חיפוש אחר המופלא – חלק ב'

עצת חברים מבינים

אחרי שנתיים החלטתי לפתוח בית חב"ד במעלות. כאמור נולדתי בפקיעין והעיר הקרובה הייתה מעלות, שם למדתי בבית ספר יסודי. זו היתה עוד סגירת מעגל.

חל שינוי גדול לטובה מצד ההיענות של האוכלוסיה למבצעים. בחיפה, כאמור, כמעט אף אחד לא הסתכל עלי במבצע תפילין, ואילו כאשר הייתי במרכז המסחרי במעלות ביום שישי והצעתי להניח תפילין ושאר ענייני הפצה הייתה היענות יפה. הנחתי תפילין לאחד אחרי השני, ממש תענוג, וגם מסרתי שיעורים עם קבוצה שהתגבשה במקום.

הרב הגיע כמה פעמים למעלות לתת שיעורים וגם לבריתו של בני. נערכה איתו גם התוועדות ל"ג בעומר.

די בהתחלה הרגשתי, שרצוני ללמוד בכלל ולהפיץ את המעיינות בפרט ('מבצע תורה'), אינו עולה בקנה אחד עם התמסרות לניהול בית חב"ד. לפעמים צריך לוותר על דבר אחד לטובת דבר אחר. זה מזכיר את הסיפור של רב אייזיק מהומיל שויתר על העמקה בתורת הנגלה לטובת החסידות, למרות שלדבריו אם היה ממשיך בדרך הנגלה היה גדול יותר מהש"ך.

באתי עם אשתי למנהלי צא"ח בכפר חב"ד ושטחתי בפניהם את הרגשתי ואת רצוני לעזוב את ניהול בית חב"ד.

"הרבי לא יתן לך אישור לסגור בית חב"ד", אמרו לי חד משמעית, "אין דבר כזה".

בשכל הבנתי את דבריהם, אבל בלב הרגשתי חזק את הדרך שרצוני ללכת בה ועד כמה היא נכונה עבורי.

כתבתי לרבי על כך והוא ענה: "לשאול בעצת ידידים מבינים".

הבאתי את התשובה לרב, והרב אמר: "הרבי פתח לך פתח, אבל בגלל שהוא כתב 'ידידים מבינים', תשאל מישהו נוסף".

פניתי לחיים נתיב ששמע אותי והבין ללבי.

וכך יצאנו באופן הטוב ביותר מבית חב"ד אחרי שנתיים של פעילות.

לא עבר זמן רב והגיע לשם הרב כספי, שהחל לנהל את בית חב"ד במעלות וברוך השם עושה זאת בהצלחה.

גרעין בת עין

באותה עת הרב החל ללמד בישיבת 'עוד יוסף חי' בקבר יוסף בשכם. חשבנו על מקום שממנו אוכל להגיע לשיעורים, וכך בחרנו לעבור לעמנואל בשומרון.

הייתה תקופה שהגעתי ל'עוד יוסף חי' מדי יום ותקופה שבה למדתי בכולל בעמנואל ונסעתי אחת לשבוע לשכם. לא היה פשוט להיות שם, בקבר של צדיק בתוך סביבה עוינת. מדי פעם עשיתי מבצעי תפילין בבסיס הצבאי בשכם, עברתי מחדר לחדר והנחתי תפילין לחיילים.

באותה תקופה החל לקום הישוב בת עין, מקום של חוזרים בתשובה שלא רוצים להשתלב בעולם החרדי. ישראל הורוביץ וצביקה אנוש ז"ל, שהיו קשורים לרב, החלו לעסוק בהקמת הישוב. הרעיון היה להקים ישוב של תלמידי הרב. ישראל אמר לי: "אנחנו לא רוצים רב של ישוב, אלא ישוב של הרב". את ישראל הכרתי בכפר גדעון בתקופה קצרה שהתגוררתי שם. התלהבותם מהרב הייתה גדולה. הם באו אלי לעמנואל והציעו לנו לעבור לשם.

אמרתי להם שאנחנו מתכוונים לעבור לבת עין, רק שזה ייקח קצת זמן. בסופו של דבר עברנו לשם אחרי שנתיים.

