לפני כ-40 שנה תפס האייתולה רוחאללה חומייני את השלטון באיראן, לאחר שהשאה (המלך בפרסית) שנתפס כמושחת הודח, כך התחלף בבת אחת השלטון באיראן משלטון ששיתף פעולה עם ישראל והיה בן ברית שלה, למשטר אנטישמי, עויין שהפך לאויב מס' 1 של ישראל.
חומייני, איש דת מוסלמי שיעי, הצליח לייצר מהפכה דתית באיראן, בגלל התנגדותו למשטר השאה הוא גורש מאיראן והתיישב בעיראק, משם הצליח להשפיע על מיליוני איראנים באמצעות דרשות דתיות שהופצו בעשרות אלפי הקלטות. זמן קצר אחרי המהפכה באיראן וגירושו של השאה חזר חומייני לאיראן והתקבל על ידי מיליוני איראנים בשדה התעופה.
חומייני תפס את השלטון באיראן, ובניגוד להבטחות על חופש הצבעה, תוך זמן קצר מינה את עצמו למנהיג העליון - תפקיד שבאמצעותו יוכל לשלוט בשירותי הצבא והביטחון, להטיל וטו על מתמודדים ועוד. החוקה החדשה שניסח חומייני אושרה במשאל עם ברוב עצום לכאורה, חומייני מונה למנהיג העליון עד יום מותו וכונה "מנהיג המהפכה".
המהפכה הדתית של חומייני לא היתה רק מהפכה שלטונית, אלא ממש מהפכה שחוללה שינוי בדת השיעית. עד אז התפיסה המוסלמית - שיעית היתה שצריך להמתין לבואו של ה"מהדי" ולא להחזיק שלטון, אבל חומייני כתגובת נגד לחילוניות שהתפשטה באיראן בתקופת השאה, ואולי גם בהשפעת האסלאם הפוליטי שצמח אצל המוסלמים הסונים, הופך את איראן - המרכז השיעי הגדול בעולם לרפובליקה אסלאמית שחותרת לשלוט על כל המרזח התיכון.
כדי להבין את עצמת השינוי שהביאה עמה איראן למזרח התיכון, אי אפשר להתעלם מהתזמון ההיסטורי שבו הכל התחיל. ממש באותם ימים (1979) שבהם חתמה ישראל על הסכם השלום עם מצרים - מי שנחשבה עד אז למנהיגת העולם הערבי ולמובילת המלחמות נגדנו - התרחשה רעידת אדמה פוליטית בטהראן.
בזמן שדרכו של גמאל עבד אל-נאצר, שהנהיג את הלאומיות הערבית החילונית מתוך שאיפה להשמיד את ישראל, פשטה את הרגל והרימה ידיים, קפץ למשבצת אויב חדש לחלוטין. האייתוללה רוחאללה ח'ומייני, שגורש מאיראן וניהל את מחאתו מעיראק ומפריז באמצעות קלטות אודיו, חזר כמנצח אל מדינתו. בבת אחת, כמעט בין לילה, התחלף השלטון באיראן והפך למשטר אנטישמי עוין, שהציב את השמדת ישראל כיעד עליון. במקום אידיאולוגיה לאומית-ערבית שכשלה, הופיע מנוע חדש וקטלני הרבה יותר: הדרישה הדתית. תמונת מראה לתהליכים שמתרחשים בישראל שרק תתעצם.
כמה ימים אחרי סיום ההפיכה הוביל ערפאת את המשלחת הפלסטינית לאיראן, שם זכתה לקבלת פנים פומבי כשחומייני מעביר לערפאת את מפתחות השגרירות הישראלית בטהראן, שאנשי הביטחון שלה הצליחו להימלט ברגע האחרון כשעשרות אלפי אנשים בהובלת מחבלי אש"ף עמדו להסתער על השגרירות. ערפאת חתם על הסכם שיתוף פעולה מול משטר חומייני, כשאש"ף יקבלו תמלוגים מהנפט האיראני בתמורה לחיסולים שיבצעו עבור חומייני.
כבר בשנים שקדמו למהפכה האיראנית השתמש חומייני באנטישמיות כדי לשלהב את העם האיראני נגד שמטר השאה "שמשתף פעולה עם ישראל", בנאומיו הציג חומייני את ישראל כאויבת האסלאם, תוך שימוש במוטיבים אנטישמיים, כשחומייני מצד אחד מנסה להציג את המתקפה שלו על היהודים, כמאבק ב"ציונות" ולא ביהודים. אך, במקביל מסית נגד הקיום והריבונות של "הישות הציונית" ושיבת ציון שחומייני מציג כאיום על האסלאם ועל הציפייה שהאסלאם ישלוט בכל המזרח התיכון.
