- הרשמה לניוזלטר
- מועדון המשפיעים
- שימושון
- אודות
- תרום לנו
- צור קשר
השנה היא 1830 (התק"צ). השלטון העות'מאני בארץ ישראל רופף, ומי ששולט בפועל בשטח הם שייח'ים מקומיים אלימים שהקימו לעצמם ארמונות ומבצרים בהרים – תופעה הידועה בשם "כפרי הכס". אחת החזקות שבהן הייתה משפחת ג'ראר, ששלטה ביד רמה במרכז השומרון מתוך המבצר האדיר שלה בכפר סאנור (דרומית לג'נין של ימינו).
המושל הטורקי שישב בעכו, עבדאללה פאשה, החליט לשים סוף לאוטונומיה המורדת, ועלה על המבצר בסאנור עם צבאו. במשך ארבעה חודשים תמימים הוא צר על הכפר, אך משפחת ג'ראר סירבה להישבר. הפאשה הבין שהוא חייב עזרה מבחוץ – לוחמים שמכירים את הלוחמה ההררית לא פחות טוב מערביי השומרון.
כאן מתרחש אירוע שכמעט נמחק מדפי ההיסטוריה, ושמופיע בספרו של החוקר והגיאוגרף בן התקופה, ר' יהוסף שוורץ ("תבואות הארץ"). כדי להכריע את המבצר, עבדאללה פאשה מגייס לוחמים יהודים מהצפון. לא מדובר ביהודים מערי הקודש, אלא ביהודים הרריים וקשוחים מהכפר חאצביא (במורדות המערביים של החרמון, סמוך לכפר שובא המוכר יותר) ומהכפר דיר אל-קמר שבלב הרי הלבנון (מזרחית לביירות).
יהודי החרמון והר הלבנון היו עוף מוזר ומרתק במזרח התיכון. הם חיו באזור ברצף מאז חורבן הבית, ובזכות הטופוגרפיה הקשה של ההרים הם הצליחו, בדומה לשכניהם הדרוזים והנוצרים המרונים, לשמור על עצמאות יחסית בתוך המרחב המוסלמי. הם היו חקלאים, אבל גם אנשי מלחמה הידועים בגבורתם. ואכן, התגבורת הלבנונית-יהודית עשתה את שלה, ומבצר סאנור נכבש ונהרס.
ההיסטוריה, כידוע, נוטה לחזור. משפחת ג'ראר לא נעלמה מהאזור. היא נשארה אחת החמולות החזקות והמשפיעות בגזרת ג'נין עד ימינו. בשנת 2018, המחבל שרצח את הרב רזיאל שבח הי"ד בחוות גלעד, נמנה על אותה משפחה ממש: אחמד נאסר ג'ראר.
הקשר הלבנוני לא מסתיים בסיפורי קרבות. סמוך לעיר שומרון העתיקה (סבסטיה) שוכן כפר קטן בשם נִצְף ג'יבל ( שים דגש ב ב'. בעבר היה זה כפר מעורב שחציו נוצרי-אורתודוקסי וחציו מוסלמי (כיום האוכלוסייה הנוצרית עזבה והוא מוסלמי כולו).
שמו של הכפר מעורר סקרנות: בערבית משמעותו היא "חצי הר קטן", אבל מסורת גיאוגרפית מקומית ומסקרנת טוענת למקור אחר לחלוטין. לפי הסברה הזו, המילה "ניצף" (חצי/אמצע בערבית) מעידה על כך שהכפר ממוקם בדיוק באמצע הדרך בין שתי ערים תאומות הנושאות את השם ג'ובייל.
הראשונה היא עיר החוף ג'ובייל שבלבנון (היא העיר הפיניקית המקראית גְּבַל, צפונית לביירות). השנייה, מרוחקת בהרבה, היא עיר החוף אל-ג'ובייל שבמפרץ הפרסי (צפונית לקטאר, בסעודיה של ימינו).
האם זה נכון מבחינה מתמטית? כנראה שלא (המרחק ללבנון הוא כ-200 ק"מ, בעוד המרחק לסעודיה נושק ל-1,500 ק"מ). אבל האגדה המקומית הזו, שמקשרת את הרי השומרון ללבנון ולמפרץ הפרסי, חושפת בפנינו איך תפסו תושבי הארץ את המרחב בעבר – לא דרך מפות מחולקות בגבולות בינלאומיים של סייקס-פיקו, אלא כמרחב אחד רציף ופתוח, שבו ההרים של שכם, החופים של ביירות והמדבריות של המפרץ מחוברים כולם בחוט אחד נעלם.
תודה לבן ציון אפרסמון, שיראל חרל''פ ועופר קלרמן מחרגבים
