אתמול הסברנו שהמשל של דיבור, שבעצם הוא משל מיוחד, משל שמופיע בתורה, ככה הקב"ה בחר להסביר איך הוא ברא את העולם – אמר "ויאמר אלקים" – המשל הזה של דיבור הוא לא כמו הדיבור שלנו, יש שני הבדלים בין הדיבור שלנו לדיבור שלו: אחד, זה שאני מדבר על משהו קיים ולא הדיבור שלי מהווה אותו, וממילא כשאני אומר שהדיבור של ה' מהווה את הדבר אז אין בדבר אלא מה שה' מהווה אותו; והדבר השני, שאפילו "רוח פיו" של הקב"ה זה לא כמו רוח הפה אצלנו. רוח הפה אצלנו זה חיצוני, ואצל הקב"ה אין משהו שהוא חוץ ממנו.
יצא לנו שבאמת המושג "יש מאין" והמשל של דיבור הם בעצם באים ואומרים שאם אני מסתכל איך זה נראה מצד הקב"ה, באמת העולם הוא לא "יש מאין", אלא הוא "אין מיש", כי אין ב"יש הנברא" שום דבר חיצוני שהוא חוץ מה', ומכיוון שאין שום דבר שהוא חוץ מה' נמצא שמצד ה' זה רק ה' בעצמו, אז אין עוד מציאות. לכן כשאדמו"ר הזקן מסיים את השורות של התניא היומי של י' סיון, הוא אומר: "והרוחניות השופע עליו ממוצא פי ה' ורוח פיו הוא לבדו המוציאו תמיד מאפס ואין ליש ומהוה אותו. אם-כן, אפס בלעדו באמת". באמת הוא לא קיים.
זה קצת קשה להבין בשכל – מה קרה פה? ה' דיבר ולא יצא שום דבר?! עדיין לא מצטיירת לי המציאות הגשמית עם המשל של הדיבור. כלומר: המשל של הדיבור, כמו שאנחנו מכירים אותו מאצלנו, הוא באמת שקיים דבר חיצוני ועליו אנחנו מדברים. אבל אחרי שאמרנו שאצל הקב"ה זה לא ככה, כלומר שאין דבר קיים ועליו הקב"ה מדבר, אלא כל מה שקיים זה רק מה שה' דיבר, ואפילו הדיבור של ה' זה לא משהו חיצוני כמו ה"רוח פיו" שיש אצל האדם אלא אין שום דבר חוץ ממנו, וזה הביאור הפשוט למילים "יש מאין", כלומר שה"יש", אין בו שום דבר חוץ מה"אין" שמהווה אותו, נמצא שהמהווה הוא זה שקיים ומה שהתהווה הוא לא קיים. "אפס בלעדו" – אין בלעדי המהווה. על זה אומר אדמו"ר הזקן, 'אני רוצה להביא לך משל נוסף'. המשל הנוסף הזה הוא משל שמופיע באדמו"ר הזקן ולא מופיע בתורה. התורה לא כותבת בשום מקום את המשל הזה, באופן פשוט, כמו שהוא מופיע אצל אדמו"ר הזקן. מה המשל?
והמשל לזה הוא אור השמש המאיר לארץ ולדרים, שהוא זיו ואור המתפשט מגוף השמש ונראה לעין כל, מאיר על הארץ ובחלל העולם.
כלומר: יש את השמש, ויש את הזיו, שנמצא בתוך העולם – ואנחנו רואים רק את הזיו והאור.
איפה לקח אדמו"ר הזקן את המשל הזה? אנחנו עוד נדבר על זה יותר באריכות, אבל בעצם המקור שלו הוא מהקבלה. בספרי הקבלה מובא שיש אור כמשל להתהוות כל סדר ההשתלשלות, וממילא גם לעולם הנברא. המקום שבו הוא כותב את זה במפורש, ומסביר שיש פה שני משלים, זה בפרק י', שם הוא רק מציין את זה. בהרבה מקומות אדמו"ר הזקן מציין שיש פה שני משלים שונים, יש את המשל של הדיבור – שזה בעצם משל שכתוב במפורש בתורה; ויש משל של אור השמש – או אור, אדמו"ר הזקן כותב גם שמש – שנמצא בספרי המקובלים לגבי כל סדר ההשתלשלות.
