בע"ה ט"ז ניסן תשע"ט
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

האם מותר לגויים לבנות בית כנסת?

על פי דעת חלק מהפוסקים בניית בית כנסת מצווה שתיעשה על ידי יהודים. קהילות רבות הצליחו לקיים בהידור את המצווה - שיעורו השבועי של הרב שמואל אליהו

  • הרב שמואל אליהו
  • א' אדר תשע"ט - 14:35 06/02/2019
גודל: א א א

 

בס"ד

פרשת תרומה תשע"ט

וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשיות

מהלכות קדושת בית הכנסת

עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי
וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן

השכינה שוכנת בישראל באמצעות העבודה בבית המקדש, ועיקר העבודה בו היא על ידי קרבן תמיד בימי חול ובמועדים. למקרא פרשת קרבן תמיד עולה השאלה מה פירוש המילים שאנו קוראים בכל יום, "עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי" (במדבר כח ו). מה הקשר בין קרבן תמיד של בית המקדש לקרבנות שהוקרבו בהר סיני?

תכלית המשכן – דיבור עם ה' והשראת שכינה

הרמב"ן (שמות כה א) הסביר, שתכלית המשכן והמקדש להמשיך את ההארה הגדולה של הר סיני לתמיד. וכמו שהתגלה "כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי" (שמות כד טז), כן מתגלה כבוד ה' במשכן ובמקדש, "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ לד).

כבוד ה' מתגלה בבית המקדש בעקבות הקרבת קרבן התמיד שהוקרב בחצר מול בית קודשי הקדשים. "עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי ה'". תכלית הקרבן הייתה ליצור קירבה כך שמשה יוכל לדבר עם ה' כמו שהיה בהר סיני. על כן נאמר על הקרבת התמיד: "אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם". ומקום הדיבור הוא מקודש הקדשים. "וּבְבֹא משֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו" (במדבר ז פט).

תְּפִלּוֹת - כְּנֶגֶד תְּמִידִים תִּקְּנוּם

הקרבת התמיד זיכתה גם את עם ישראל במפגש עם כבוד ה', אומנם לא במדרגת הדיבור של משה אבל ברמה של התוועדות: "וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדָּשׁ בִּכְבֹדִי". גילוי כבוד ה' מביא קדושה ומביא השראת שכינה. "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים" (שמות כט מה). וכל השראת השכינה הזאת היא המשכיות להשראת השכינה שהייתה בהר סיני.

גם כשחרב בית המקדש המשיכה השכינה והייתה בקרב ישראל, אע"פ שאין קרבן התמיד. המשכיות האור של הר סיני באה על ידי התפילות שתוקנו כנגד קרבנות התמיד. "אִיתְּמַר, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר, תְּפִלּוֹת - אָבוֹת תִּקְּנוּם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, תְּפִלּוֹת - כְּנֶגֶד תְּמִידִים תִּקְּנוּם" (ברכות כו ע"ב).

תכלית המשכן – בְּהַר ה' יֵרָאֶה

עוד נאמר בקרבן התמיד של הר סיני, כי באמצעות הקרבן הם זוכים "לראות" את ה'. כך קרה לאברהם אבינו בהר המוריה אחרי הקרבת האייל בהר המוריה. "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה" (בראשית כב יד). כן אנו יודעים שאחרי הקרבנות שהקריבו בני אהרון בחנוכת המשכן והמזבח הם זכו לראות את גילוי כבוד ה'. כך אומר להם משה בתחילה: "כִּי הַיּוֹם ה' נִרְאָה אֲלֵיכֶם" (ויקרא ט ג). בפועל כל העם כולו זוכה "לראות" את כבוד ה'. "וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעָם" (ויקרא ט כג). הראייה הזאת היא המשך לראייה שהייתה אחרי הקרבת התמיד בהר סיני: "וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים". לכן נאמר בהקרבת כל קרבן תמיד "עולת תמיד העשויה בהר סיני".  