בינתיים הגיעו מתיישבים שלא הכירו את הרב ולא רצו שהוא יהיה מרכזי בישוב בטענות כמו "הוא רוחני מדי" וכדומה. כבר בתחילת הדרך התמסמס הרעיון ובכל זאת עברנו למקום. אחרי הגרעין הראשוני החלו לבוא לבת עין גרעין של תלמידי הרב - מוטי קרפל, חיים נתיב ודני הופמן. אדם שרון היה כבר בגרעין הראשון. כיום יש למעלה מ-250 משפחות במקום, כן ירבו.

הרב הגיע מתחילת הדרך להתוועדויות בבת עין והוא עושה זאת עד היום. הוא הגיע למשל לחנוכת הבית שלי ושל אחרים, שבע ברכות מדי פעם וכדומה. בחנוכה בשנה תשע"ד התקיים עמו אירוע גדול ומרשים. מתחילת הדרך ועד היום יש לרב קשר טבעי חזק לבת עין.

'מנוחה רחל' בחברון

לאחר שעברנו החלה תקופה חדשה. הרב אמר שברצונו להקים מקום לימוד בבית כנסת הישן 'מנוחה רחל' בחברון, ושאגיע לשם מדי יום.

הגעתי לשכונת אברהם אבינו ומאחורי בית כנסת 'אברהם אבינו' מצאתי חדר ישן וטחוב עם ארבעה קירות ותו לא. הרב אמר שפשוט אשב שם ואלמד. כעבור זמן קצר הצטרף ארז לבנון הי"ד. במשך חמש שנים נסענו מדי יום, חמישה ימים בשבוע, ברכב של ארז לחברון. בדרך למדנו יחד ובבית הכנסת כל אחד למד את לימודיו.

במשך הזמן המקום התארגן יותר. במקום למדה קבוצה אחרת הלכה עם הרב עידו אלבה. נוסד גם כולל אחר הצהרים עם מנחה שיעור וערבית במערת המכפלה. הרב אמר לי "תלמד 'עין יעקב' על פי חסידות כיד ה' הטובה עליך", וכך עשיתי.

קיבלתי מלגה מטעם 'גל עיני'. מי שטיפל בכך היה דוד שיראל שהתגורר בחברון והחל לעבוד עם הרב. גם אילן תור נכנס לתמונה, החל לנהל את 'מנוחה רחל' ונתן יד חופשית בלימוד. היה כולל פתוח ונחמד, ולעתים קרובות היינו מנגנים ושרים. הרב הגיע להרבה התוועדויות ב'מנוחה רחל'. הייתה שמחה רבה באווירה שהקרין אילן תור, מצד אחד עומק לימודי ומצד שני צחוקים.

פעילות נוספת שעשיתי הייתה ללמד ילדי גן חובה וכיתה א' את האל"ף בי"ת. יצאתי בשעות הבוקר מהכולל והלכתי אליהם.

הכולל הזה נמשך עד פורים, שבו קרה המקרה עם ברוך גולדשטיין הי"ד במערת המכפלה.

זו הייתה תקופה מאוד מיוחדת ויפה שארכה חמש שנים. בכל אותן שנים הרב בנה את האחיזה החסידית במקומות הקדושים ביהודה ושומרון - בשכם ובחברון ואחר כך גם ביריחו ובקבר רחל.

אחרי שעזבנו את 'מנוחה רחל' הגיע חבדניק בשם אליהו איידינוב מנווה דניאל, שהחל לשדרג את הבית כנסת וממש הפך אותו בעזרת הרבה מעוף לפנינת חמד. כאשר באתי לבקר שם, ממש לא הכרתי את המקום.

תורת הנפש

מאז שעזבתי את חברון חזרתי לפעול בבת עין וביישובי הסביבה. השיעורים התנהלו בדרך כלל בין מנחה ומעריב, וחלק מהזמן לאחר תפילת שחרית למדנו 'פרי הארץ', 'קדושת לוי', 'תרע"ב', שיחות של הרבי, 'פרי עץ חיים' ו'ליקוטי מוהר"ן'.