אני קורא בתחילת פרק י', רק בשביל שזה 'יסדר לנו את הראש', שנדע מאיפה אדמו"ר הזקן לקח את זה. הוא כותב בתחילת פרק י': ודברה תורה כלשון בני אדם לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמוע. במה היא דיברה? היא דיברה בלשון של בני אדם וקראה לכל הדברים, איך שהקב"ה פועל, כמו שהאדם פועל. אלא מה? לכך ניתן רשות לחכמי האמת לדבר בספירות בדרך משל וקראו אותן אורות, כדי שעל ידי המשל הזה יובן לנו קצת ענין היחוד של הקדוש ברוך-הוא ומדותיו, שהוא בדרך משל כעין יחוד אור השמש שבתוך גוף כדור השמש עם גוף השמש שנקרא 'מאור'.
אני לא רוצה להיכנס לכל הפרטים, אבל אדמו"ר הזקן מסביר שהתורה דיברה בכל מיני משלים כמו דיבור, היא אמרה שהקב"ה מדבר. להגיד שהקב"ה מדבר – או משלים אחרים, שהם גם משלים גופניים – הם משלים שהתורה דיברה בהם. המקובלים הביאו, כדי להסביר את המשל הזה, משל אחר. מהו המשל? אז הוא אומר – "אור השמש שבתוך גוף כדור השמש". אלה המשלים שהשתמשו המקובלים בשביל להסביר את המשל של הדיבור. אז אותו הדבר עושה אדמו"ר הזקן פה. בעצם, בפרק י' הוא מסביר את כל מה שהוא עשה בכל הפרקים שאנחנו עכשיו מתחילים לעבור אותם, והמקום הראשון שבו הוא עובר מהמשל שכתוב בתורה, ממשל של דיבור – שמופיע בפרק א', בפרק ב' ובתחילת פרק ג' – הוא עובר עכשיו, באמצע פרק ג', למשל אחר, משל של שמש, שזה משל שמובא מספרי הקבלה כדי להבין את המשל שכתוב בתורה, שזה דיבור, או כל שאר המשלים – יד ה', או מידות של ה'. כל הדברים האלה שנאמרו בתורה, המקובלים נתנו להם משל אחר שהוא משל של אור או שמש, בשביל להבין יותר טוב ויותר נכון את המשל של התורה.
לענייננו עכשיו: מה שאדמו"ר הזקן מביא את המשל של אור השמש, זה בשביל להסביר את הדיבור, המשל שמופיע בתחילת התורה, "ויאמר אלקים" – אפשר לקרוא לזה משל ואפשר לא לקרוא לזה משל – ה' אומר משהו. מה הכוונה שה' אומר משהו? אנחנו יודעים מה זה שאנחנו אומרים; מה הכוונה שה' אומר? יצא לנו, אדמו"ר הזקן הסביר, שכאשר ה' אומר בעצם לא יוצא כלום. איך זה יכול להיות?! על כך הוא אומר: 'בוא אני אסביר לך בעצם משל אחר – שהוא משל השמש, שבו המקובלים השתמשו בשביל להסביר את המשל של הדיבור'.
נוסיף עוד דבר אחד: למשל הזה קורא אדמו"ר הזקן משל גשמי. בפרק ל"ג בתניא הוא מכנה את המשל הזה משל גשמי, כלומר שיש משל אחר – נקרא לו משל נפשי – ויש משל גשמי. המשל הזה של אור השמש נקרא משל גשמי. הוא לוקח משהו גשמי וממשיל אותו לה'.