ראייה במדרגת אלוהי ישראל

הראייה הזאת מגלה את מעלת עם ישראל, ולכן אלוקים נקרא שם "אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". כך נאמר בהם אחרי הקרבת התמיד בהר סיני: "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות כד י). על כן מזכיר שלמה את השם "אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" שש פעמים בתפילתו בחנוכת המקדש: "וָאֶבְנֶה הַבַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (מ"א ח כג). ללמדך כי בבית הזה מתגלה האהבה הגדולה של ה' לעם ישראל (לתשומת לב הטמפלרים שחשבו שהם יכולים להקים בית מקדש ונכשלו, ולתשומת לב המוסלמים שיושבים על הר הבית וחושבים שהם כעת בעלי הברית של אלוקים ולא עולה בידם).

אלף דורות לפני מתן תורה – זִכְרוּ לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ

על השראת השכינה בעם ישראל נכרתה ברית עם האבות. כך נאמר לאברהם אבינו בברית המילה: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ" (בראשית יז ז). על כן נאמר על הקרבת התמיד בהר סיני, כי הוא שימש להמשכה קבועה של ברית אבות שאלוקים כרת עם האבות בדם המילה: "וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית". ולמה צריכים להמשיך את הברית בכל יום ויום בקרבן התמיד? כי ברית היא הדבר הכי תמידי שיש.

חכמינו למדו מהפסוק: "זִכְרוּ לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר", כי הברית הזאת קיימת במרום אלף דורות לפני מתן תורה. זו הברית "אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִצְחָק: וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם" (דברי הימים א טז טו). אבל באמת היא קדומה מאוד למתן תורה, וכיוון שמתן תורה היה בדור ה-26 לבריאת העולם, הרי שהברית הזאת נכרתה 974 דורות לפני בריאת העולם.

אלף דורות אחריה - שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד

הברית הזאת ממשיכה גם אלפי דורות קדימה למי שאוהב את ה' ושומר מצוותיו. "שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָו לְאֶלֶף דּוֹר" (דברים ז ט). ואמרו חכמינו ז"ל, כי כל מי שמקיים את הברית מיראה זוכה לשכר של אלף דורות קדימה, ומי שמקיים את התורה מאהבה זוכה לאלפי דורות קדימה. שנאמר "וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי" (דברים ה י).

בגלל נצחיותה של הברית הזאת אנחנו בונים משכן ומקדש ומקריבים בו כל יום גם תמיד של שחר וגם תמיד של בן הערביים, כדי שיתקיים בנו "לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ". בקרבנות אלה אנו מקיימים את חלקנו בברית הזאת, כדי שאלוקים יקיים את חלקו.

שכינה שורה בבית הכנסת
וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם

הנביא יחזקאל אומר כי הברית עם אלוקים לא נפסקת גם בגלות. לא נפסק הקשר ולא נפסקת השראת השכינה. על כן הוא אומר להם: "לָכֵן אֱמֹר כֹּה אָמַר ה' אלוקים, כִּי הִרְחַקְתִּים בַּגּוֹיִם וְכִי הֲפִיצוֹתִים בָּאֲרָצוֹת וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם" (יחזקאל יא, טז).

בגמרא פירש רבי יצחק: אלו בתי כנסיות ובתי מדרשיות שקיימים בארצות אשר באו שם (מגילה כט ע"א). וכיוון שה' גולה איתם לבבל או לכל מקום אחר, הוא מצפה למאמץ של שמירת הקשר גם מצידם. "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְלֹא מָצָא בָּהּ עֲשָׂרָה, מִיָּד הוּא כּוֹעֵס, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה נ) 'מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ? קָרָאתִי וְאֵין עונה?'" (ברכות ו).

מצוה לירא מן המקדש נוהג בבית הכנסת מדאורייתא

מכאן למדו חכמים שעיקר בית הכנסת הוא מקום השראת שכינה, ומתוך כך למדו שהוא גם מקום התפילה. על פי זה כתב בעל הבן איש חי (ויקרא א) "מצוה לירא מן המקדש נוהג בבית הכנסת ובית המדרש מדאורייתא, ולכן ראוי להזהר בכבודם, ולשבת שם באימה ויראה" (המבי"ט בקרית ספר הלכות בית הבחירה א דין ד'. והביא דבריו שדי חמד כללים מערכת הבי"ת אות מ"ג. ועיין במשבצות זהב קנ"ג א', מהר"י בי רב סימן ה' בשם הר"ן לדעת הרמב"ן).

