המקור הראשון ליום הכיפורים נמצא בתורה, בפרשת אמור (ויקרא כ"ג):
"בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי... יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא... וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם".
המשמעות הפשוטה – יום של כפרה, צום והימנעות ממלאכה. אבל מאחורי המילים מסתתרת מערכת עמוקה של תיקון פנימי והתחלה חדשה. זהו היום שבו, לפי חז"ל, הקב"ה סלח לעם ישראל על חטא העגל, לאחר שמשה רבנו שוהה בהר סיני 40 יום ומתחנן על עמנו – ומוריד את הלוחות השניים בי' בתשרי.
ביום זה מתרחשים שלושה דברים עיקריים:
יום הכיפורים הוא יום של צום מלא (כ-25 שעות) הכולל לא רק איסור אכילה ושתייה, אלא חמישה איסורים:
מדובר ביום של התרחקות מהגוף והתקרבות אל הנשמה.
כמו בשבת, גם ביום כיפור שובתים מכל מלאכה – הדלקת אש, כתיבה, נסיעה ועוד.
במהלך יום הכיפורים מתפללים חמש תפילות – יותר מכל יום אחר בשנה:
בסיום תפילת נעילה תוקעים בשופר, וזהו רגע מרגש במיוחד – שמסמל את סגירת "שערי השמים".
באפשרותכם ללמוד בהרחבה את הלכות ומנהגי החג באתר יום כיפור של חב"ד (בשנת תשפ"ו 2025 תוכלו לתת דרך האתר תרומה לצדקה לפעילות של חב"ד בשדרות עם החיילים ומשפחות נזקקות תושבי הדרום).
לעיתים אנו משתמשים במילים "סליחה", "תשובה" ו"כפרה" כאילו הן אותו דבר. בפועל, יש הבדל משמעותי:
חשוב לזכור: יום הכיפורים לא מכפר על עוונות שבין אדם לחברו, אלא רק על עבירות שבין אדם למקום. לכן, עלינו לבקש סליחה מכל מי שפגענו בו – בין אם בכוונה ובין אם בטעות.
הכניסה ליום כיפור לא מתחילה כשהשמש שוקעת. כמו בכל דבר חשוב – גם פה ההכנה היא המפתח.
רבים נוהגים לטבול בערב יום כיפור, כסמל לטהרה והתחדשות. גם נשים רבות מקיימות את המנהג.
מצווה לאכול ביום שלפני הצום. חז"ל אמרו: "האוכל בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי". כדאי שהסעודה תהיה מזינה, אך קלה לעיכול.
מנהג ישראל לפנות לחברים, בני משפחה, עמיתים לעבודה ולבקש מהם סליחה על כל פגיעה או טעות בשנה החולפת. גם אם לא זכור דבר – עדיף לומר "אם פגעתי – אני מתנצל".
כחלק מההכנה – רבים נוהגים לתרום כסף לצדקה, מתוך הבנה ש"חסד" מביא ברכה ליום הדין.
כפרות הוא מנהג עתיק שזכה למגוון פרשנויות: לוקחים תרנגול (או סכום כסף), מסובבים מעל הראש ואומרים:
"זה התרנגול ילך למיתה – ואני אלך לחיים טובים, ארוכים ולשלום".
בשנים האחרונות התפשטה האפשרות לקיים את הכפרות באמצעות כסף – שיטה פשוטה, הלכתית ומועילה.
מחזיקים סכום כסף (לעיתים שווה ערך לשווי עוף), מסובבים מעל הראש, ואומרים:
"זה הכסף ילך לצדקה ואני אלך לחיים טובים, ארוכים ולשלום"
לאחר מכן תורמים את הסכום למוסדות צדקה, משפחות נזקקות, ישיבות או עמותות חסד – וכך מקיימים את המנהג וגם מוסיפים חסד בעולם.
בקהילות רבות נהוג ללבוש בגדים לבנים ביום כיפור – כסמל לניקיון, טוהר וחזון של התחלה חדשה. יש הנוהגים ללבוש "קיטל" – בגד לבן הנלבש גם בחופה וגם בלוויה, כסמל לעמידה שווה של כולם לפני ה'.
התפילות ביום זה ארוכות ועשירות יותר מבכל יום אחר – וכוללות פיוטים, סליחות, ווידויים.
בין הקטעים הבולטים:
עם סיום הצום, שומעים את תקיעת השופר, מתפללים ערבית, עושים הבדלה – ויוצאים הביתה (עייפים, אך מרוממים).
רבים נוהגים מיד להתחיל בעשייה – למשל, לבנות את הסוכה לקראת חג סוכות. זהו סימן שאנחנו לא רק מבקשים להיות טובים – אלא גם מתחילים לפעול.
יום הכיפורים הוא לא רק יום צום, אלא יום של עומק נפשי ורוחני. הוא מזמין כל יהודי – לא משנה מה דרגתו או השקפתו – לעשות רגע של פאוזה, להסתכל פנימה, ולבקש:
סליחה, תיקון, התחלה חדשה.
כי ביום הזה – כל אחד מאיתנו יכול להפוך להיות הגרסה הכי טובה של עצמו.
גמר חתימה טובה!
