מגילת העצמאות של המדינה היהודית

לפני כ-20 שנה ניסחו בתנועת 'חי וקיים' מגילת עצמאות חדשה המנסה לצייר קווי אופי למדינה יהודית. בראיון לקול היהודי מספר הרב עודד כי טוב, מנסח המגילה, על הרקע לכתיבתה, שלדבריו אקטואלית היום יותר מתמיד

\
r\n[caption id="attachment_61615" align="aligncenter" width="452" caption="הרב עודד כי טוב (חדשות הר הבית)"]

לקראת מלאת יובל למדינת ישראל, החליטו בארגון חי וקיים לנסח מחדש את מגילת העצמאות, שתהווה קריאת כיוון לאופייה של מדינה יהודית.

בראיון לקול היהודי חוזר הרב עודד כיטוב, מנסח המגילה, 20 שנים לאחור, מספר על הרקע לכתיבתה, ועל האקטואליה שלה גם כיום.

"זה היה על רקע הסכמי אוסלו עוד לפני ההסכם כשרבין עלה והתחיל הרעש", נזכר הרב כי טוב. "תנועת חי וקיים הייתה אז גוף קטן מאוד בו היו חברים מוטי קרפל, יהודה עציון, חיים נתיב ועוד שניים שלושה, אבל ברדיו משום מה דיברו עלינו כל שני וחמישי, והציגו את התנועה כמשהו גדול ומאיים. הנושא של מגילת העצמאות היהודית עלה באחת הישיבות ואני לקחתי את האתגר".

בתחילה כתב הרב כי טוב  חוברת שהתבססה על 'פרשת המלך' שבספר דברים, המהווה לדעתו כמבוא לכל הנושא של מדינה יהודית. "החוברת נקראה 'לקראת מגילת עצמאות חדשה' וצוירו בה קווי האופי של מדינה יהודית ברמה של מגילת העצמאות. כלומר משהו כוללני ביותר של יעדים ומגמות וצביון של מדינה יהודית. יצא משהו יפה מאוד ובעקבות זה עשיתי את הנוסח של מגילת העצמאות".

את המגילה שניסחו חילקו חברי 'חי וקיים' באלפי עותקים. "לי יצא לדבר על זה עם מאות ואלפי אנשים, בין השאר במפגש הידברות עם יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות והיה שם ויכוח סוער מאוד סביב זה", הוא מספר.

לקריאת המגילה במלואה - מגילת העצמאות החדשה

מתוך בטחון בצור ישראל קמה לפני שנות דור מדינת ישראל כפרי מאמץ כביר, רב-פנים ורב-דורות, של מקווים ומתפללים, חולמים ולוחמים, חלוצים ובונים. עם-שרידי-חרב שב למולדתו  מגלות ארוכה על-מנת להגשים בה את כמיהת הדורות לגאולה.

המדינה הצעירה גדלה והצליחה וגם עשתה פרי. שעריה נפתחו לרוחה לקראת בניה השבים מארבע כנפות הארץ, האוכלוסיה רבתה עשרת מונים בעוד השבטים השונים מתגבשים לכלל עם אחד; מערכות כלכליות וחברתיות משכללות נוסדו לתפארה והוקם צבא רב-כח שעמד על משמר ארצנו והדף פעם אחר פעם את אויבנו הקמים עלינו עד אשר לא נותרה בהם עוד רוח מפנינו - מאת ה' היתה זאת היא נפלאות בעינינו!

הדרישה בעינה עומדת

למרות השנים שעברו, הרב כי טוב חש כי הדברים רלוונטיים ביותר גם כיום. "למרבה הפלא זה עדיין אקטואלי. כמובן שהיום הייתי כותב כמה דברים בצורה שונה. המסמך נכתב מתוך התבוננות רצינית בפרשת המלך שהיא המצוה הראשונה ממצוות הציבור.  אנחנו תרגמנו את זה ללהקים מדינה כיון שבתנ"ך אין צורות משטר שונות. כמובן שאנחנו גם בעד מלך אבל זה כבר סעיף משנה - האם זה יהיה יותר בכיוון של מלוכה או בכיוון של דמוקרטיה".

