מה מגוחך באשמת הריגול? ● דעה

בשנים האחרונות חש ציבור הולך וגדל כי אין לשלטון שום הסבר מוסרי לזה שהוא השולט. אנשים חשים כי "שלטון החוק" הוא מושג נבוב שמאחוריו אין שום עקרון מוסרי, במצב כזה מתהפכות היוצרות: השלטון מתנהג כמו גנב, שמגיע בלילה ונס על נפשו; בעוד האוכלוסיה מתייחסת לשלטון כאל מי שאמנם יש לו כח להגיע בלילה ולהציק, אבל בודאי שאין הוא ריבון שכולם חוסים בצילו.
מוקדש באהבה לחברים היקרים, "המרגלים הקדושים", לרגל שחרורם מהכלא.
שיזכו, כיוסף הצדיק, לצאת מבית האסורים למלוך!
 
האשמת החברים שפעלו לסיכול פעולות הצבא לגירוש יהודים ממאחזים בסוג של ריגול די מגוחכת, זה ברור. אבל כמו הרבה דברים מגוחכים שהממסד עושה – גם כאן המעשה המגוחך מעיד על תפיסה מעוותת מן היסוד, שכאשר נשים לב אליה נבין טוב יותר את המציאות בה אנחנו נמצאים.
בעצם האשמה הזו היא המשך של המהפך שקרה בשיטת פינוי המאחזים: פעם הצבא היה מגייס כח רב של אלפי חיילים, מגיע – כמעט בלי להסתיר דבר, והרבה פעמים גם בהודעה רשמית מראש – לשטח המאחז, מתעמת חזיתית עם פעילים רבים שמוחים כנגד ההרס (כמעט לחלוטין באופן פאסיבי), והורס את הבתים הלא חוקיים.
[caption id="attachment_10055" align="alignleft" width="300" caption="גנבים בלילה? שוטרים במהלך פשיטה לילית (ארכיון הקול היהודי)"]
בשנים האחרונות המציאות שונה: גירוש יהודים הוא מעשה סודי, שמתבצע בשיטת "פגע וברח": כוחות משטרה (לרוב לא כל כך גדולים) מגיעים בהפתעה למקום מסוים, הורסים מה שאפשר להרוס בזמן קצר, ונסים על נפשם.
מדוע השתנתה המציאות? המציאות השתנתה כיון שהשליטה בשטח, בעיקר במובן המוסרי, השתנתה. פעם, האווירה הציבורית הייתה, שהצבא הוא הריבון בשטח. כאשר ריבון בשטח רוצה להפעיל את סמכותו הוא עושה זאת, ובאופן כללי מעשיו מתקבלים בהבנה וממילא יש אלפי חיילים שמסכימים להיות שותפים לזה. הריבון גם מבין את כאבם של אלה שמתנגדים למהלך, ומאפשר להם סוג של מחאה כל עוד היא לא נמרצת מידי.
אך בשנים האחרונות חש ציבור הולך וגדל כי אין לשלטון שום הסבר מוסרי לזה שהוא השולט. אנשים חשים כי "שלטון החוק" הוא מושג נבוב שמאחוריו אין שום עקרון מוסרי, שהרי "החוק" אינו קדוש וכשאין סיבה לקיים אותו – באמת אין לו קיום. כאשר גם השמירה על החוק נעשית באופן מפלה וחד צדדי כמו מה שקורה היום בארץ ישראל – זה שומט כל בסיס מוסרי להתנהלות הממסד. במצב כזה מתהפכות היוצרות: השלטון מתנהג כמו גנב, שמגיע בלילה ונס על נפשו, וקשה לו לגייס חיילים רבים להשתתף במעשי הפשע הללו; בעוד האוכלוסיה מתייחסת באופן כללי לשלטון כאל "ליסטים מזויין" שאמנם יש לו כח להגיע בלילה ולהציק, אבל בודאי שאין הוא ריבון שכולם חוסים בצילו. במלים אחרות: הציבור חש כי המשטרה מתנהגת כמו חיילים שמנהלים מבצע בשטח האויב, לא בשטח שנתון בשליטתם. בשטח האויב מבצעים פעולה נקודתית וחוזרים לשטח "שלנו", כיון ששטח האויב הוא לא מקום שבו הכוחות מרגישים שנוכחותם טבעית, כמו בעלי הבית.
התוצאה המוקצנת של התהליך דלעיל מגיע להמצאת אשמת ריגול (ושימוש בסעיפים שאיש עוד לא הורשע בהם מעולם). ריגול פירושו איסוף נתונים על מדינת אויב. פעולות שיטור מטבען אינן קשורות לסעיפים הללו כיון שפעולות שיטור הן פעולות גלויות במהותן שמיועדות לטיפול בפושעים בודדים, כאשר האוכלוסיה בכללותה מגבה את המשטרה. אך כיום מרגישים אנשי המשטרה בתוך ליבם, אם לא גם בגלוי, שאין  להם מעמד של משטרה לגיטימית כאן. מפעולות שיטור הפכו המעשים שלהם לפעולות חסויות בשטח האויב. כנגד פעולות כאלה אפשר באמת להאשים באשמת ריגול (בלי קשר עם העובדה שבסופו של דבר העסק ממש מגוחך...).
ולנו נותר להקים את השלטון האמיתי, אחרי שהשטח הולך ונשמט מהשלטון, שבהתנהלותו כבר מודה שאין הוא שלטון אלא רק כח שתוקף מידי פעם, מציק ונסוג.