בע"ה ד' סיון תשפ"א
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

פרשת תזריע-מצורע תשפ"א - הרב שמואל אליהו

וְרוֹאִין גְּבוּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַאֲוִירָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּשְׂמֵחִים וְאוֹמְרִים הוֹדָיָה

  • הרב שמואל אליהו
  • ב' אייר תשפ"א - 17:04 14/04/2021
גודל: א א א

 

אֵין עַצְמוּתְךָ בַּחוּץ לָאָרֶץ כְּעַצְמוּתְךָ בָּאָרֶץ

מהפך בה' באייר

בה' באייר חזר אלינו האומץ לרדוף את אויבינו ולנצח. כל זאת אחרי 1900 שנה שהיינו עם מפוחד ובורח. "וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵף" (ויקרא כו לו). מה גרם למהפך?

המהר"ם אלשיך כותב כי המעבר לארץ ישראל יוצר מהפך בנפש: "אַל יַעֲלֶה עַל רוּחֲךָ כִּי מַהוּתְךָ בְּחוּץ לָאָרֶץ וּמַהוּתְךָ בָּאָרֶץ אַחַת הִיא, כִּי הֲלֹא דַּע כִּי בִּהְיוֹתְךָ בַּחוּץ לָאָרֶץ אֵינְךָ דָּבֵק עִם שָׁרְשְׁךָ וְאֵינְךָ בְּעֶצֶם שָׁלֵם, כִּי אִם כְּאִלּוּ נִפְרַד קְצָתְךָ מִקְצָתְךָ, כִּי נִפְרַד אַתָּה מֵעִקָּרְךָ וְשָׁרְשְׁךָ. אַךְ בְּלֶכְתְּךָ אֶל הָאָרֶץ אַתָּה כְּהוֹלֵךְ וּמִתְחַבֵּר אֶל עַצְמְךָ וְשָׁרְשְׁךָ. וְזֶהוּ 'לֵךְ לְךָ', שֶׁהוּא כִּי לְךָ וּלְעַצְמְךָ אַתָּה הוֹלֵךְ הוּא הַשֹּׁרֶשׁ הַדָּבֵק בֵּאלֹהֶיךָ, כִּי אֵיכוּתְךָ מִתְעַלֶּה וּמִתְקַדֵּשׁ וּמִשְׁתַּלֵּם בָּזֶה. הֵנָּה כִּי אֵין עַצְמוּתְךָ בַּחוּץ לָאָרֶץ כְּעַצְמוּתְךָ בָּאָרֶץ" (מהר"ם אלשיך בראשית).

בחזרתנו לארץ ישראל אנו מתחברים לשורשנו וחוזרים לכוחות שהיו לנו בימי קדם. כך אומר הקב"ה לאברהם במשפט הראשון שלו, "לֵךְ לְךָ וכו' אל הארץ אשר אראך" ושם תהיה לך ברכה מיוחדת. תהיה "לְגוֹי גָּדוֹל"; תהיה לך ברכה, "וַאֲבָרֶכְךָ"; שמך יהיה גדול, "וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ". והעיקר הוא שכל האנושות כולה תתברך על ידך, "וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב א-ג).

ה"בן איש חי" הביא את הפסוק בשיר השירים שבו כתוב: "עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ". המילים "וּלְכִי לָךְ" הן כמו "לֵךְ לְךָ". לומר לך שלא רק אצל אברהם המעבר לארץ ישראל יוצר מהפך, אלא גם בעת הגאולה תגרום העלייה לארץ ישראל מהפך רוחני בתוכנו שיאפשר לנו להוציא מן הכוח אל הפועל את התורה והגבורה שקיימת בנו, את הנבואה והברכה שטמונה בתוכנו, את השמחה והשירה, את המלכות והקדושה, שכולם יוצאים מהכוח אל הפועל בארץ ישראל.

