעות הדמוגרפיות בגליל הן אסטרטגיות.  

לפתרון, לתזמון, לתעוזה ולמוכנות לשלם מחירים צריך לגשת מתוך המבט הזה. 

מה שבטוח הוא שכל "הטוב" הזה לא מתכוון להיעלם מעצמו.