מועצת האו"ם צפויה לאשר היום את בקשת אבו מאזן, להכיר ברשות הפלסטינית כמדינה משקיפה שאינה חברה בעצרת האומות המאוחדות. ליום שזכה למקום של כבוד באתוס הציוני, התייחס בכאב עצום גם הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, שזעק "את ארצי חילקו".
\מועצת האו"ם צפויה לאשר היום את בקשת אבו מאזן, להכיר ברשות הפלסטינית כמדינה משקיפה שאינה חברה בעצרת האומות המאוחדות. מדי שנה מציינים ערביי יהודה ושומרון דווקא בתאריך הלועזי של היום, 'כ"ט בנובמבר', שהפך לרב משמעות באתוס הציוני, כיום "הסולידריות הבינלאומית עם "העם הפלסטיני"" באו"ם.
ביום זה לפני 65 שנים, החליטה עצרת האומות המאוחדות על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל יחד עם תכנית לחלוקת ארץ ישראל באופן רשמי לשתי מדינות, אולם בפועל מדובר היה על הקמתן בפועל של שתי מדינות לערבים. לצד המדינה הערבית הגדולה, שהשתרעה על רוב שטחיה המיושבים של ארץ ישראל, היתה צריכה לקום מדינה יהודית קטנה בה יגורו גם רבבות ערבים מהערים טבריה, צפת, יפו, וחיפה ומעשרות כפרים ועיירות. באותו לילה מפורסם, בו פרצה למעשה מלחמת השחרור, פרצו ההמונים במחולות בחוצות הערים על עצם ההחלטה לאשר את הקמתה של המדינה היהודית הנכספת.
אחד מהקולות הבודדים שהתייחסו למשמעויות מרחיקות הלכת של החלטת חלוקת הארץ, היה הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, ראש ישיבת מרכז הרב ואבי ההתיישבות ביהודה ושומרון. בשיחתו המפורסמת שניתנה ביום העצמאות התשכ"ז, ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים בה שוחררה ירושלים יחד עם שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה, זעק הרב צבי יהודה. "לא יכולתי להשלים עם הנעשה - עם אותה בשורה נוראה".
להאזנה להקלטה - לחץ על הנגן
[audio:https://www.hakolhayehudi.co.il/wp-content/uploads/2012/11/mizmor19_loaya.mp3]
"לפני י"ט שנה, באותו לילה מפורסם, בהגיע ארצה החלטתם החיובית של מושלי אומות-העולם לתקומת מדינת ישראל, כשכל העם נהר לחוצות לחוג ברבים את רגשי שמחתו לא יכולתי לצאת ולהצטרף לשמחה. ישבתי בדד ואדום כי נטל עלי. באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה, כי אכן נתקיים דבר ד' בנבואה בתרי-עשר - "ואת ארצי חילקו"! איפה חברון שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה שכם שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה יריחו שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה עבר הירדן שלנו?! איפה כל רגב ורגב? כל חלק וחלק, של ארבע אמות של ארץ ד'?! הבידינו לוותר על איזה מילימטר מהן? חלילה וחס ושלום!"