מתחזקים בלימוד התורה בארץ ישראל

כך מתארת הגמרא את המהפך שחל אצל לומדי התורה כשהם עולים לארץ ישראל. מהפך שדומה ללידה חדשה. "וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ וְהוּא יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן" (תהלים פז). "אָמַר רַבִּי מְיָישָׁא בַּר בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, אֶחָד הַנּוֹלָד בָּהּ, וְאֶחָד הַמְצַפֶּה לִרְאוֹתָהּ. אָמַר אַבַּיֵי: וְחַד מִינַיְיהוּ עָדִיף כִּתְרֵי מִנָּן" (כתובות עה ע"א). אחד מארץ ישראל עדיף כמו שניים מחכמי בבל. על זה אמרו "מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ולא חכמה כחכמת ארץ ישראל" (מדרש רבה בראשית טז ד).

ממשיכה הגמרא ואומרת: "אָמַר רָבָא, וְחַד מִנָּן, כִּי סָלִיק לְהָתָם עָדִיף כִּתְרֵי מִינַּיְהוּ. דְּהָא רַבִּי יִרְמְיָה, דְּכִי הֲוָה הָכָא, לָא הֲוָה יָדַע מַאי קָאַמְרֵי רַבָּנָן, כִּי סָלִיק לְהָתָם, קָרִי לָן, 'בַּבְלָאֵי טִפְּשָׁאֵי'". אחד מבבל שעולה לארץ ישראל הוא מתעלה פי שניים להיות כמו שניים מחכמי ארץ ישראל, וכיוון שכל חכם מחכמי ארץ ישראל הוא כפול מחכמי בבל, הרי שכל מי שעולה מתעלה להיות פי ארבעה מהיותו בבבל. ומביא רבא כדוגמה את רבי ירמיה שכשהיה בבבל לא הבין מה למדו בבית המדרש, וכשעלה לארץ ישראל עלה בחכמתו על חכמי בבל מאוד מאוד.

המידות נתקנות בארץ ישראל

הגמרא מספרת כי גם המידות של אדם מתהפכות לטובה כשהוא עולה לארץ ישראל. לכן רבי זירא צם מאה תעניות לשכוח תורת בבל, "רַבִּי זֵירָא, כִּי סָלִיק לְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, יָתִיב מֵאָה תַעֲנִיתָא דְּלִשְׁכַּח תַּלְמוּדָא בַבְלָאָה מִנֵּיהּ. כִּי הֵיכִי דְלָא נִטְרְדֵיהּ" (ב"מ פה ע"א).

"ונראה בוודאי שלא התפלל שישכח גוף התלמוד, כי תורת אמת הוא, רק רצה שישכח סדר הלימוד שלהם, כי סדר לימודם זה עם זה מוליד ומסבב שיריבו זה עם זה בלימודם. שכל אחד נכנס בדברי חבירו, ומקשה לו רבות קודם שיתיישב בדבריו, וגורם על ידי זה בלבול הדעת, זה צועק מכאן, וזה צועק מכאן, וכיון דהורגל בלימוד זה בבבל מקטנותו, וכל הרגל שהורגל בו האדם מקטנותו קשה עליו לפרוש ממנו" (ראה סנהדרין כד ע"א).

"לכך הוצרך להתענות ולהתפלל על עצמו, שישכח אותו הסדר של הלימוד אשר הורגל בו, ויערב לו סדר הלימוד של בני ארץ ישראל, שהם נוחין זה לזה בהלכה, ואין אדם נכנס לתוך דברי חבירו, ואם חבירו אמר דבר של סברה לא יקפחנו בקושיות לסתור דבריו, אף על פי שרואה קושיות בדבריו, (ראה בבא מציעא נח:). אלא יהיה מתוני להתיישב היטב בדברי חבירו, ואדרבה הוא ישתדל לעשות להם קיום וישוב" (בניהו בן יהוידע ב"מ פה.).

