ממדבר שממה להיכל הפלא - חלק שני

עצם השמיים לטוהר

קבענו פגישה עם הרב גינזבורג במשרדו של משה וישנפסקי בהר נוף בירושלים ביום העצמאות תשנ"ה. ברגע שראינו את הרב לראשונה, חשתי שיושב מולי אדם מרומם לגמרי. פניו הנעימות ממש הפיקו אור. הקדושה שלו נקלטה בראייה גשמית. בדרך כלל יש על פניו של כל אדם איזו עננה, קלה או כבדה, ואילו על פני הרב לא היו עננים. הם היו כעצם השמיים לטוהר.

הרב נתן לנו לספר כל מה שעל לבנו. סיפרנו לו על מסלולנו הארוך והנפתל, על כל התובנות שצברנו במשך המסע המתיש ברחבי היהדות ועל כל ה'תאונות' שעברנו בדרך.

לאחר מכן הוא אמר: "הדבר החשוב ביותר שעליכם לדעת הוא שהסיפור שלכם אינו אישי, הצרות שעברתם אינן פרטיות, אלא הם משקפות את הגלות הכללית שאנו חווים כולנו. יהודי חייב לקשר כל מה שעובר עליו לכלל עם ישראל, לצרת השכינה, ואז הכל נראה בעיניו אחרת לגמרי".

יצאתי מהפגישה ברוח מרוממת. ידעתי שהרב קשור לחב"ד ומתגורר בכפר חב"ד ולא היה בדעתי כלל להתקרב לחב"ד. ידעתי שהוא כתב כמה ספרים תמציתיים ועמוקים כמו 'סוד ה' ליראיו' ונותן שיעורים בבת עין ובמקומות נוספים. לא היו לו מוסדות ולא קהילה. ובכל זאת חשתי שהגעתי לאי בטוח בים הסוער של החיים.

אחר כך חשתי, שלא במקרה נפגשנו איתו ביום העצמאות, כי הרב מעניק לאדם את עצמאותו האמיתית לפעול במלוא כוחותיו ולא להיות חקיין בשום דבר, לא שלו ולא של אף אחד.

הפעם השנייה שבה ראיתי את הרב היתה בחנוכת הבית של מוטי קרפל בבת עין. הגעתי למקום וראיתי חוזרים בתשובה כלבבי החובשים ברובם כיפות סרוגות גדולות. לא בדיוק חרדים ולא בדיוק דתיים לאומיים. גם השיעור היה נפלא. זכורני שהרב דיבר על אחרית הימים שבהם יגור זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ, והעמיק מאוד בכל פסוק כשהוא מסיים בפרפראות לחכמה.

כעת נותרה בעיה: איך מתקרבים לרב שאין לו מוסדות וקהילה?

התלבטנו יחד עם הרב בשבת אחת שבה התארחנו בכפר חב"ד, להיכן לעבור - לבת עין או לרחובות, שם יש קהילה חב"דית טובה ובה תלמיד חשוב שלו - הרב יצחק ערד. היינו חלשים מדי מכדי לעבור לבת עין, והפור נפל על רחובות.

פרק שירה

הגענו לרחובות ורשמנו את ילדינו במוסדות חב"ד. בתחילה חזרתי לעסוק בכתיבת סת"ם, ומדי פעם הלכנו לשיעורים או סמינרים של הרב שנערכו לרוב ברחובות. לאחר תקופת מה נפתחה ישיבה של הרב בראשות הרב ערד בשכונת יד אליהו בתל אביב. הגעתי לשם והכרתי חבר'ה צעירים שהגיעו מכיוונים שונים כמו איתיאל גלעדי, אייל מיימון, דתיים לאומיים שהתקרבו לחסידות או חוזרים בתשובה כמו דרור שאול וזוהר דוד. אהבתי את הגיוון של תלמידיו.

יזמתי הוצאה לאור של חוברת קטנה 'שמע ישראל', שניתן לחלקה ולקבל צדקה כפי שעשיתי בעבר כחסיד ברסלב. אחר כך שכתבתי כמה קטעים מסמינר 'תורת הנפש' וכך יצאה לאור החוברת 'כח האמונה'.