כופין בני העיר זה את זה לבנות בית הכנסת

בגלל חשיבותו צריכה כל קהילה להקים לה בית כנסת (רמב"ם פרק י"א מהלכות תפלה) ובשו"ע "כופין בני העיר זה את זה לבנות בית הכנסת ולקנות להם תורה נביאים וכתובים" (אורח חיים - סימן קנ א). במקום שאין יכולים לבנות בית הכנסת מפני שהם עניים או מסיבה אחרת, לפחות ישכרו להם בית כדי להתפלל בתוכו. וכשם שמצוות עשה לבנות בית הבחירה ולחזק בדק הבית, כן מצווה לבנות בית כנסת ולחזק בדק בתי כנסיות ובתי מדרשות.

דְּכָל בֵּי כְּנִישְׁתָּא דְּעָלְמָא - מִקְדָּשׁ אִקְרֵי

על מדרגת השראת השכינה הזאת כתוב בזוהר: "רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח (ישעיה נ) 'מַדוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ וְגוֹ'. מַדוּעַ בָּאתִי'. כַּמָה חֲבִיבִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּבְכָל אֲתָר דְּאִינּוּן שַׁרְיָין, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתְּכַח בֵּינַיְיהוּ, בְּגִין דְּלָא אַעְדֵי רְחִימוּתָא דִּילֵיהּ מִנְּהוֹן, מַה כְּתִיב, (שמות כה) 'וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם'. וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ סְתָם, דְּכָל בֵּי כְּנִישְׁתָּא דְּעָלְמָא - מִקְדָּשׁ אִקְרֵי. וְהָא אוּקְמוּהָ. וּשְׁכִינְתָּא אַקְדִימַת לְבֵי כְּנִישְׁתָּא" (זוהר חלק ג דף קכו/א).

כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שהם נמצאים הקב"ה נמצא עמהם בגלל שלא הסיר את אהבתו מהם. ומהפסוק "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" הוא לומד שאין הכוונה רק לבית המקדש שבירושלים, אלא גם למשכן שבמדבר. וכל בית כנסת בעולם נקרא "מִקְדָּשׁ". ובכל מקדש כזה באה השכינה ומקדימה לכל המתפללים כולם.

וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי

וכיוון ששכינה שורה בבית הכנסת, מצווה להקדים ולהיות מעשרה ראשונים. "זַכָּאָה הַהוּא בַּר נָשׁ דְּאִשְׁתְּכַח מֵאִינּוּן עַשְׂרָה קַדְמָאָה בְּבֵי כְּנִישְׁתָּא, בְּגִין דִּבְהוּ אִשְׁתְּלִים מַה דְּאִשְׁתְּלִים, וְאִינּוּן מִתְקַדְּשֵׁי בְּקַדְמִיתָא בִּשְׁכִינְתָּא" (זוהר חלק ג דף קכו/א). וככל שאדם מגיע מוקדם יותר – יותר הוא זוכה לדבקות בשכינה. "כְּדֵין עַמָּא קַדִּישָׁא, בָּעָאן לְאִתְחַבְּרָא, וּלְאַעֲלָא בְּבֵי כְּנִישְׁתָּא. וְכָל מַאן דְּאַקְדִּים בְּקַדְמִיתָא, אִתְחַבָּר בִּשְׁכִינְתָּא בְּחִבּוּרָא חֲדָא". ואם הוא מגיע ראשון מעלתו גדולה ביותר. "תָּא חֲזִי, הַהוּא קַדְמָאָה דְּאִשְׁתְּכַח בְּבֵי כְּנִישְׁתָּא, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ, דְּאִיהוּ קַיְּימָא בְּדַרְגָּא דְּצַדִּיק בַּהֲדֵי שְׁכִינְתָּא. וְדָא אִיהוּ רָזָא (משלי ח) 'וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי'. דָּא סָלִיק בִּסְלִיקוּ עִלָּאָה" (זוהר חלק ב דף קלא/א).