בעצם, גם לזה יש מקור בתורה, כי המשל היחיד של חפץ בתורה לקב"ה זה רק אש. יש עוד דבר, צור, שהוא גם אבן שיש בה אש. באופן הכי פשוט, הקב"ה נקרא "אש אֹכלה", זה לקחת משהו גשמי ולהגיד שהוא דימוי, זה חידוש – יש לנו דבר כזה בתורה.
ממשיך אדמו"ר הזקן במשל:
והנה זה פשוט שאור וזיו הזה ישנו גם-כן בגוף וחומר כדור השמש עצמו שבשמים; שאם מתפשט ומאיר למרחוק כל-כך, כל-שכן שיוכל להאיר במקומו ממש.
כלומר: כשאני מסתכל על הזיו, איך שהוא נמצא בארץ, איך שהוא נמצא מחוץ לשמש, ברור לי שיש לו מקור – הוא יצא מהשמש, השמש גרמה שיהיה אותו. וממילא, אם הוא הגיע עד לפה מהשמש, פירושו של דבר שלפני כן הוא היה בתוך השמש. אז הוא אומר:
רק ששם, במקומו ממש, נחשב הזיו הזה לאין ואפס ממש, כי בטל ממש במציאות לגבי גוף כדור השמש, שהוא מקור האור והזיו הזה, שהזיו והאור הזה אינו רק הארה מאירה מגוף ועצם כדור השמש; רק בחלל העולם, תחת כל השמים ועל הארץ, שאין כאן גוף כדור השמש במציאות, נראה כאן האור והזיו הזה ליש ממש לעין כל, ונופל עליו כאן שם יש באמת. מה-שאין-כן כשהוא במקורו בגוף השמש, אין נופל עליו שם יש כלל, רק שם אין ואפס, כי באמת הוא שם לאין ואפס ממש, שאין מאיר שם רק מקורו לבדו, שהוא גוף השמש המאיר, ואפס בלעדו.
כלומר: יש לי שמש; יש לי את הזיו שיוצא מהשמש, שאם נשים לב הזיו עצמו הוא גם לא ממשי, הוא לא כמו גשמיות הנברא שאנחנו מכירים, חומר גשמי, זה משהו מיוחד, זה לא משהו ממשי, עד היום במדע עוד לא יודעים איך להתייחס לדבר הזה. הוא לא ממשי בשום פנים ואופן, והראיה הכי פשוטה זה שקרן שעוברת מצד מזרח לצד מערב היא חוצה קרן שעוברת מצד צפון לצד דרום, והן עוברות וחולפות אחת בתוך השניה, ליד השניה, מעל השניה – הן לא מפריעות אחת לשניה בכלל. אין להן ממשות, למרות שהקרניים עוברות אחת בתוך השניה לגמרי. באמת יש תכונה מיוחדת מאוד לאור, שאין לו ממשות.
ואף על פי כן, לזה הוא קורא לו "יש ממש", צריך לשים לב לנקודה הזו. הזיו נקרא "יש ממש". אבל הוא אומר, מתי אני מסתכל עליו כ"יש ממש"? כשהוא מחוץ לשמש. אבל כשהוא בתוך השמש, אז אם אני אנסה להבין מה הממשות שלו בתוך השמש – בקושי אני יכול להבין מה הממשות שלו מחוץ לשמש; להבין את הממשות שלו בתוך השמש?! בכלל אין לו ממשות! שם הוא אפילו לא מאיר איזה מקום שאין בו אור. אם הזיו לא היה קיים, הכל היה מואר שם ממילא, בגלל שזה בתוך השמש. מחוץ לשמש, בלי האור באמת היה חושך, אז אני יכול להגיד שיש פה משהו מיוחד, יש נברא, יש איזה יש ממשי, יש זיו. מה זה הזיו הזה? כמה ממשות יש לו? אני לא יודע להגיד בדיוק. למה? כי זה לא כמו חומר. זה משהו מיוחד. אבל עדיין אני יכול להגיד שהוא ממשי, כי בלעדיו היה חושך ואתו יש אור. אבל כשהוא בגוף השמש, אפילו זה לא קורה. כלומר שבלעדיו היה נראה אותו דבר, והוא עצמו שום דבר – ממילא אני לא יכול להגיד עליו שום דבר של יש, כשהוא נמצא בתוך השמש. זה מה שמיוחד במשל הזה.