לאחר פטירת אביו של הרב, שמשון יעקב ז"ל, עברה הישיבה לכפר חב"ד והרב החל ללמד שם מדי יום, בתחילה שיעורי משניות בדרכו המיוחדת ולאחר מכן - סיפורי הבעל שם טוב. זה היה תענוג לשמוע איך הרב מגלה תובנות נפלאות בתוך סיפורי מעשה.

באותה תקופה התחלתי לכתוב שירים. כך התחברתי סוף סוף לספרות שכה אהבתי לפני שחזרתי בתשובה. הוצאתי את 'קביים של אמונה', שמדבר על שבר באמונה ועל אמונה גדולה יותר שמרפאת את השבר. לאחר מכן יצא הספר 'על מודע למהדרין' ולבסוף, בהשפעה גוברת והולכת של תורת הרב - 'אורות דתהו בכלים חד פעמיים', קבלה וחסידות עם חיוך. את פרק השירה חתם הספר 'חמישים שירי בינה' - התבוננות בשירה עברית חדשה בכלי פנימיות התורה. כך החל עיסוקי כסופר. השפעתו של הרב היתה בבחינת אור מקיף, נוגע לא נוגע, לעתים לא מודע. המרחב העצום של תורת הרב אפשר לי להגיע למרחב העצמי שלי.

כמה משיריי נכתבו על הרב עצמו כמו השיר הבא:

וכל פחד יצחק

כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי מִתַּחַת לַשֶּׁמֶשׁ

אֶת קֵץ כָּל חַי,

חַיַּי הַיְּגֵעִים הִתְמַלְאוּ

בִּפְסוּקֵי קֹהֶלֶת חֲתוּמִים.

עַד שֶׁהִגַּעְתִּי אֶל הַסּוֹד,

אֵל לֵב לִבּוֹ שֶׁל הָעִנְיָן,

כַּאֲשֶׁר הִכַּרְתִּי בָּאָרֶץ

אֶת מְקוֹר הַחָכְמָה הַנֶּעֱלָם.

כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּרֹךְ

אֶת הֶחָכָם מִכָּל אָדָם,

נִפְגַּשְׁתִּי פָּנִים בְּפָנִים

כְּמוֹ יֶלֶד נָבוֹךְ,

מוּל כְּלָלֵי הַמִּשְׂחָק.

נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם מִמַּעַל

וְאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים.

הָאֶרֶץ שָׂחֲקָה לְשֶׁמַע

תְּבוּנָתוֹ לְאֵין קֵץ.

וְכָל פַּחַד - יִצְחַק.

הפצת חסידות ונביעת שירה

לאחר שנסגרה הישיבה התחלתי לעבוד במשרד 'גל עיני' ברחובות. עסקתי בין השאר בהפצת העלון 'תורת חיים' שיצא מדי חודש. דאגתי לשלוח אותו למנויים ויזמתי כל מיני מבצעים לחזק את מכירת הספרים החדשים שהחלו לצאת בזה אחר זה.

בשלב מסוים הפעילות עברה לכפר חב"ד, ליד ביתו של הרב. עברתי לשם כמזכיר בהתרגשות לקראת קשר קרוב יותר לרב.

אני זוכר את הפעם הראשונה שבה הרב נכנס למשרד. הוא חייך אלי חיוך רחב אישי ומיוחד שלא אשכח.

עד היום אני זוכר את התקופה בת השנתיים כיפה וכפוריה ביותר בחיי. זכיתי לעזור לרב מקרוב, להיות במחיצתו הרבה; הייתי קשור לארגון אירועים ושיעורים ונמצאתי בקשר עם כל התלמידים והמקורבים לרב; בכל הזמן הפנוי תקתקתי שיעורים בעיקר בנושא הנפש, בהמשך 'טיפול שורש', ולבסוף שכתבתי את כל השיעורים שהרב נתן על סיפורי הבעל שם טוב; בערבים שקדתי על מלאכת הספרות היפה והשירה. ספר הפרוזה 'הרהורי תשובה' נכתב באותה תקופה, שבה לא היה רגע דל.

