השיחה עם ישראל אריאל מיצהר על עבודה עברית היא לפני הכל סוג של 'הדגמה בשטח'. אריאל איננו מומחה בתחום הבניה או המדיניות הכלכלית, ומה שעולה בראיון אתו הוא החוויה האישית של מי שהחליט לבנות את ביתו הפרטי בעבודה עברית בלבד בלי שהבין בעצמו בתחום. אבל החויה האישית הזו היא חלק מתרבות קהילתית שלמה שבנה היישוב יצהר, ומטפח עד היום גם עם אוכלוסיה של מאות משפחות. למדנו ממנו איך נראית עבודה עברית כחלק ממרקם החיים של קהילה.
התחדש לי דבר שלא ידעתי - שביצהר יש מאה אחוז עבודה עברית. אתה יכול לספר לי על בניית הבית שלך?
"כן, פה אנשים נמצאים על דעת זה שהם הולכים על עבודה עברית. אנחנו היישוב הראשון שהתחיל את זה - לפני בערך עשרים וחמש, שלושים שנה, עוד כמעט לא היה דבר כזה עבודה עברית. אברי רן התחיל בגבעות איתמר, והיה כך גם בחווה של סקאלי, אבל זו היתה בקושי התחלה. ואנחנו היינו כאן תלמידים של הרב גינזבורג - ידעתי שהוא מאוד מקפיד על עבודה עברית, בשיפוצים בבית שלו הוא התעכב הרבה עד שמצא פועלים יהודים שיבנו. אבל לא ידענו אם בכלל יש לנו דרך לעשות דבר כזה, עם קבלנים והכל. והיה חשוב מאוד שנתחיל לבנות - גם לצאת מהמבנים שהסוכנות נתנה לנו ולהתחיל לבנות בעצמנו את היישוב שלנו, גם להרחיב את גבולותיו.
"לא הצלחתי להכריע לעצמי בשאלה והלכתי לשאול את הרב גינזבורג. הוא שאל אותי 'אתה רוצה את דעתי, או את דעת הרבי [מלובביץ']?'. אמרתי שאני שואל לדעתו, והוא אמר לי, והבהיר שהוא בכלל לא בטוח שזו דעת הרבי, ושלדעתו צריך להקפיד על עבודה עברית בכל מחיר. אפילו אם זה יעכב את התרחבות היישוב. ככה נפלה ההחלטה, ואז היה צריך לראות איך עושים את זה בפועל.
"אני עצמי לא בנאי גדול, וגם לא יודע להיות קבלן או משהו. אז היה צריך למצוא קבלן יהודי, שגם יקבל עליו תנאי של בניה באמצעות פועלים יהודים בלבד. מצאנו בסוף קבלן כזה, והצבנו לו תנאי מאוד נוקשה: אם יתגלה שחלק מסוים נבנה באמצעות גוי - אתה לא תפצה או תוריד מחירים או משהו כזה. תצטרך להרוס את החלק הזה. הוא הסכים.
"ואז יום אחד שכן שלי מתקשר, ואומר שיוצקים בטון ומי שיוצק הוא ערבי. באתי למקום ואמרתי לפועל 'אין לי משהו מולך, אני רק מציע לך לפני שתתחיל לעבוד להתקשר למעסיק שלך ולהזכיר לו את התנאי שיש לנו. אחרת תגרום לו נזק כלכלי גדול'. הוא לקח את זה קשה, זה היה ערבי ישראלי והוא סיפר לי שהוא שירת בצבא. אמרתי לו 'אין לי שום דבר נגדך, ומצדי שיבנו את הבית נטורי קרתא שלא שירתו בצבא, על אף שאני מאמין שצריך לשרת. אבל בית בארץ ישראל הוא דבר קדוש ואני רוצה שיהודים יעשו את זה'.
"הוא היה נסער, ובסערת רוחו צעד והסתובב שם בשטח. ואז הוא עבר מאחורי הבית של משפחת נוימן, אחד הבתים הראשונים שנבנו שם, וכבר היה לו שלד והשלד נשרף. כשהוא הלך שם הוא שם לב למשהו, והרים, ומצא בקבוק תבערה. זה הוכיח שהשריפה היתה הצתה, ובזכות זה משפחת נוימן קבלה פיצוי מהמדינה כי הוכח שזו פעילות חבלנית. הם עוד לא הספיקו לבטח את הבית וזה הציל אותם מהוצאה גדולה.