רבי זירא לא מוותר על רגע אחד בארץ

רבי זירא, שמבין את מעלת ארץ ישראל, לא מוכן לדחות אפילו ברגע אחד את העלייה. "רבי זירא כִּי הֲוָה סָלִיק לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לָא אַשְׁכַּח מַבְּרָא לְמֵעֲבַר. נָקַט בְּמִצְרָא וְקָעָבַר. אָמַר לֵיהּ הַהוּא מִינָא, עַמָּא פְּזִיזָא! דְּקַדְמִיתוּ פּוּמַיְכוּ לְאוּדְנַיְכוּ, אַכַּתִּי בִּפְזִיזוּתַיְכוּ קַיְמִיתוּ. אָמַר לֵיהּ, דּוּכְתָּא דְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לָא זָכוּ לָהּ, אֲנָא, מֵי יֵימַר דְּזָכִינָא לָהּ?" (כתובות קיב).

כאשר רבי זירא עלה לארץ ישראל הוא לא מצא ספינת מעבורת שתעביר אותו את הירדן. ראה שם חבל קשור מעל הירדן והחל לטפס עליו כדי לעבור את הירדן. ראה אותו נוצרי אחד ואמר לו, אתם עם פזיז, שהקדמתם נעשה לנשמע בהר סיני, וגם עכשיו אתה פזיז שאתה מטפס על החבל ולא מחכה לספינת המעבורת. אמר לו רבי זירא לנוצרי: ארץ שמשה ואהרון לא זכו לה, מי יאמר שאני אזכה לה?

ואע"פ שמשה ואהרן לא היו יכולים כלל להיכנס לארץ ורבי זירא נדחה רק לכמה דקות, עם כל זה מהם נלמד את המעלה הגדולה של ארץ ישראל, ואי אפשר להפסידה אפילו לא רגע אחד. לכן מי שיש לו ספינה ששטה לארץ ישראל ביום שישי לא ימתין לאונייה שתיסע ביום ראשון, אלא יתחיל את המסע ביום שישי אע"פ שהוא ייאלץ בגלל זה לשוט בשבת. כי כל רגע בארץ ישראל הוא רווח שאין כדוגמתו (עיין שולחן ערוך או"ח רמח ד).

שמחה גדולה לנשמה בארץ ישראל

וכשמגיע אדם לארץ ישראל הוא שמח שמחה גדולה ושר לה' יתברך. כך פירש רש"י את המילה "תָּשׁוּרִי" בפסוק "אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי; תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה" (שיר השירים ד) גם במובן של תראי וגם במובן של תשירי כשאת עולה לארץ ישראל מהצפון דרך הרי אמנון.

"מֵרֹאשׁ אֲמָנָה - הַר הוּא בִּגְבוּל צָפוֹנָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְשָׂמוּ אֲמָנָה, וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה 'טוּרֵי אַמְנוֹן' וְ'הֹר הָהָר' שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ 'מִן הַיָּם הַגָּדֹל תְּתָאוּ לָכֶם הֹר הָהָר' (במדבר לד). וּכְשֶׁגָּלוּיוֹת נִקְבָּצוֹת וּמַגִּיעוֹת שָׁם הֵם צוֹפִים מִשָּׁם וְרוֹאִין גְּבוּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַאֲוִירָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּשְׂמֵחִים וְאוֹמְרִים הוֹדָיָה לְכָךְ נֶאֱמַר 'תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה'".

לקבלת עדכונים מהקול היהודי בווצאפ >> | הירשמו לניוזלטר שלנו >> | ​הורד את האפליקציה של הקול היהודי >

החייט של ציפורי כמשל לשיבה מהגלות

לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי מַרְכְּבוֹת עַמִּי נָדִיב