עכשיו, אומר אדמו"ר הזקן:
וכדברים האלה ממש בדמותם כצלמם הם כל הברואים לגבי שפע האלהי מרוח פיו השופע עליהם ומהוה אותם והוא מקורם, והם עצמם אינם רק כמו אור וזיו מתפשט מן השפע ורוח ה' השופע ומתלבש בתוכם ומוציאם מאין ליש, ולכן הם בטלים במציאות לגבי מקורם כמו אור השמש שבטל במציאות ונחשב לאין ואפס ממש, ואינו נקרא בשם יש כלל כשהוא במקורו.
כלומר: אם אתה רוצה שיהיה לך משל להבין מה הכוונה שהמציאות היא אין – זה כמו זיו השמש בתוך השמש.
כלומר: הייתי יכול, כשאני קורא את אדמו"ר הזקן, לא לשים לב מה המשל שהוא נותן. צריך לשים לב היטב למשל. הייתי יכול לחשוב שהמשל שהוא רוצה לתת זה כמו שאני נמצא בחדר, אני רואה קרן אור שמאירה את החדר ואני לא רואה את המקור; אבל אם אני אעמוד איפה שהחלון אני אראה את המקור, וזה נקרא שאני כבר רואה את המקור. את זה אדמו"ר הזקן בכלל לא מביא. זה לא המשל שלו. בתחילת הפרק הוא אומר שאילו ניתנה רשות הייתי רואה שזה אין. זה לא נקרא שהייתי רואה שזה אין. זה לא נקרא 'אילו הייתי רואה את המקור'. זה נקרא אילו לא הייתי רואה את המקור. כלומר, זה נקרא כאילו אני רואה שיש איזה מקור רחוק, ואני עכשיו רואה את הקרן שיצאה מהמקור. אם אני לא רואה אפילו את הקרן שיצאה מהמקור, בגלל שאני נמצא בתוך חדר ואני רואה איזה אור ואני לא יודע האם זה מפנס או משמש או משהו כזה – זה שאני בכלל לא יודע מאיפה הגיע האור, אין לי מושג. זה כאילו אני בכלל לא יודע שיש הקב"ה שברא את העולם. הוא בכלל לא ניכר. אבל אם אני רואה – זה כמו שאני נמצא פה ואני רואה שיש הקב"ה, כאילו הקב"ה רחוק ויש את העולם.
אבל כדי להבין מה הכוונה אין – המשל הוא אחר. הוא לא שאני נמצא ליד החלון ורואה שמש ורואה את זיו השמש, אלא הכוונה היא כאילו אני נמצא בתוך השמש ואני מנסה למצוא את הזיו שנמצא בתוך השמש! זה "אילו ניתנה רשות". כלומר: אני היום רואה את הממשות – מה הכוונה "את הממשות"? את הזיו כמו שהוא יצא מחוץ לשמש, ואני רואה שהוא יצא מחוץ לשמש. זה נקרא שאני רואה את גשמיות העולם, שזה בעצם זיו שיצא מהשמש.