"מבחינתי הסיפור הזה עם התוצאה החיובית שלו למשפחה ביישוב המחיש איך ההקפדה שלי על עבודה עברית לא נובעת מעוינות, וגם לא דווקא מחשדנות - למרות שכמובן גם חשד הוא סיבה אמתית לרצות עבודה עברית".
אמרת שמבחינתך העניין הוא הקדושה של הבית. לדעתי זה דבר שבכלל לא עלה בינתיים בפרקי הפודקאסט שלנו. תוכל להרחיב על זה?
"מבחינתי יש כאן שתי שכבות. אחת היא החשש והסכנה. סתם סיפור משלי, 'רק על עצמי לספר ידעתי': אני מלמד במעלה לבונה, ובשעות הבוקר הרבה מהאוטובוסים ביישוב נכנסים ויוצאים ריקים, אין נוסעים בשעות האלה. יום אחד הנהג הערבי באחד האוטובוסים חנה, יצא, ובמשך כמה זמן צילם מסביבו במרכז היישוב. אנשים יכולים להגיד 'מה, אבל אתה לא רוצה להכליל…' - נכון, אני לא רוצה, אבל אני חייב להכליל. בזמן מלחמה אתה צריך להכליל.
"אבל בתודעה שלי יש כאן הרבה מעבר לזה. אני לא רק רוצה להמנע מסכנות, יש מצווה ענקית בלפרנס יהודי. ולא רק מה שבהלכה שנמדד באחוזים, שצריך להעדיף יהודי על נוכרי עד שתות (שישית), ואם ההפרש גדול יותר אז לא צריך לקנות מהיהודי. אגב, זה לא הוגן בכלל כשבפועל היום הערבי לא משלם מס והיהודי כן - אז תחשב לו לפי המחיר שהוא חייב לכלול בו גם מס?
"אבל אני חושב שבמצב שלנו היום זה הרבה יותר מזה. עם ישראל בארץ נהיה משהו שאפשר לקרוא לו 'אומת הייטק'. אבל איפה האנשים שיש בכל חברה, שקרובים יותר נפשית ומעשית לעבודה כפיים, והכשרונות שלהם הם לתחומים האלה? אם אתה יוצר את החברה כחברה של הייטק, את האנשים האלו אתה משאיר בחוץ למעשה. אתה לא בונה חברה שלמה מהמסד ועד הטפחות. והחברה יוצאת מעוותת.
"עכשיו, הבן אדם עושה חשבון ואומר 'אם אני משלם כך וכך ליהודי שיבנה את הבית, הפסדתי כך וכך כסף'. אבל אני לא רואה את זה ככה. כשאני מפרנס את אחי היהודי והוא חלק מהקהילה שלי ואנחנו מדברים זה עם זה בבית הכנסת, ויש לו כסף לשלוח את הילדים שלו לחוגים עם הילדים שלי, הרווחתי חיים בחברה מגוונת ומעניינת. ככה יש הרבה יותר אהבת ישראל וחברה הרבה יותר בריאה.
"כשהחברה שלך בנויה בשלמות מלמעלה עד למטה, החלק בחברה שהוא של פועלים לא מסתכל מנגד על לומדי התורה שהם למעלה-למעלה, אלא פוגש אותם וחי איתם. אני גם רואה את זה בפועל - יהודים פשוטים שעבדו פה בבניה התקרבו לתורה וליראת שמיים. היה פה יהודי עולה מרוסיה, שבעקבות ההתקרבות שלו דרך העבודה עזב את אשתו וילדיו הגויים וחי כאן. כמובן מפרנס אותם והכל, אבל עשה שינוי עמוק בחיים שלו.
"בשביל כל זה אני מוכן לוותר קצת ברמת החיים, ולדוגמה כשבנינו את הבית שלנו חישבתי שכדי לעמוד בתקציב אני צריך להוריד עשרה מ"ר משטח הבית. נו, אז אפשר להסתדר עם 10 מ"ר פחות. מלבד זה שכמה שיהיה יותר ביקוש תהיה יותר כניסה של יהודים לתחום, והיהודים חכמים ויכניסו יותר טכנולוגיה. בסוף ההבדל במחיר הוא סביר.