כיום אני יותר עצמאי. הרב נותן לי את מקומי. איני מוכרח להיות צמוד אליו. יש שני מצבים של רב ותלמיד. האחת היא שהתלמיד צמוד לרבו כמו יהושע בן נון שלא מש מהאוהל והשנייה היא יהושע שיוצא בשליחות משה לרגל את הארץ הטובה. עברתי במשך השנים מהמצב הראשון לשני.

כך או כך, אני קשור לרב במשך כל השנים מאז התשובה. מדי פעם אני מגיע להתוועדויות של הרב. כאשר אני מגיע היום, אני רואה תמונה חדשה. התלמידים חזקים ומגובשים יותר.

כיום אני מעביר שיעורים בבית ספר 'תורת הנפש' שהוקם לפני שמונה שנים. חיים נתיב פנה אלי ואמר שהרב ביקש שאצטרף לפעילות השיעורים. אני מלמד מתוך הספר 'מבוא לקבלה', שמבוסס על 7 הסימנים הראשונים של 'חסדי דוד', שמכיל 120 סימנים, שהרב העביר במשך עשרים שנה, דברים מאוד כלליים שעומדים ברומו של עולם.

זה ספר פצצה, משהו מאוד מיוחד. אני מאוד שמח שהרב נתן לי ללמד אותו. אני מאוד אוהב קבלה ויש בספר שילוב מופלא של חסידות וקבלה. זה דומה מאוד למה שרבי לוי-יצחק שניאורסון, אביו של הרבי, עשה. הרב מזכירו פעמים רבות. יש לו דברי קבלה נטו, אבל זה יורד למצבים נפשיים כמו שהרב עשה ב'חסדי דוד'.

ניקח לדוגמא את סימן ב' העוסק במח-לב-כבד. בעל התניא אומר שהמח צריך לשלוט על הלב, ומשכן הנפש הבהמית בחלל השמאלי של הלב ומשם הוא מתפשט לחלל הימני. זה שייך לעבודה הכי יומיומית של נפש האדם.

להיפגש באמצע ההר

הרב הוא חידוש נפלא שכל הזמן מחדש, מתגבר והולך. הוא פיתח סגנון מיוחד. הוא גם קושר את התורה לכל מימדי החיים - מתמטיקה, פיזיקה, מוזיקה, פסיכולוגיה ויתר תחומי החיים עד למלכות ישראל.

יש לרב חכמה להוריד את הדברים מחד, ומאידך להשאירם במקום גבוה. אומרים בחסידות שאם הרב נמצא בראש ההר והתלמיד בתחתית ההר, יש שלוש אפשרויות של התאחדות ביניהם: או שהתלמיד יעלה אל הרב או שהרב ירד לתלמיד או שייפגשו באמצע ההר. זו האפשרות הנכונה, כי אם הרב יורד לגמרי, זה עלול להתגשם מדי, ואם התלמיד עולה להר, זה נשאר בעננים. צריך להיות מתח נכון בין הלבשה להפשטה.

אצלי הצלחה של שיעור מתבטאת בכך שהתלמיד יקום מחר בבוקר ויתפלל יותר טוב. המעשה הוא העיקר, והעיקר זו התפילה. מדוע לומדים חסידות לפני התפילה? כדי שהתפילה תהיה טובה יותר.

בשנה האחרונה התגבש גרעין נערים מתלמידי הרב שהצטרפו לשיעור, ממש פינת 'גל עיני' בתוך בת עין. אנו לומדים 'עת"ר' בסגנון של הרב כמובן.

אם לא הייתי פוגש את הרב לא הייתי מבין את מאמר חז"ל "לא קאים איניש אדעתיה דרביה עד מ' שנין". הוא הדוגמא החיה לרב שצריך ארבעים שנה כדי לעמוד על דעתו (כמובן שיש הפרש גדול בין להבין את הרב בתוך השיעור לבין לעמוד על דעתו).

בקרוב נקים, בעזרת השם, בית 'גל עיני' בבת עין. יש לנו אישור מנהלי וכרגע צריך להשיג את הכסף. נצטרך לעשות בעזרת השם מהמעט שיש לנו הרבה מאוד.