להגיד שאני לא רואה אותו, שהוא בעצם אין, שהוא בלעדו – זה כאילו אם הייתי רואה את הזיו הזה כמו שהוא בתוך השמש, שאז באמת הוא לא כלום; כי גם בלעדיו הכל מאיר וגם אתו הכל מאיר, והוא לא מוסיף שום דבר, ומצד עצמו הוא בכלל לא ממשי – ממילא הוא אין ממש. נמצא שכשאני אומר שאני רואה את גשמיות העולם ואני יודע שה' ברא את העולם – זה כמו שזיו השמש יוצא מהשמש. אבל אילו ניתנה לי רשות לראות באמת מה קורה פה, מה זה "אין מיש" – הייתי רואה את זה כאילו זה הזיו שנמצא בתוך השמש, שאז הוא לא מאיר שום דבר ואין לו שום ממשות; אבל בכל אופן ברור שהוא קיים בתוך השמש. למה ברור שהוא קיים? כי אם הוא לא היה קיים בתוך השמש – איך היה יוצא החוצה משהו?! אלא ברור שהוא קיים בתוך השמש, והוא יכול לצאת החוצה.
מצד הקב"ה איך זה נראה? שבאמת הזיו הוא חלק ממנו והוא בטל ואין לו שום שם יש. הוא רק חלק מה', כמו הזיו שנמצא בתוך השמש.
רק תחת השמים, שאין שם מקורו,
אז הוא יכול להיקרא "יש", אפשר להגיד שהוא קיים. איי, זה גם לא כל כך ממשי? בסדר, לא כל כך ממשי. בלעדיו היה חושך.
כך כל הברואים אין נופל עליהם שם יש כלל, אלא לעיני בשר שלנו, שאין אנו רואים ומשיגים כלל את המקור שהוא רוח ה' המהוה אותם. ולכן נראה לעינינו גשמיות הנבראים וחומרם וממשם שהם יש גמור, כמו שנראה אור השמש יש גמור כשאינו במקורו.
כלומר: למה אני רואה את הממשות של המציאות? כי בעצם לזיו יש ממשות כשהוא לא נמצא במקורו. וככה אנחנו, יש לנו עיני בשר, כלומר שאנחנו לא רואים את המקור, את הקב"ה שמהווה, אנחנו יודעים שהוא מהווה כמו שאני יודע שהזיו הזה יצא מהשמש – אז אני יודע שהוא מהווה. אבל מה אני לא יודע? אני לא כמו הקב"ה שהזיו נמצא בתוכו. זה לא. כשהזיו נמצא בתוכו, באמת אין לו ממשות בכלל, חוץ מזה שהוא יכול להיות זיו גם מחוץ לשמש. אבל כשהוא במקורו הוא שום דבר, הוא לא יש, הוא לא מאיר שום דבר והוא לא ממשי. גם כשהוא יוצא החוצה הוא לא ממשי, אבל באמת אפשר לקרוא לו יש – וזה היש הנברא כמו שאנחנו רואים אותו. כמו שאנחנו רואים אותו ויודעים שבאמת הוא נברא על ידי הקב"ה, הכוונה שאנחנו רואים את זה בלי לראות איך זה נראה מהצד של ה'. אנחנו רואים זיו שמתפשט מהמקור, ולכן יש לו איזושהי ממשות – אנחנו יכולים לקרוא לו יש – בגלל שבלעדיו לא היה. היה חושך, כביכול. אותו דבר, לא היה את המציאות. וזה נקרא שיש ממשות. אבל כשהוא במקורו הוא לא קיים בכלל, הוא לא ממשי בכלל, אי אפשר לקרוא עליו שם "יש".
עכשיו, אחרי שהוא אמר את זה, הוא אומר:
רק שבזה אין המשל דומה לנמשל לגמרי לכאורה.
נעזוב רגע את המילה "לכאורה" – עוד מעט נתייחס אליה – הוא אומר שהמשל לא דומה לנמשל. בסוף הוא אומר שהוא כן דומה לנמשל – צריך להבין. הוא אומר ככה: "אין המשל דומה לנמשל לגמרי לכאורה". כלומר: אי אפשר להגיד שזה לגמרי דומה; אבל גם אי אפשר להגיד שזה לא דומה. אז קודם נתייחס למה שזה לא דומה.