"כל זה מעבר לסכנה האמתית שיש בהעסקת זרים, מה שיש במצב שלנו היום. כל הרעיון שהוא יעבוד אצלי מארבע עד שמונה וילחם נגדי משמונה עד ארבע נראה לי מפוקפק.
"וגם זרים שאינם ערבים, בסוף אם אתה מביא גברים צעירים רווקים לעבוד בישראל במשך שנים, בודאות זה מוביל להתבוללות. פעם אחת עליתי על טרמפ ואז התברר שהוא ערבי. דברנו והוא סיפר לי שהוא במקור מעזה, ואחרי החיסול של המהנדס יחיא עייש חשדו באבא שלו שהוא שיתף פעולה עם ישראל בעניין הזה. שב"כ חילץ אותם והכניס אותם לישראל, והוא עבד אצל קבלן יהודי ובסוף התחתן עם בתו של הקבלן ויש להם ילד קטן. הילד גר בינתיים אצל הסבתא מצד אבא ומתחנך אצלה. חשבתי לעצמי 'אני לא יודע מי גרם יותר נזק לעם ישראל, המהנדס או המשפחה הזו שמתערבבת עם היהודים בתוך ישראל'. אני באמת לא יודע מה עדיף מבחינה אסטרטגית, אף אחד גם לא שואל אותי, אבל יש פה בעיה אמתית".
ומבחינה מוסרית, של היחס לערבים בחוסר שוויון, וההאשמה ב'גזענות', מה אתה אומר?
"אני אחלק את התשובה לשתיים: לפני השביעי באוקטובר ואחרי השביעי באוקטובר. לפניו, דיבור כזה של "עבודה עברית" היה אפשרי רק בחברה שמאמצת את היהדות כאורח החיים שלה. ברגע שאתה מכיר את האיכות של החיים בחברה כזו, אתה רוצה לשמר אותה ושלא תתפרק ותטמע בין העמים מתוך אובדן היחוד שלה. וזה כל כך חשוב ויקר לך, שכל שיקול של שוויון פשוט נמס מפני זה. אבל זה לא היה דבר שאדם שחי כחלק מהחברה המערבית יוכל להבין. 'כל החברות שוות, למה שתרצה לשמור דווקא על החברה שלך?'. לעומת זאת, אחרי השביעי באוקטובר לדעתי זה ברור כמעט לכל היהודים. אם אתה רוצה לשמור על עצמך, אתה לא יכול שתהיה פה דלת מסתובבת וכניסות ויציאות חופשיות של זרים. אתה חייב לשמור על עצמך גם מעשית וגם מבחינת התוכן - הערכים החיצוניים מסוכנים לך. זה לא עניין של שנאה, אלא של סכנה. וסכנה יכולה להיות גם מצד מי שאין לי שום דבר אישי נגדו".
האם לאור כל התפיסה הלאומית שאתה מציג על עבודה עברית כערך, אתה חושב שהמדינה צריכה לקדם מדיניות שתעודד עבודה עברית?
"אגיד קודם משהו על עצמי ואז על המדינה. יש בדיחה ממלחמת העולם הראשונה, שכשלוחמת הצוללות של הגרמנים היתה איום רציני על קו האספקה מאמריקה לבריטניה ערכו דיון מה לעשות. איזה יועץ גדול חשב וחשב ובסוף הציע לייבש את האוקינוסים - ככה הצוללות יאבדו את יתרונן. כששאלו אותו איך עושים את זה הוא ענה 'אני פה כדי לייעץ, לא כדי ליישם'... אז אני לא רואה בעצמי מומחה שיודע להציע הצעות מעשיות. אני באמת לא יודע בכלל. אני רק מאמין שאם יהודים ישבו ויחשבו על זה, איך אנחנו מנהלים משק שלא תלוי בעבודה של זרים, הם ימצאו פתרונות טובים.
"עכשיו לגבי המדינה - מה אני דורש מהמדינה? נסיון החיים שלי לימד אותי שככל שהמדינה פחות תתערב, ותתן לאנשים ליזום יוזמות פרטיות, יצאו יותר דברים טובים. אני רוצה רק שהמדינה לא תפריע, תאפשר שוק חופשי ותחרות סביב זה, ולא תאסור על אנשים לפרסם 'כן, אצלי עבודה עברית ואני מעסיק רק יהודים'. מותר לקרוא לילד בשמו: ככל שהמדינה תתערב פחות, היהודים יצמחו יותר ויותר".