התרשמתי מקרוב מאישיותו של הרב, עד כמה שיכולתי לתפוס, וראיתי אדם שאין לו שמץ של שנאה וקנאה כלפי אף אדם. היו מאמרי שטנה שנכתבו עליו בעיתונים, כמו למשל "רוקד על הדם", שגרמו לי לגחך. אין אדם בעולם שרחוק יותר מהרב גינזבורג מהתואר הזה. גם דיבוריו על גאווה יהודית, האחיזה בארץ ישראל, עבודה עברית וכדומה לא הונעו כלל משנאת גויים עיוורת, אלא מאהבה ודאגה עמוקות ליהודים ומאמונה מוחלטת בתורה ובצדיקים. שנים לאחר מכן דיבר הרב שהמהפכה שאנו זקוקים לה כעת ועומדים ממש בפתחה היא ללמד את הגויים תורה, לקרב את כולם ליהדות.

אור חוזר

בתום שנתיים המשרד נסגר והרב המשיך לפעול במסגרת מצומצמת יותר. חזרתי בלית ברירה לכתיבת סת"ם, אבל קיוויתי לפעילות הקשורה להפצת יהדות וקירוב רחוקים. אז התקיים סמינר של הרב בצפת על האריז"ל ונסעתי לשם עם אשתי.

כאשר התוועדתי עם חברים במלון בצפת מישהו הציע שאכתוב סיפורים על חוזרים בתשובה. הרעיון חדר לתוכי כמו חץ. בתוך זמן קצר התחלתי לאסוף סיפורי תשובה חזקים מקלטות ומחוזרים בתשובה שידעתי שיש להם סיפור מעניין.

התלבטתי איך לקרוא לספר. פתחתי את ספרו של הרב 'תשובת השנה' וראיתי שאורם של בעלי התשובה הוא בבחינת 'אור חוזר', ובחרתי בשם זה.

כאשר הספר הראשון נרקם נסעתי עם הרב להתוועדות בחברון. סיפרתי לו על מפעלי והוא דיבר בהתוועדות על מעלת סיפורי התשובה בדורנו, כדרכו שהיה משלב בשיעוריו מה ששמע לפני כן. הוא אמר במשפט שרשמתי אותו בראש כל כרך חדש בשמו: "החוויה הפנימית ביותר בנפש היא חווית התשובה, ועל כן יש מעלה עצומה בסיפוריהם של החוזרים בתשובה".

וכך נולדה לה סידרה של ארבעה כרכים (והחמישי מוכן לדפוס) עד כה, שהופצה בכל הארץ ומחוצה לה, חיזקה קרובים וקירבה רחוקים. שמעתי למשל על בחור ממאה שערים שהיה שבור לגמרי ביום כיפור אחד. התגלגל לידו הספר 'אור חוזר' והוא ממש חזר לחיים והתעורר לעבודת השם. מאידך שמעתי מכמה וכמה אנשים ונשים רחוקים שחזרו בתשובה בעקבות הספר.

יחודו של הספר בכך שהוא כולל סיפורי תשובה מכל המגזרים ביהדות, החל מ'מכון מאיר', עבור דרך ליטאים, חב"ד, ברסלב ואפילו עד סאטמר. לאחר מכן הבנתי שהספקטרום הרחב היה בהשפעת הרב. כך חב"דניק התוודע לסיפורי ברסלב ולהפך, וחרדי התוודע לדתי לאומי ולהפך.

במקביל התחלתי לכתוב את המדור 'סיפור לשבת' בשבועון 'בשבע' - סיפורי אמונה בני זמננו וגם סיפורים על גדולי ישראל מימים עברו. קיבלתי סיפורים מקוראי השבועון, ובכל אופן השתדלתי כמיטב יכולתי שיהיו סיפורים מכל חלקי היהדות. הכלל אצלי היה, בהשפעת הרב, לצאת מהראש המגזרי ולהתכלל באמת עם כל החלקים הטובים בעם ישראל.