הרב כי טוב מדגיש כי הבעיה במגילת העצמאות אינה צורת השלטון, אלא הרצון להיות ככל הגויים. "המחשבה להקים מדינה היא מחשבה מאוד סבירה ומכח המחשבה הזאת קיימת המדינה שלנו 65 שנים, אבל הפרשה אומרת שאם לא תייצב את זה על פי התורה לא תאריך ימים. זה מה שאנחנו ראינו אז וודאי גם היום, שהמדינה איבדה את הבטחון העצמי והיא לא יודעת לאן היא הולכת ובשביל מה היא קיימת".

 "הטענה היא שמיד לאחר שקמה העצמאות אז בדיוק הזמן לשאול את עצמינו איך מתנהלת מדינה יהודית ומה היא רוצה מעצמה. באותו יום של הקמת המדינה  אפשר לומר שקיימנו את המצווה הראשונה, אבל באותו יום מני וביה עברנו על שאר המצוות בכך שהגדרנו שהמדינה שקמה תתנהל ותהיה כפופה למערכת שהיא לגרמי נכרית, ורק כך.  אני לא מאשים אף אחד אבל מתאר כעובדה ולכן למדינה יש קוצר רוח והיפך של אורך ימים".

\
r\n[caption id="attachment_61620" align="aligncenter" width="408" caption="משה שרת (מימין) ואליעזר קפלן, חותמים על מגילת העצמאות ומשמאל דוד בן גוריון (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)"]

לדבריו של הרב כי טוב, הכריכה בין הריבונות על הארץ לבין התמיכה במדינה היא טעות. "כולנו התרגלנו לזהות את העצמאות והריבונות - עם המערכת, כך שכל אדם שואל את עצמו האם אני בעד המדינה או שאני נגד. פירוש הדבר שאם אני בעד הריבונות אני באיזה שהוא מקום משלים דה יורה או דה פקטו עם המערכת ואם אני מתנגד למערכת, ויש לי לזה המון סיבות טובות כיהודי, אז אני מתנגד לריבונות".

"הדבר הזה הוא שקר", אומר הרב כי טוב. "כי מה שבאמת נכון ומתבקש הוא שאני מאוד בעד הריבונות ומאוד נגד המערכת. לכן בשבילי יום העצמאות זה יום גדול, כי ברגע זה התחייבנו בהמשך שאותו לא קיימנו בכלל ולכן צריך להקים אותו מלכתחילה".

ועם זאת - בל נכסה פשענו - מודים אנו בבושת פנים ומתודים בפה מלא על כל אשר פגמנו מיום הקוממיות ועד היום הזה: לא השכלנו, כעם ריבון בארצו, לבטא את יחודנו בעמים; לא הצבנו יעוד ולא העמדנו חזון; חיי הציבור והיחיד נתדלדלו ונתרוקנו מתוכן וכמעט יבש בנו המעין היהודי החי שליוה אותנו לאורך הדורות; אבדה ונכרתה מפינו האמונה בעצמנו ובאמתנו; איש לבצעו פנינו ובשרירות ליבנו הלכנו; אשמנו לבנינו כי בגדנו באבותינו, חטאנו לנפשנו כי שחתנו דרכנו, הרשענו ופשענו - לכן לא נושענו.

שכחנו שם א-להינו ונפרוס כפינו לאל זר; סרנו ממשפטי אמת וחוקי חיים, מורשת ישראל, ואימצנו לנו קני-מידה זרים לרוחנו המובילים אותנו תמיד לכיוון שונה בתכלית מן הרצוי, האמת והישר על-פי מיטב התחושה וההכרה שלנו כיהודים. כפיפות הקומה בפני אומות העולם ותרבותם ממררת את חיי העם, מחללת את כבודו ומדכאה את רוחו הפורצת - ומכאן רפיון הידים,  משבר-כל-הערכים ותחושת אובדן הדרך המאיימים לפורר את יסודות הקיום, את העם ואת הארץ. במקום להיות לאור-גויים, היינו למפגע ולמטרד; כחגבים הינו בעינינו - וכן הינו בעינהם; לא שקטנו שלונו ולא נחנו - ויבוא רוגז.