המדרש ממשיל את עם ישראל החוזר לארצו למעשה שהיה בימיהם עם יוסטא חייטא דציפורין שהכיר את מקומו משכבר הימים. "יוֹסְטָא חַיָּטָא דְּצִפּוֹרִין סַלֵּק לְמַלְכְוָתָא וְאִתְקַבֵּל לְמַלְכָּא. אָמַר לֵיהּ מַלְכָּא שָׁאַל שְׁאֵלָה וְאֶתֵּן לָךְ. אָמַר לֵיהּ: הַב דּוֹכְסוּתָא דִּגְבַן. יְהַב לֵיהּ מַלְכָּא. כַּד נְסַב דּוֹכְסוּתָא נָחַת מִנֵּהּ הֲווֹ אִלֵּן דְּחָכְמִין לֵיהּ אָמְרִין הוּא הוּא, וּמִנְּהוֹן אָמְרִין לֵית הוּא הוּא. אָמַר לוֹן חַד: כְּדוּן הוּא עָבַר בְּשׁוּקָא אֵין הוּא מִסְתַּכֵּל לְהַהוּא מְסַטּוּבִתָּה דַּהֲוָה נְהִיג יָתֵיב וּמֵחַיָּט עֲלֵהּ - הוּא הוּא, וְאֵין לָא - לֵית הוּא. עָבַר בְּשׁוּקָא וְשָׁרִי מִסְתַּכֵּל לְהַהוּא מְסַטּוּבֵיתָהּ דַּהֲוָה נְהִיג יָתֵיב וּמֵחַיָּט עֲלֵהּ, וְחַכְמוּנֵיהּ דְּהוּא הוּא. אָמַר לוֹן אַתּוּן תְּמֵהִין עָלַי וַאֲנָא תָּמֵהַּ עָלַי יוֹתֵר מִנְּכוֹן, וְקָרוֹן עָלֶיהָ 'לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי מַרְכְּבוֹת עַמִּי נָדִיב' עִמִּי הֲוָה מְהַלֵּךְ נָדִיב חֵי הָעוֹלָמִים" (מדרש שיר השירים ו יב).

יוסטא היה חייט בציפורי שמצא חן בעיני המלך. שאל אותו המלך: מה תבקש ממני? וביקש יוסטא להיות המושל של ציפורי וקיבל. בא יוסטא לציפורי לבוש בגדי שרד והאנשים שהכירו אותו היו חלוקים בדעתם אם המושל הלבוש בגדי שרד הוא יוסטא החייט או מישהו אחר שדומה לו. אמר להם חכם אחד: אם כשהוא יעבור ברחוב ליד החנות שלו הוא יסתכל עליה, הוא יוסטא החייט, ואם לאו הוא מישהו שדומה לו. כשעבר ברחוב הסתכל יוסטא על החנות שלו מאז ומקדם, והבינו כולם שהוא חייט שעלה לגדולה ותמהו. אמר להם יוסטא: עד שאתם תמהים עלי, אני תמה על עצמי יותר מכם, ואני קורא על עצמי את הפסוק "לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי מַרְכְּבוֹת עַמִּי נָדִיב". לא אני שמתי את עצמי מלך, אלא ה' שם אותי במקום החשוב הזה.

נשמה של יהודי מכירה את ארץ ישראל

הקשה ה"בן איש חי": איך אפשר להשוות את הסיפור של יוסטא החייט לגלויות שחוזרות אחרי אלפי שנים? שהרי יוסטא הכיר את החנות שלו ולכן הסתכל עליה, אבל ישראל לא היו בארץ ישראל אלפי שנים, אם כן למה הם שמחים ושרים לה' בראייתה?

"עַל כֵּן מֻכְרָח אַתָּה לוֹמַר כִּי אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת הַגּוּפִים נוֹלְדוּ בַּחוּץ לָאָרֶץ עִם כָּל זֶה נִשְׁמָתָם הִיא רוּחָנִית וְהִיא הָעוֹלֶה וְיוֹרֶדֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְיָדוּעַ כִּי הַנְּשָׁמוֹת כָּל לַיְלָה וָלַיְלָה עוֹלִים לַשָּׁמַיִם בְּעֵת הַשֵּׁנָה כְּדֵי לִלְמֹד תּוֹרָה בִּישִׁיבוֹת שֶׁל מַעֲלָה. וְכֹל עֲלִיָּתָם תִּהְיֶה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כִּי שָׁם שַׁעַר הַשָּׁמַיִם. וְלָכֵן כֹּל הַנְּשָׁמוֹת מַכִּירִים אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּכְבָר הֵם מְהַלְּכִים בָּהּ כָּל לַיְלָה וְלַיְלָה. וְלָכֵן עַתָּה הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבְּגוּפָם מַכִּירִים וּמַרְגִּישִׁים בְּמָקוֹם אֲשֶׁר דַּרְכּוֹ כַּפֵּי רַגְלֵיהֶם וְהֵמָּה מְעוֹרְרִים אֶת הַגּוּף לוֹמַר שִׁירָה וְלִשְׂמֹחַ" (אבן שלמה).