רציתי להיות טוב

היו עוד משימות כתיבה רבות במשך השנים, ובכולן היתה בי הפתיחות לראות את הטוב בכל מגזר ובכל אדם. כאשר זכיתי לכתוב את הספר 'רציתי להיות טוב' על חיי חנן פורת זצ"ל סיפרתי על כך לרב לפני התוועדות שנערכה בירושלים, והרב הזכיר בשיעור את חנן פורת ונידב לי זיכרון שהיה לו לגביו, שנרשם בסופו של דבר בספר שכתבתי. וכך אמר:

"פעם הייתי בקבר יוסף וגם הרב חנן פורת היה שם. לאחר מכן נסענו ביחד שעה ארוכה. פגשתי אותו כמה פעמים לפני ואחרי כן, אבל באותה נסיעה התוודעתי אליו יותר. דברנו על איזה עניין בתורה והוא אמר לי ווארט שאחר כך כתבתי בספרי 'לב לדעת' במאמר 'אמונה ובטחון'.

מה שמאוד אהבתי ברב חנן פורת, שכמה שהיה מסור לענייני הכלל, הוא היה בעצם איש תורה, מאוד תלמיד חכם, אוהב תורה, וכאשר אמר תורה התלהב מזה. גם בהזדמנות האחרונה, כשפגשתי אותו בבת עין והוא היה מאוד חולה, הוא ניגש ואמר דבר תורה, וכדרכו עשה זאת בחיות והתלהבות. היה מאוד בקי בתורה, ובמיוחד בתנ"ך. על אהבת הארץ שלו אין מה לדבר. היתה אצלו התכללות של תורה בתוך המעשה ומעשה בתוך התורה".

שיפוץ חסידי

כאשר כל ילדינו סיימו ללמוד ברחובות, הרגשנו שמיצינו את העיר השקטה שהעניקה לנו הרחבה ורצינו לעבור לירושלים מכמה סיבות. אחת מהן היתה הקירבה לקהילה הצעירה של תלמידי הרב בקרית משה ההולכת ומתפתחת. וכך בתחילת שנת תשע"ב עברנו מרחובות לשכונת נחלאות בירושלים.

דירתנו עתיקת היומין היתה זקוקה לשיפוצים רבים. התלבטתי בין משפץ טוב שהכרתי ברחובות לבין משפץ שאבי המליץ עליו. בנוסף שלחתי דוא"ל לעמותת 'עבודה עברית' לשאול אם יש להם משפץ מתאים, בלי יותר מדי ציפיות. הם יצרו קשר והמליצו לי על יונתן אודס מיצהר, שבדיוק אז עבר מיצהר בגלל צו הרחקה לירושלים.

נפגשתי עם אחד המשפצים שנתן הצעת מחיר גבוהה. היה ברור שמטרתו היחידה היתה להוציא ממני כמה שיותר כסף. לאחר מכן פגשתי את יונתן העדין, הנמרץ והחייכני. הוא נתן לי הצעת מחיר הרבה יותר נוחה וגם הציע פתרונות שנראו לי יותר מוצלחים. החלטתי לבחור בו.

בדרך פלא נפתחה באותה תקופה ממש בבית הכנסת הסמוך לבית ישיבה לחוזרים בתשובה של 'גל עיני' בראשות הרב יהודה הרשקוביץ! מעולם לא היתה ישיבה כזאת ומה ההסתברות שהיא תקום בדיוק בזמן ובמקום הכי קרובים אלינו? בערך אחד לאינסוף...

יונתן גייס חלק מבחורי הישיבה והחל לשפץ עמם את ביתנו במרץ. בתוך הקושי הגדול של המעבר זו היתה תחושה נפלאה שתלמידי הרב מקבלים את פנינו ומכינים לנו את הבית.

כיום אנו מתגוררים בירושלים, ונמצאים בקשר עם קהילתו המתפתחת של הרב. אני זוכה ליטול חלק בעלון הנפלא 'גל עיני' במדור 'סיפור ולקחו', ואשתי תמר עורכת מזה חמש שנים את 'אוצר הנפש' - מטעמי שיחותיו של הרב.

סיפור התשובה שלי, שאני שואף לכותבו במלואו כספר, אם ירצה השם, הוא בעצם מסע ממדבריות האבסורד המוחלט של ז'אן פול סארטר ועד להיכלות המשמעות האינסופית של הרב יצחק גינזבורג, ממדבריות השממה להיכלי הפלא. יהי רצון שיפוצו מעיינותיו של מורנו ורבנו היקר באדם חוצה ויתקיים בקרוב ממש הפסוק "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".