הרפובליקה האסלאמית של איראן רואה את המטרה שלה לייצא את "המהפכה האסלאמית" לכל המזרח התיכון, ישראל נתפסת כאיום על המשיחיות המוסלמית - אם עם ישראל חוזר לארצו, זה מצביע על כך שהם בני ישראל האמיתיים. חמינאי ממשיך דרכו של חומייני מגדיר את "פלסטין" כ"עניין הראשון של העולם האסלאמי". והוא מגדיר את היעד כהעלמת "המשטר הציוני"
השנאה התהומית של חומייני ליהודים ששבו לציון יצרה את התמיכה ב"פלסטינים", למרות השוני בין אש"ף החילונית לרפובליקה השיעית, הקשר בן איראן לערפאת נמשך עד מותו, רק אחרי הבחירות שבהם ניצח חמאס ואבו מאזן החל לפעול תביאום ביטחוני מול ישראל כדי להגן על עצמו מפני חמאס, הפכה איראן לעוינת לרשות הפלסטינית והעבירה את התמיכה לחמאס, גם כאן למרות העובדה שחמאס הוא ארגון סוני.
אבל אם נחזור למהפכה האיראנית - שנתיים לאחר מכן בזמן מלחמת לבנון השנייה החלה איראן להקים בלבנון את חיזבאללה, שהתבסס על האוכלוסייה השיעית בדרום לבנון, משמרות המהפכה האיראניים אימנו וחימשו את חיזבאללה וכעבור 10 שנים לאחר שישראל חיסלה את עבאס מוסאווי מונה לראשות הארגון חסל נסראללה שבמשך 30 שנה הפך את חיזבאללה לצבא טרור ששלט על לבנון דה-פקטו והיה לפרוקסי לכל דבר ועניין של איראן
"היא חיפשה חולשה שלטונית", מדגיש פרופ' רונן א. כהן, חוקר המהפכה האסלאמית מהמהחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת אריאל.
"איפה שהמדינה לא פועלת כמדינה ויש חלל - איראן נכנסת. היא באה למקומיים, במיוחד לשיעים שהיו בשולי החברה בלבנון, ואמרה להם: 'בואו ניתן לכם את המודל'".
במקביל הוקם ברצועת עזה "הג'אהד האסלאמי בפלסטין", איראן מהר מאד עברה לממן אותו ולהפוך לתומכת המרכזית שלו, כך היתה איראן . מנהיג הג'אהד האסלאמי הגדיר את חמינאי כ"פרי מהעץ עטור הפירות של המנהיג ח'מיני", כך הפכה איראן לאחד הגומרים המשמעותיים שעמדו מאחרוי התפרצות האינתיפאדה הראשונה באמצעות הג'אהד האסלאמי.
ב-1989 מת חומייני מייסד המהפכה האיראנית והחליף אותו כמנהיג העליון של איראן עלי חמינאי שהיה ממובילי ההפיכה ולפני כן כיהן כנשיא האיראני. חמינאי הוא מי שיתווה את התמנון האיראני כחלק מהתכנית להשמדת ישראל, שמרכזה התוכנית לבניית הכור האטומי שאיים על ישראל בהשמדה בעשורים האחרונים.
ב-1990 הקיה איראן את "כוח קודס" שכלל את "הדיויזיה הפלסטינית", בועידה שהתקיימה באיראן השתתפו נציגים של ארגון החמאס שהוקם שנים ספורות קודם לכן בעזה, איראן בראשות חמינאי החלה לממן את חמאס בעשרות מיליוני דולרים בשנה ונתנה אימונים לאלפי אנשי חמאס באיראן ובלבנון.
גם האינתיפאדה השנייה, שפרצה בשנת 2000, נשאה טביעות אצבע איראניות עמוקות - הפעם דרך השראה אסטרטגית ישירה. עמית במכון משגב וראש תוכנית צ'רצ'ל במכון ארגמן, ד"ר רפאל בן לוי, מסביר כיצד ההישג של הפרוקסי האיראני בלבנון תורגם מיד לדם ברחובות ישראל: "הנסיגה מלבנון בשנת 2000 תחת האש של חיזבאללה, היא זו שהציתה את האינתיפאדה השנייה. חד וחלק. נתפסנו כחלשים, כנתונים ללחץ של טרור".
למרות המחלוקות האידיאולוגיות בעבר, כשהאינתיפאדה השנייה בערה, איראן זיהתה הזדמנות פז להבעיר את השטח דרך הרשות הפלסטינית עצמה. איראן הזרימה נשק וסיוע לג'אהד האסלאמי שפעל בשיתוף פעולה הדוק עם פעילי התנזים של הפת"ח, ובמקביל חיזק את חמאס בעזה.