לנשק את ארץ ישראל

מְנַשֵּׁק כִּיפֵי דְּעַכּוֹ

בגלל שהנשמה שלנו מכירה את הארץ ומתחברת דרכה לאלוקים, כשמגיע יהודי לגבולות הארץ – הוא מנשק את אדמתה מרוב האהבה הגדולה שיש לנו לארץ ישראל. כך מספרת הגמרא על רַבִּי אַבָּא שהיה "מְנַשֵּׁק כִּיפֵי דְּעַכּוֹ". מנשק את האבנים של עכו היושבת בשערי ארץ ישראל. מכאן למדו העולים לנשק את האדמה בנתב"ג, כי היא שער הכניסה של היום לארץ ישראל.

ה"בן איש חי" פירש בספרו בן יהוידע כי נראה לו שבאותו זמן היו עושין מאבני העיר עכו כלים וחפצים וציורים נאין, כאשר עושין עתה בירושלים מן אבני ארץ ישראל, והיו מביאים כלים אלו לבבל למכור או למתנות, וכשהיה ר' אבא רואה אותם, היה מנשקם בשביל כבוד ארץ ישראל.

כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ

מכאן למד ה"בן איש חי" להביא עפר ואבנים מארץ ישראל לבגדאד וקבעו את האבנים בכניסה לבית הכנסת המרכזי בבגדאד שינשקו אותן כל הנכנסים לבית הכנסת, להרבות אהבת הארץ. ואחר כך פיזרו את עפר ארץ ישראל על קרקע בית הכנסת כדי שכל המתפללים בבית הכנסת יקיימו כל הזמן את המצווה של "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". כמו שהגמרא מספרת על "רַבִּי חִיָּא בַּר גַּמְדָּא מִיגַנְדֶּר בְּעַפְרָא", מתפלש בעפר ארץ ישראל מרוב אהבתו אותה.

והועילה לרבי יוסף חיים זיע"א פעולתו שרוב ככל היהודים שגרו בעירק, הלוא היא בבל, עלו לארץ ישראל ולא לארצות אחרות, אחרי שהוא נטע בליבם את אהבת הארץ במעשה זה ובהסבר גדול על מעלתה וחשיבותה של הארץ, כמו שרואים מעט בשיעור זה.

האבנים של ארץ ישראל שוקלות יותר

ממשיכה הגמרא וכותבת "רַבִּי חֲנִינָא, מְתַקֵּן מַתְקְלֵיהּ. רַבִּי אַמִּי וְרַבִּי אַסִּי קַיְמֵי מִשִּׁמְשָׁא לְטוּלָא וּמִטּוּלָא לְשִׁמְשָׁא". לפי רש"י הוא היה מסיר מכשולים מהדרכים "מחמת חיבת הארץ שהיתה חביבה עליו ומחזר שלא יצא שם רע על הדרכים". ומכאן נשלח ברכה לכל אלה שבונים את כבישי ארץ ישראל ומשפרים אותם בשמירה על שלמותם ובתמרורים ומנורות תאורה.  

לפי תוס' היה רבי חנינא "שוקל אבנים ומוצאן קלות אמר עדיין לא נכנסתי לארץ ישראל כיון ששקלן ומצאן כבידות אמר כבר נכנסתי לארץ ישראל וכן מפרש בתנחומא בפרשת שלח לך כשעלה ר' חנינא הגדול מבבל בקש לידע אם נכנס לא"י והיה שוקל אבנים כל זמן שהיו קלות אמר עדיין לא נכנסתי לארץ ישראל כיון שמצאן כבידות אמר אין אלו אלא אבני ארץ ישראל והיה מנשקן וקרא עליהן את הפסוק הזה כי רצו עבדיך את אבניה".