הוא אומר: הקב"ה הוא נמצא בכל מקום. אין דבר חוץ ממנו. אז מה הכוונה שפתאום יש נבראים שהם מחוץ לו. כלומר, אתה אומר שהזיו יצא, ואז יש ממשות. מה הממשות? אין ממשות, אבל יש איזשהו משהו ממשות, כי אחרת היה חושך, כמו שאמרנו. אלא מה? שמצד הקב"ה זה כמו שהדבר הזה הוא נמצא במקורו. כלומר: אם הייתי לוקח חפץ ושם בתוך השמש – אם הוא לא היה נשרף, כביכול, הייתי אומר שגם כשהוא בתוך השמש הוא קיים. הוא אומר, את זה אי אפשר להגיד בכלל. זה לא שייך בכלל להגיד. העולם הוא מקסימום כמו זיו, כלומר שאם הוא בתוך השמש אז הוא כלום. אם הוא מחוץ לשמש אז אפשר לקרוא לו "יש", וגם כשהוא בתוך השמש הוא יכול להיות מחוץ לשמש. הוא אומר, אבל מה זה "להיות מחוץ לשמש"?! הרי אין מחוץ! במשל של שמש ואור, אז באמת יש את השמש, והיא נמצאת במקום מסוים, ויש לה מקום אחר שהיא לא נמצאת ושם היא מאירה – ופתאום אני באמת יכול להסתכל על איזשהו סוג של ממשות שקיים לזיו הזה, וככה הייתי יכול להסתכל גם על העולם שהוא נברא, כלומר להסתכל עליו כמו איזושהי הארה. ניתן דוגמה – כאילו להגיד שכל העולם זה כמו איזה מחזה. זה לא ממשי. כמו שהיום אומרים, 'כמו סרט'. זה לא בפועל, זה רק מראה. זה נקרא "זיו". הייתי יכול להסתכל שכל העולם זה כמו סרט, ואז להגיד שבמקור הוא בטל לגמרי.
(כשאני אומר "כמו סרט" צריך להבחין שהממשות של הסרט שעליו אני מדבר, שאין לו ממשות, לעומת התוכן איך שהוא מתקבל בשכל שלי, שזה כבר משהו אחר – שזה בכלל, אין על מה לדבר, כי זה לא קיים. אין איזה משהו שעליו מדברים. כמו שהסברנו לגבי הדיבור. הסרט, בדרך כלל, מצייר משהו אחר קיים. פה אין משהו אחר קיים חוץ מעצם הסרט. חוץ מהקרניים אין עוד משהו. במובן הזה זה לא משל דומה, סרט.)
אבל הייתי איכשהו יכול להבין שכל העולם הוא כמו אור, כלומר שכל מה שיש בו זה רק מה שהוא מתהווה מהשמש ואין לו ממשות אחרת, ובכל אופן יש לו קצת ממשות, כי בלי הזיו לא היה מאיר פה כלום. ואז, ממילא אני יכול להסתכל שכשהוא בתוך השמש הוא בטל לגמרי, כי אם אני מסתכל על המציאות כאילו היא חפצים והם היו חסיני-שמש והייתי שם אותם בתוך השמש, אז הייתי אומר שכן יש משהו – אז זה ודאי לא משל טוב.