ואתה אלהינו, צדיק על כל הבא עלינו, כי אמת עשית-ואנחנו הרשענו!

להשפיע מבפנים?

גם בשאלה הידועה אם להשפיע מבפנים או לנסות וליצור מסגרת חדשה, יש לרב כי טוב דעה ברורה. "תאורטית יכול להיות שהמערכת תתגייר מתוכה גיור כהלכה ותהפך להיות מערכת יהודית, אבל הסיכוי לכך קלוש. השנים האחרונות בפרט מראות שכמה שהציבור נהיה יותר קשור ומחובר ליהדות, המערכת נעשית יותר ויותר נכרית. בבתי המשפט פשוט לא מצליחים לבטא את היהודיות של המדינה, אלא אדרבה כל הזמן יוצא להם, ולאו דווקא מתוך איזה רצון רע, אבל יוצא להם שהמדינה לא יכולה בשום אופן לייצג את היהודים אלא את האזרחים, כי כך נראית מדינה מודרנית ולזה אנחנו כפופים מרצון מאז קום המדינה".

 את הסיבות לכך תולה הרב כי טוב דווקא בציבור הדתי. "העובדה היא שכך מתנהלות מערכות המדינה בעולם הנאור ואף אחד לא קם לספר שיש גם מערכת יהודית. אם להאשים מישהו, זה כמובן קודם כל אותנו, הדתיים, שלא רמזנו אפילו שיש לנו בראש מדינה אחרת ובטח שלא לקחנו את זה כמצוה ראשונה. אם אנחנו לא אומרים שיש אז כנראה  שאין, ואם אין אנחנו נמצאים באיזו סתירה פנימית. מצד אחד אנחנו מקבלים את המדינה עם שיטת המדינה הקיימת ומצד שני יש לנו צרכים אחרים מגזריים שאנחנו מטילים אותם על הציבור, ומכאן באות כל המחלוקות, ובזה אין הבדל גדול בין החרדים לדתיים הלאומיים. זה לא משנה האם אתה מכיר במדינה דה יורה או דה פקטו. גם החרדים מכירים במדינה כי אין להם מדינה אחרת".

ואלה הם כללי-היסוד למדינה-כרוח-ישראל אותם מציבים אנו היום הזה כיתד שלא תמוט, ומקבלים עלינו ועל זרענו ללכת לאורם על האדמה הזאת; כולנו כאיש אחד בלב אחד, ראשינו גדולינו שופטינו וחכמינו, כל איש ישראל וכל הנבדל מעמי הארצות אל דרך ישראל; אשר ישנו פה, ואשר איננו פה עמנו היום :

 א

מגמתה הראשונה של מדינת ישראל היא איחוד, גיבוש וצירוף כל הפרטים לכלל אחד. כל בני המדינה מגיסים ברצון ובמלא המרץ את חירותם האישית, המוגבלת  מטבעה, לשם חירות הכלל.

האמונה בטוב הנטועה בנו מתולדה, מאפשרת לנו ומדריכה אותנו להעמיד מלכות - ממשל ריכוזי בעל חופש-פעולה נרחב וכח-פעולה מוסיף והולך, שיוביל אותנו לעצמאות שלמה, נוטלת אחריות הולכת בגדולות, הפושטת בכל וידה בכל.

 כך תיבנה מערכת מלאה תנועה, תנופה ויוזמה, נטולת ספיקות ולבטים, שכל כולה אהבה, חדוות עשייה, זריזות ויעילות, ופניה אך להיטיב לכל יצור בשפע ברכה עד-בלי-די.