ובוודאי לא מדובר במשקל שעוסק בשאלה כמה קילוגרמים שוקלת כל אבן, שבו כנראה אין הבדל בין אבני הארץ לאבני חו"ל, אלא במשקל הסגולי שלהן שבו בוודאי יש הבדל גדול. וכמה פעמים ראינו את מרן הרב אליהו זצוק"ל לוקח בידו פירות ארץ ישראל ושמח בהם ומשתדל לא לאכול פירות חו"ל. וסיפר לי פעם מישהו שהביא לרב חמוצים מאחת החנויות בירושלים, וביודעו את מנהג הרב זצוק"ל ביקש מהמוכר לקחת רק חמוצים מארץ ישראל. והביא לו המוכר זיתים שחורים, והביא אותם אותו אדם לרב, והרב שאל אותו האם הם מארץ ישראל, והשיב לו שכן. ואעפ"כ הרב אליהו לא טעם מהם. חזר אותו אדם למוכר וביקש שיבדוק שנית את מקור הזיתים הללו, והלה חיפש ומצא שהם זיתים מיוון והבין שהרב זצ"ל הרגיש בקדושתו שהזיתים הללו לא ספגו את קדושת ארץ ישראל, כמו רבי חנינא.

מסך רוחני על טוב ארץ ישראל

בגלל השייכות הנשמתית – רק אנחנו רואים את מעלתה

בגלל השייכות הנשמתית של עם ישראל לארץ ישראל רק היהודים רואים את מעלתה הרוחנית הגבוהה. כן נאמר גם בזמן הגאולה "כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבֻלֶךָ וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה" (שמות לד כד). ובגמרא "מְלַמֵּד שֶׁתְּהֵא פָּרָתְךָ רוֹעָה בָּאֲפָר וְאֵין חַיָּה מַזִּיקָתָהּ. תַּרְנְגֹלָתְךָ מְנַקֶּרֶת בָּאַשְׁפָּה, וְאֵין חֻלְדָּה מַזִּיקָתָהּ, וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה אֵלּוּ שֶׁדַּרְכָּן לִזּוֹק אֵין נִזּוֹקִין, בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵין דַּרְכָּן לִזּוֹק, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה" (פסחים ח ע"ב). "וְכֵן הָעִנְיָן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁפּוֹרֵס הקב"ה מָסָךְ רוּחָנִי עַל טוֹב שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין עֵינַי זָרִים יְכוֹלִים לִרְאוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁיַּחְמְדוּ אֶת הָאָרֶץ, דְּאֵין הַלֵּב חוֹמֵד אֶלָּא עַד שֶׁהָעֵינַיִם רוֹאִין תְּחִלָּה" (בן יהוידע שם).

וכן בגמרא למדנו כי חכמים הסתירו בכוונה את מעלת הארץ בזמן הגלות: "רַבִּי יהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אִיקְלַע לְגַּבְלָא, חֲזִינְהוּ לְהַנְהוּ קְטוֹפֵי, דַּהֲווּ קַיְמֵי כִּי עֶגְלֵי". רבי יהושע בן לוי ראה אשכולות גדולות כמו עגלים. "אָמַר, 'עֲגָלִים בֵּין הַגְּפָנִים?' אָמְרוּ לֵיהּ, 'קְטוֹפֵי נִינְהוּ'. אָמַר, 'אֶרֶץ אֶרֶץ הַכְנִיסִי פֵּרוֹתַיִךְ! לְמִי אַתְּ מוֹצִיאָה פֵּרוֹתַיִךְ? - לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הַלָּלוּ, שֶׁעָמְדוּ עָלֵינוּ בְּחַטֹּאתֵינוּ?' לְשָׁנָה, אִיקְלַע רַבִּי חִיָּא לְהָתָם, חֲזִינְהוּ דַּהֲווּ קַיְמֵי כְּעִזֵּי, אָמַר, 'עִזִּים בֵּין הַגְּפָנִים?' אָמְרוּ לֵיהּ, 'זִיל! לָא תַּעֲבִיד לָן כְּחַבְרָךְ'" (כתובות קיא ע"א).