וַוי לֵיהּ דְּלֵית לֵיהּ חוּלָקָא בֶּאֱלָהָא דְּיִשְׂרָאֵל

בגלל השראת השכינה צריך להיזהר מאוד בכבוד בית הכנסת. "וּמַאן דְּמִשְׁתָּעֵי בְּבֵי כְּנִישְׁתָּא בְּמִלִּין דְּחוֹל, וַוי לֵיהּ, דְּאַחָזֵי פִּרוּדָא, וַוי לֵית דְּגָרַע מְהֵימְנוּתָא. וַוי לֵיהּ דְּלֵית לֵיהּ חוּלָקָא בֶּאֱלָהָא דְּיִשְׂרָאֵל" (זוהר חלק ב דף קלא/ב). מי שמדבר בבית כנסת מילים של חול, אוי לו שמראה פירוד בינו לבין השכינה שמתגלה בבית הכנסת. אוי לו שהוא גורע את האמונה. אוי לו שאין לו חלק באלוקי ישראל.

ממשיך ואומר הזוהר שם: "דְּאַחָזֵי דְּהָא לֵית אֱלָהָא וְלָא אִשְׁתְּכַח תַּמָּן, וְלָא דָּחִיל מִנֵּיהּ, וְאַנְהִיג קְלָנָא בְּתִקּוּנָא עִלָּאָה דִּלְעֵילָּא". שבדיבורו ובמעשיו הוא משדר לכולם שאין בבית הכנסת השראת שכינה, ולכן הוא לא חושש לדבר שם דברי חולין. ובזה הוא נוהג ביזיון בדבר העליון שבעליונים.

התבודדות בבית הכנסת

כיוון שהשכינה שורה בבית הכנסת, גם אדם שאיחר לתפילה במניין, מצווה שיבוא לבית הכנסת להתפלל שם ביחידות. "תַּנְיָא, אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר, אֵין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת, אֶלָּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, שֶׁנֶּאֱמַר, (מ"א ח) 'לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה' בִּמְקוֹם רִנָּה - שָׁם תְּהֵא תְּפִלָּה". אָמַר רַבִּין בַּר רַב אַדָא אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָצוּי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת? שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים פב) "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל" (ברכות ו, א; שו"ע או"ח צ, ט).

שותפות נוכרי בבית הכנסת
גג עכו"ם

כיוון שלדעת חלק מהפוסקים בבית הכנסת מקיימים מצוות עשה מהתורה של "ועשו לי מקדש", יש אומרים שאסור לבנותו על ידי גוי. והביא בעל השדי חמד שאלה האם מותר לנוכרי לבנות כיפה של בית כנסת, אם אין יהודי מקצועי שיעשה כיפה זו (עיין שם כללים ב' באורך, וכן באות מ"ג).

וכתב על כך בעל כף החיים: "ומכל מקום לתקן הגג של בית הכנסת ברעפים על ידי גוים אין לחוש כיון שהוא חוץ לבית הכנסת, אבל לעשות כמין כיפה לפני ההיכל לנוי ראוי ליזהר". ואם אין אפשרות אחרת - הגוי יתחיל את המלאכה והיהודי יסיים (כה"ח ס"ק נ' ברכי יוסף אות א' ב' ג'). וכן מה שנוהגים לכתוב על הכתלים איזה מזמורים בצבעים על ידי ציירים אסור לעשות על ידי פועלים עכו"ם (שו"ת שואל ומשיב חלק ג' סוף סימן קמ"א. ועיין שדי חמד אסיפת דינים מערכת בית הכנסת אות ו').

לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ

ואע"פ שאסור להעסיק גויים בבנייה, מותר להם לתת תרומה לבניין בית הכנסת בתנאים מסוימים. ואעפ"כ לא קיבלו מהם עזרה להקמת הבית השני כשרצו עולי גלות בבל לבנות את בית המקדש השני. בכתובים מובא שבתחילה הציעו הגויים עזרה לבניין בית המקדש, אבל זרובבל מסרב בתוקף ובנעימות. "וַיֹּאמֶר לָהֶם זְרֻבָּבֶל וְיֵשׁוּעַ וּשְׁאָר רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְיִשְׂרָאֵל לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ, כִּי אֲנַחְנוּ יַחַד נִבְנֶה לה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ הַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס" (עזרא ד ג). ובגמרא "אמר רבא משום רפיון ידים הוא". שזרובבל לא רצה את עזרתם של הגויים מפני שהם באמת לא רצו לעזור, אלא להפריע. "דכתיב וַיְהִי עַם הָאָרֶץ מְרַפִּים יְדֵי עַם יְהוּדָה וּמְבַהֲלִים אוֹתָם לִבְנוֹת" (טור ושו"ע יו"ד רנט).

בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ
כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים 

הפסוק אומר: "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ" (מדרש רבה במדבר יא ח) וממנו לומדים שבכל מקום שבו יש השראת שכינה – יש ברכת ה'. כך מובא במדרש על זקנה אחת שקצה בחייה ובאה לפני רבי יוסי בן חלפתא ואמרה לו: רבי, זקנתי יותר מדי, ומעכשיו חיים של ניוול הם, שאיני טועמת לא מאכל ולא משתה, ואני מבקשת להיפטר מן העולם. אמר לה: במה הארכת כל כך ימים? אמרה לו: רגילה אני, שאפילו יש לי דבר חביב, אני מנחת אותו ומשכמת לבית הכנסת בכל יום. אמר לה: מנעי עצמך מבית הכנסת שלושה ימים זה אחר זה. הלכה ועשתה כך, וביום השלישי חלתה ומתה. לכך אמר שלמה (משלי ח, לד-לה) "אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי, כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים וַיָּפֶק רָצוֹן מה'" (ילקו"ש תת"ק).

לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה

מכאן למדנו שכבוד לבית הכנסת הוא דבקות בה' שמביאה חיים. כך מובא בגמרא (ברכות ח, א) שרבי יוחנן שמע שישנם יהודים בבבל שמגיעים לגיל זקנה, התפלא ושאל, הרי נאמר: "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה", ולכן רק בארץ ישראל צריך להתקיים בכם "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם" ולא בחוץ לארץ. כיוון שאמרו לו שאותם זקנים משכימים לבית הכנסת בבוקר, ומאחרים לצאת מבית הכנסת בערב, אמר, זהו מה שהועיל להם שיאריכו ימים.

ברוך אתה בעיר - שיהא ביתך סמוך לבית הכנסת

ובגמרא מובאת דרשה לעניין אריכות ימים בהקשר לבית הכנסת שנאמר: "ברוך אתה בעיר - שיהא ביתך סמוך לבית הכנסת" (בב"מ קז ע"א). ויש כאלה שבורחים מלגור סמוך לבית הכנסת בגלל העוברים ושבים ולא יודעים שהם מפסידים ברכה גדולה.

מרן הרה"ג אליהו זצוק"ל סיפר על אמו מזל זיע"א שחיפשה בית בשכונת הבוכרים, והנה הייתה שם דירה בסמוך לבית הכנסת "בבא תמא", ושמעה שאף אחד לא רצה לשוכרהּ בגלל הרעש מבית הכנסת הסמוך לה, ומשום כך גם מחיר השכירות היה נמוך מהרגיל. מיד הלכה וביקשה לשכור את הדירה הזאת, ובעל הדירה שמח ונתן לה אותה בחצי מחיר. והיה הדבר מסב לה קורת רוח מרובה, מכיוון שכך ידעה תמיד מתי לקום להתפלל שחרית, ומתי זמן מנחה וערבית, ועוד. היא הייתה רגילה לומר שהתענוג האמיתי הוא לשמוע מהמיטה ובלי מאמץ את כל הסליחות ואת התפילות.