שיא המעורבות נחשף בינואר 2002, עם לכידת ספינת הנשק האיראנית "קארין איי". "הספינה הזו הייתה מלאה באמל"ח משנה-מאזן, והיא הייתה מיועדת לרשות הפלסטינית של ערפאת ברמאללה ובעזה", מסביר ד"ר בן לוי. "אם הדבר הזה היה עובר, זה היה שובר שוויון. זה היה בונה חצי צבא פלסטיני".
מיד אחרי ההתנתקות ניצח חמאס בבחירות ואיראן הפכה לשותפה המרכזית של חמאס, כשכל מדינות העולם הפסיקו את הסיוע לרשות הפלסטינית בעקבות הניצחון של חמאס בבחירות. במהלך ביקורו של ראש ממשלת חמאס, איסמעיל הנייה, בטהראן שלושה חודשים אחרי ההתנתקות, התחייבה איראן להעניק לחמאס סיוע של 250 מיליון דולר.
אבל למרות התמיכה הגלויה של איראן בחמאס, והפעילות למוטט את שלטון אבו מאזן, המעורבות האיראנית בתוך הרשות לא פסקה גם שם; ב-2015 יצא אבו מאזן, נשיא הרש"פ לביקור באיראן, אחרי יחסים מתוחים בין הרש"פ בהנהגת אבו מאזן לאיראן. בשנים שלאחר מכן, חימשה איראן (לעיתים בעזרת חיזבאללה) גם את גדודי חללי אל-אקצא, הזרוע הצבאית של הפת"ח שהצטרפו לאחר "שומר חומות" לגל הטרור, ומימנה את ה"כתיבות" - ארגוני הטרור שפעלו במחנות הפליטים בשיתוף פעולה של אנשי ג'אהד אסלאמי עם אנשי פת"ח משומר חומות ועד לכיבשו מחנות הפליטים במבצע "חומת ברזל"
וכמו תמיד המרכז הוא הר הבית - איראן זיהתה את הר הבית כמרכז המחלוקת והאיום המרכזי על התפיסה האסלאמית ודאגה לייצר מערך תעמולה עצום שיהפוך את המאבק על ירושלים כליבת המאבק להשדמת שיראל, כבר בשנת 1979 הנהיג חומייני את ,יום אלקודס" - יום ירושלים (מה שמזכיר את הפסוק מתהלים "את יום ירושליםהאומרים ערו ערו") בכל שנה ביום שישי האחרון של הרמדאן. המשטר האיראני מימן עצרות ענק מדי שנה לתמיכה בפלסטין ו"שחרור ירושלים".
חומייני קרא למדינות ערב: "מזמין אני את המוסלמים בכל רחבי העולם לציין את יום שישי האחרון של החודש הקדוש של רמדאן כיום אלקודס, כדי להכריז על סולידריות בינלאומית של מוסלמים לתמיכה בזכויות הלגיטימיות של העם המוסלמי על פלסטין. במשך שנים רבות אני מודיע למוסלמים על הסכנה הנשקפת מישראל"
אירועי יום אלקודס האיראני התקיימו מדי שנה במדינות רבות ואפילו בארצות הברית. רק לפני 4 שנים פרסמנו בקול היהודי תיעוד מועידת יום אלקודס האיראני שבו השתתפו כל בכירי הציר מאיראן דרך חמאס והג'אהד האסלאמי כשבאותו כנס הוקרנו סרטונים של שני אזרחים ישראלים המופתי המסית עכרמה סברי והארכיבישוף האנטישמי עטאלה חנה. איראן השתמשה במשך שנים במופתח הסוני עכרמה סברי כדי להסית ולהתסיס את מזרח ירושלים והר הבית ככלי להשמדת ישראל.
קשה לתאר כיצד היתה נראית המציאות ב-40 שנה האחרונות בלי איראן שהובילה את המלחמה ברצועת הביטחון, האינתיפאדה הראשונה והשנייה, את התעצמות חמאס בעזה אז ההתנתקות ועד לטבח שמחת תורה, את המהומות בהר הבית ובמזרח ירושלים, ההשתלטות על משטר אסד ובניית חיזבאללה ברמת הגולן וכמובן את בניית צבא הפרוקסי מחיזבאללה בלבנון, דרך החות'ים ועד לעיראק ונסיונות בניית כוח זהה בירדן.
[היפר קישור] על מה נלחמה איראן בכזה חירוף נפש דווקא מול ישראל? החלק השני עם המשמעויות הרוחניות והמשיחיות שהיינו שמחים להתעלם מקיומם.
[היפר קישור] וגם כיצד תעוצב המערכה הגיאופוליטית המזרח תיכונית אחרי נפילת המשטר האירני - החלק השלישי עם המפה המסתמנת ואיך היא תתייחס להר הבית.