לְבַל יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר לֹא טוֹב, לְגַנּוֹת אֲפִלּוּ אַמָּה אֶחָת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

וכדי שהמסך הזה לא יסתיר את מעלתה של הארץ גם מאיתנו חלילה, אנו צריכים לדבר עליה רק טוב. כך מספרת הגמרא על רבי אמי ורבי אסי שהיו עוברים בלימודם מחמה לצל שלא יגידו התלמידים בטעות איזה מילה רעה על מזג האוויר של הארץ "וְנִמְצָא מוֹצִיא דִּבָּה עַל חֵלֶק קַרְקַע שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמִכָּאן יִלְמוֹד הָאָדָם מוּסַר הַשְׂכֵּל, לִשְׁמוֹר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ, לְבַל יוֹצִיא מִפִּיו שׁוּם דִּבּוּר לֹא טוֹב, לְגַנּוֹת אֲפִלּוּ אַמָּה אֶחָת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הֵן מִצַּד הָאֲוִיר, הֵן מִצַּד קוֹר וָחֹם, הֵן מִצַּד הַפֵּרוֹת, וְהֵן בְּעִנְיַן הַבִּנְיָן וְכַיּוֹצֵא, וַאֲפִלּוּ בְּעֵת חֻרְבָּנָהּ שֶׁהִיא בְּיַד הַגּוֹיִם, וְהַבָּתִּים הֵם שֶׁל הַגּוֹיִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּכְלָל מוֹצִיא דִּבָּה עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל".

ירידת התחלואה בישראל ועליית התחלואה בעולם

מצווה לדבר על מעלת הארץ ועל כן אנו רוצים להודות לה' על היותה של ארץ ישראל ארץ החיים. ובאמת זה אחד הפלאים שאנו רואים בעינינו, כי בארץ ישראל יורדת התחלואה והתמותה מהמגיפה ואירועים ציבוריים נפתחים. לעומת כל העולם כולו שבו, על פי דוברת ארגון הבריאות העולמי, עולים שיעורי התחלואה והתמותה מנגיף הקורונה.

סיפרו לי כמה חברים שכאשר הם מדברים עם חבריהם מהעולם, כולם מתפלאים איך בישראל יוצאים מהמגיפה ומהסגרים, ואילו במדינותיהם המחלה מתפשטת וממיתה יותר ויותר. האור היחידי שהם רואים ומדברים עליו הוא הפלא שקורה במדינת ישראל. פתאום כולם רואים את החכמה ואת היעילות של ישראל כנגד מה שקורה בכל העולם.

פיצוץ של ברכה

אנו רוצים להודות לה' על האומץ והתחכום של עם ישראל שמתגלה בארץ ישראל. בימים אלו אנו מודים לה' על הפיצוץ שאירע ביום ראשון במפעל הצנטריפוגות בנתנז שבאיראן, שהתפוצץ גם בשנה שעברה והשבית את התוכניות של האיראנים להשמיד אותנו.

הפיצוץ הזה הוא חלק מסדרת פיצוצים שהיו בשנים האחרונות באיראן ובסוריה, בלבנון ובכל מקום שבו חורשים מזימות על עם ישראל. אנחנו רוצים להודות ולהלל, לשבח ולפאר ולרומם את בורא העולם על האומץ ועל הנחישות שהוא נותן לנו. על השמירה המעולה מהשמים ועל כך שהוא נותן לחיילנו חכמה בינה ודעת, אומץ וגבורה להילחם ולנצח.