דְּיוֹפְלוֹסְטוֹן שֶׁל אַלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שחרבו
בית כנסת באַלֶכְּסַנְדְּרִיָּא - כְבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל

הגמרא במסכת סוכה (נא-נב) מספרת על בית כנסת במצרים שהיו לו אוכלוסין כמו בארץ ישראל וכבוד גדול מאוד בין האומות. "תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִי שֶׁלֹּא רָאָה דְּיוֹפְלוֹסְטוֹן שֶׁל אַלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם, לֹא רָאָה בִכְבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל מֵעוֹלָם. אָמְרוּ, כְּמִין בָּסִילְקֵי גְּדוֹלָה הָיְתָה, סְטָיו לִפְנִים מִסְטָיו". שתי אצטבאות של שרים וחשובים. וגם היה כפול במספר אוכלוסין. "פְּעָמִים שֶׁהָיוּ שָׁם שִׁשִּׁים רִבּוֹא כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם. וְאָמְרֵי לָהּ, כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם".

שִׁבְעִים וְאַחַת קַתֶּדְרָאוֹת שֶׁל זָהָב, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים וְאֶחָד זְקֵנִים

בבית הכנסת הזה עשו ישראל את הסנהדרין מכובדת מאוד כמו שהייתה מכובדת בירושלים ואולי אפילו יותר. "וְשִׁבְעִים וְאַחַת קַתֶּדְרָאוֹת שֶׁל זָהָב הָיוּ שָׁם, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים וְאֶחָד זְקֵנִים, וְכָל אַחַד וְאַחַד אֵינָהּ פְּחוּתָה מֵעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה רִבּוֹא כִּכְּרֵי זָהָב" (עיין תוס' שם למה 71 ולא 70). ואע"פ שאין סנהדרין יושבת מחוץ לירושלים, עשו כן. כמו שעשו לפניהם בטעות את בית מקדש של חניו שהיה בנוי בדיוק כמו בית המקדש בירושלים והיו הכהנים עובדים בו עד שנהרס.

מרוב עם צריכים סודרין

עוד מספרת הגמרא: "וּבִימָה שֶׁל עֵץ בְּנוּיָה בָאֶמְצַע, וְחַזָּן הַכְּנֶסֶת עוֹמֵד עָלֶיהָ, וְהַסּוּדָרִין בְּיָדוֹ, וְכֵיוַן שֶׁהִגִּיעַ לַעֲנוֹת אָמֵן, הַלָּה מֵנִיף בַּסּוּדָרִין, וְהֵם עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן". ויש שואלים איך התירו לענות אמן, הרי זו אמן יתומה. וענו כי באמת אם היה שקט היו שומעים את החזן, ולכן אפשר להשתמש בסודרים. אבל מי ששומע קדיש או ברכה ברדיו לא עונה עליה, כי הוא לא עונה למברך אלא לרמקול שבבית שלו.

חסד עם אמת

ממשיכה הגמרא ומספרת כי היה במקום הזה הרבה חסד. "וְלֹא הָיוּ מְעֻרְבָּבִין וְיוֹשְׁבִין, אֶלָּא זֶהָבִין בִּפְנֵי עַצְמָן, וְכַסָּפִים בִּפְנֵי עַצְמָן, וְנַפָּחִים בִּפְנֵי עַצְמָן, וְטַרְסִיִּים בִּפְנֵי עַצְמָן, וְגַרְדִּיִּים בִּפְנֵי עַצְמָן, וּכְשֶׁאַכְסְנַאי אוֹ עָנִי נִכְנָס לְשָׁם, הָיָה מַכִּיר בְּנֵי אֻמָּנוּתוֹ, וְנִפְנָה לְשָׁם, וּמִתְפַּרְנֵס מִשָּׁם הוּא וַאֲנְשֵׁי בֵּיתוֹ".

לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד

ולמרות התפילה והחסד נהרס המקום הזה ונהרגו יושביו. "אָמַר אַבַּיֵי, וְכוּלָהוּ קַטְלִינְהוּ אַלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן". מסתבר שבית כנסת מביא חיים רק אם הוא מתחבר לירושלים ומכוון אליו, אבל אם אינו מכוון לשם – הוא עלול להביא הרס. וכך בגמרא: "מַאי טַעְמָא אִיעֲנִישׁוּ? דְּעָבְרוּ אַהַאי קְרָא: 'לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד' (דברים יז) 'ואִינְהוּ הָדוּר וְאַזוּל'".

כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ 

כדי להיזהר מכך תיקן בעל הבן איש חי תיקון גדול שלא ישתקעו ישראל בגלות בבל, ועל כן כשחזר מארץ ישראל הביא אבן מירושלים וקבע אותה מתחת למזוזה בפתח בית הכנסת המרכזי הנקרא "בית זילכא". בבית כנסת זה היו מתפללים עשרת אלפים אנשים, וכולם היו מנשקים את המזוזה ואחר כך את האבן הקדושה מארץ ישראל לקיים מה שנאמר "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". ובאמת זכו גולי בבל שכמעט כולם עלו לארץ ישראל, ולא נשאר מהם אחד בגלות בבל, ורק מעט מאוד נמצאים בשאר גלויות.

על זה כתב רבי יהודה הלוי: "גם מי שמעורר בלב בני אדם אהבה למקום הקדוש הזה ראוי לשכר בלא ספק והוא מקרב עת בוא תקותנו, כמה שנאמר: 'אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד: כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ'. זאת אומרת, ירושלים לא תבנה כי אם כאשר ישתוקקו אליה בני ישראל תכלית תשוקה עד אשר יחוננו את אבניה ואת עפרה".

איך מביאים גאולה?

ושמא תאמר, הרי יש יהודים רבים שמשתקעים בגלות. על כך ענה רבי אלעזר בזוהר (פרשת נח) שם מובאת קושיה שהקשה רבי עקיבא: "אָמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא: אִם כֵּן, הֵיאַךְ יְהֵא דָא לְהִתְעוֹרְרָא כּוֹלְהוֹן כַּחֲדָא בִּתְשׁוּבָה, מַאן דַּהֲוֵי בְּסָיְיפֵי שְׁמַיָא, וּמַאן דְּהוּא בְּסָיְיפֵי אַרְעָא, הֵיךְ יִתְחַבְּרוּן כַּחֲדָא לְמֶעְבַּד תְּשׁוּבָה". איך יתעוררו כל עם ישראל בתשובה, אלא שבקצה השמים ואלה שבקצה הארץ? איך יתחברו כולם לעשות תשובה ביחד?

"אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזְר: חַיֶּיךָ, דְּאִי יַחְזְרוּן בִּתְשׁוּבָה רֵישֵׁי כְּנִישְׁתָּא, אוֹ חָדָא כְּנִישְׁתָּא, בִּזְכוּתָם יִתְכְּנֵשׁ כָּל גָּלוּתָא, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִיסְתְּכֵי תְּדִירָא, אֵימָתַי יַחְזְרוּן, וְיַעֲבֵד לְהוֹן טָבָא, דִּכְתִיב (ישעיה ל) וְלָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם. מְחַכֶּה תָּמִיד אֵימָתַי יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה". אם יחזרו בתשובה ראשי הקהל, או אפילו בית כנסת אחד, בזכותם יתכנסו כל הגלויות. שהקדוש ברוך הוא מצפה תמיד מתי יחזרו בניו בתשובה ויעשה להם טובה. ולמדו זאת מנח שלא היו בו עשרה צדיקים ולכן לא הגנו על דורם. ולעומת זאת פעל אברהם אבינו שבכל פעם שיש עשרה הצדיקים שהם חָדָא כְּנִישְׁתָּא, יכולים להציל את כל עם ישראל. ויהי רצון שגם בדורנו יזכו הצדיקים את כל בני דורם לגאולה שלמה בקרוב, אמן ואמן.

 

תגובות (0) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


0 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 20 מהשבוע האחרון

סיקור מיוחד