הוא אומר, אף על פי שזה כאילו קצת משל טוב, להגיד שיש זיו השמש, אף על פי כן עדיין לא מובן איך נהיה מקום מחוץ לשמש. זה לא מובן. בסוף, כשאנחנו נגיע לפרק ז' אנחנו נראה שמצד אחד הוא אומר שבאמת זה הכל בתוך השמש; מצד שני, כאילו בתוך השמש יש מקום שהוא מחוץ לשמש – ולכן הוא כתב פה את המילה "לכאורה". כלומר: ה' עשה את המציאות בתוכו, וכאילו יש בתוכו מקום שהוא מחוץ לו שהוא יכול גם להיכנס לתוכו. בסדר, זה בעזרת ה' נגיע בפרק ז' יותר, שם הוא יסביר את זה יותר באריכות; אבל לענייננו, הוא רצה להביא את המשל של השמש דווקא, כדי להביא זיו, כדי שלא יהיה לנו משהו ממשי אלא יהיה לנו משהו שבאמת אין לו ממשות אלא כל מה שיש בו זה רק מה שהוא מאיר מהמקור, אבל הוא אומר – עדיין המשל הזה הוא בכלל לא מוצלח, כי לגבי השמש הצלחתי להבין למה כשהוא נמצא בתוך השמש ממש אין לו מציאות, וכל המציאות שלו היא מחוץ לשמש; אבל לא הצלחתי להבין לפי זה איך זה קשור למשל, שהרי המשל הוא שהזיו יוצא מחוץ לשמש, ובנמשל לכאורה זה בתוך השמש. ככה זה לכאורה; זה גם נשאר למסקנה באופן כמעט-מלא – שהכל זה בתוך השמש, כמו שהוא הסביר באריכות בכל הפרק הזה, שהמשל העיקרי להבנת ההתהוות של המציאות הוא כמו זיו השמש בתוך השמש. אחרי זה הוא מוסיף גם "לכאורה", כי הוא כאילו יצר בתוך השמש מקום שהוא מחוץ לשמש. זה כאילו שילוב כזה, שבתוך השמש נוצר כאילו איזה חלל והוא מאיר בתוך החלל שבתוך השמש. אז בסדר, זה מין משל מוזר כזה קצת, ולא ניכנס עכשיו.
מה שיצא לנו בסופו של דבר, שהוא עבר ממשל של דיבור שנמצא בתורה – לא כתוב כמשל, אלא פשוט ככה ה' אמר את התורה, ואנחנו צריכים להסביר את ההבדל בין הדיבור שלנו לבין הדיבור של הקב"ה – ואז המקובלים השתמשו במשל, שבעצם באיזשהו מקום מופיע בתורה כמשל, "אש אֹכלה", וכשהוא הסביר את המשל הזה הוא בא ואמר: תשים לב איך אני מסביר לך את המשל – כל המציאות היא כבר לא חפצים ממשיים אלא רק זיו, וממילא אם אתה תבין שזה רק זיו אז אתה תבין שבתוך השמש זה באמת לגמרי אין, ואחרי שהבנת את זה אז בעצם לכאורה הכל מסודר. הוא אומר – לא, מה פתאום?! הרי באמת-באמת, המשל שהסברתי לך זה שהמציאות היא כמו זיו השמש בתוך השמש. אז ממילא הוא שואל – אז אם זה ככה, אז למה באמת אנחנו רואים?! הרי אנחנו צריכים לראות את זה כמו זיו השמש בתוך השמש, שאין שום כלום חוץ מהשמש עצמה.
לכן הוא כותב בסוף:
שבמשל אין המקור במציאות כלל בחלל העולם ועל הארץ, שנראה שם אורו ליש גמור; מה-שאין-כן כל הברואים הם במקורם תמיד – רק שאין המקור נראה לעיני בשר.
כלומר, לא ניתנה לנו רשות לראות את המקור.
ולמה אינן בטלים במציאות במקורם?!
כלומר: כיוון שבאמת, לפי איך שהסברנו, הם באמת כמו זיו השמש בתוך השמש ושם באמת אין לו שום ממשות – אפילו את הממשות שיש לזיו, את זה שאפשר לקרוא לו "יש", אפילו את זה אין להם שם – אם כן, אם ככה אני מסביר, שזו המציאות של הנבראים – למה בכלל אני רואה את המציאות?!
אך להבין זה צריך להקדים:
כשהוא ירצה להסביר את העניין הזה, מה הכוונה שיש לזה ממשות, הוא יתחיל בביאור חדש, והביאור הזה זה כבר ליום המחר – פרק ד'.
לכל שיעורי הרב יצחק שפירא על התניא היומי - שער היחוד והאמונה >>