מעלת ה' באייר

אנו לא שוכחים להודות לה' גם על הנס שקרה לפני 73 שנים, בה' באייר תש"ח, בחזרת שלטון ישראל על ארץ ישראל. ביום זה הפסיק שיעבוד המלכויות שהיה עלינו 1900 שנה מאז חורבן בית שני. ובגמרא למדנו שהפסקת שעבוד מלכויות נקראת ימות המשיח: "דְּאָמַר שְׁמוּאֵל, אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֶלָּא שִׁעְבּוּד גָּלֻיּוֹת בִּלְבַד" (ברכות לד ע"ב). והסביר רבי יוסף חיים זיע"א שימות המשיח הם שלב לפני ביאת המשיח עצמו.

אנו רוצים להודות לה' על הטוב שיצא מכך, כי בעקבות הפסקת שיעבוד מלכות בריטניה עלו לארץ ישראל מאות אלפי יהודים, ובגמרא למדנו שהפסקת שיעבוד מלכויות באה ביחד עם קיבוץ גלויות (ברכות יב ע"ב).

אנו רוצים להודות לה' שבזכות חזרת השלטון לעם ישראל ברחו מארץ ישראל למעלה מחצי מיליון ערבים. "אי איהו לא חזי, מזליה חזי". אם הם לא הבינו, נשמתם הבינה כי הגיע זמן הגאולה ואין להם סיכוי להצליח מול דבר ה' שמתחיל להתגשם בארץ ישראל. ולכן הם ברחו מארץ ישראל והשאירו אותה לבניה.

הפסקת השיעבוד מלכויות מביאה את ברכת הארץ

בעל ה"בן איש חי" כתב לפני יותר ממאה שנה כי הפסקת שיעבוד מלכויות תביא את ברכת הארץ. ובעינינו ראינו את הברכה הזאת מתגשמת בדורנו, שכל הברכה של ארץ ישראל מתגלה אחרי שהפסיק שלטון הזרים בארץ הקודש.

ה"בן איש חי" מביא את פירושו על מה שכתוב בגמרא: "אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מַאי דִּכְתִיב, 'מִי הָאִישׁ הֶחָכָם, וְיָבֵן אֶת זֹאת, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי ה' אֵלָיו וְיַגִּדָהּ, עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ'? דָּבָר זֶה אָמְרוּ חֲכָמִים, וְלֹא פֵּרְשׁוּהוּ, אָמְרוּ נְבִיאִים וְלֹא פֵּרְשׁוּהוּ, עַד שֶׁפֵּרְשׁוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, 'וַיֹאמֶר ה', עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם', אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְחִלָּה" (ב"מ פה ע"ב).

ודייק החיד"א בספר "נחל שורק" בשם ה"פרי מגדים" כי השאלה היא לא על גלות עם ישראל שחטא, אלא על חורבן הארץ החומרית. "עַל־מָה֙ אָבְדָ֣ה הָאָ֔רֶץ נִצְּתָ֥ה כַמִּדְבָּ֖ר מִבְּלִ֖י עֹבֵֽר". למה היא איבדה את מעלותיה בשעת החורבן? הרי היא לא חטאה כמו שחטאו בני ישראל. והתשובה של ה' היא שהם עזבו את תורת ה' ולמדו תורה שאינה מחוברת לה'.

והקשה ה"בן איש חי", והלא אחרי החורבן היו רבי עקיבא ותלמידיו שבוודאי למדו תורה לשמה, אם כן למה הארץ לא נתנה פריה בימיהם ולא התגלו בה כל מעלותיה כמו שהיה בתחילה? ותירץ כי היא הייתה תחת שלטון מלכויות. "וְהִיא לֹא תִּתְרַחֵב אֶלָּא לְבָנֶיהָ בֵּית יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יִהְיוּ הֵם לְבַדָּם שׁוֹלְטִים בָּהּ וְיוֹשְׁבִים בְּקִרְבָּהּ וְאֵין לְזָרִים חֵלֶק עִמָּהֶם בָּהּ" (רבי יוסף חיים זיע"א בספרו ברכת חיים על הפטרת שבת וראש חדש).

ויהי רצון שיראו עיננו וישמח ליבנו לראות את הגאולה השלמה עין בעין בשוב ה' ציון, אמן ואמן.

תגובות (0) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


0 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 323 מהשבוע האחרון

סיקור מיוחד