ב

ממלכת ישראל שותה מבארה שלה בלבד, אינה מנסה להתיישר או להתפשר עם תרבויות אחרות, נזהרת מכל מסכה זרה לרוחה ואינה מחזרת על פיתחי אומות ומדינות לשם השתלבות במשפחת העמים.

פטורים אנו מעיקרא מכל כפיפות למוסכמות בינלאומיות, לתקנות וחוקות אנוש שלא ממקור ישראל יצאו; משלנו נחצוב ונעמיד את היסודות להווייתנו, ונקבע את הכיוונים למהלכינו; נפעל אך ורק על פי אמות המידה שלנו, ולאורם תיבחן ותתברר היטב כל חכמה-הבאה מן החוץ בטרם תיקלט בקרבנו.

ישראל עם לבדד ישכון, אינו זקוק להכרה בזכות קיומו, רוחו מחושלת ומחוזקת, ועוצמתו הפנימית, הגרעינית, העצורה והמכונסת מרתיעה כל נסיון לפגוע, להבהיל, לטשטש ולערער את שיווי משקלו....

זה נקרא להאמין בביאת המשיח 

הרב עודד הוא בנו של הרב אליהו כי טוב, מחבר ספר התודעה, שבחר שלא להתייחס בספרו ליום העצמאות, אך הוציא קונטרס מיוחד בנושא. לדבריו, בתיקון יחל כשנחליט לקחת יזמה ולהתוות כיוון חדש. "ברגע שנתחיל לצייר לעצמינו מדינה יהודית אז נפתח איזה פלונטר גדול בתוך המערכת ולדעתי יש לזה רוב. בשביל זה צריך קודם כל להאמין שהיא קיימת ולעבוד קשה בשביל להקים אותה".

הרב כי טוב מאמין כי הליכה על כיוון שכזה תהווה מסר של שינוי לעולם כולו. "ידוע מה שצ'רצ'יל אמר, שהדמוקרטיה היא השיטה הגרועה בעולם פרט לאחרות... הגוי מסתפק ברע במיעוטו, אבל יהודי אומר מה זאת אומרת הרע במיעוטו? צריך שיהיה טוב. יש שיטה אחרת של התורה שהיא באמת טובה – טוב ה' לכל. היא קודם כל טובה בשבילנו וצריך לנסות אותה על עצמינו ואז למכור אותה לכל העולם. הגויים גם יודעים שאם יש חידוש בשיטת המדינה, זה יבוא מישראל, כי יהודי רק בא להיטיב, והם יתנו לנו צ'אנס. אם נדבר בשם מדינה יהודית ומערכת יהודית שאיתה נלך ונפתור את כל הבעיות שבחיינו כמובטח לנו, כולם יבואו לראות איך עשינו את זה".

"אני לא יודע כמה זמן זה יקח עד שזה יתפוס", הוא אומר לסיכום, "מצדי שייקח מאה שנה, אבל הכיף כבר מתחיל כי אתה יודע  לאן אתה הולך ואתה מרגיש שזה הולך ונבנה. אני מאמין שזה יכול להיות גם עשר שנים ולא מאה שנה אבל הבעיה שלי שזה לא מתחיל. כיום הריבונות כבר נמצאת ולכן לא צריך להילחם מלחמות פיזיות גדולות, אבל מצד  החידוש של השיטה יש כאן מהפכה גדולה שיכול להיות שהיא הרבה יותר גדולה מהקמת המדינה. כמובן שזה צריך להיות מרצון ולא מכפייה, אבל עם המון מחשבה ומחקר ודיבורים ובעיקר לדעת מה אנחנו רוצים. אנחנו מאמינים שישנה מדינה יהודית ומדינה יהודית היא היא הגאולה וזה רק שאלה של זמן. כשאתה אומר שבכל יום יכול לבוא המשיח, בשבילי הדבר הזה - הוא זה".