בדינים רבים הנוגעים לציבור – חשוב לברר את היסודות ההלכתיים של הנושא. אחרי הבירור הזה – יש במציאות פרטים ושאלות רבות שההכרעה בהן אינה הלכתית אלא מציאותית. וכדברי חז"ל (שבת יא, א): "אם יהיו כל הימים דיו ואגמים קולמוסים ושמים יריעות וכל בני אדם לבלרין אין מספיקים לכתוב חללה של רשות, מאי קראה? אמר רב משרשיא: 'שמים לרום וארץ לעומק ולב מלכים אין חקר' ". אין הכוונה חלילה שמלכות אינה כפופה לתורה ושהיא 'משהו אחר' שאינו כפוף למצוות של כולנו; אלא שמלכות – בגלל ריבוי האנשים, הדעות והסיטואציות שנוצרות מהריבוי הזה – דורשת הכרעה בסברות רבות במציאות שדורשת חוש בהנהגה ובהכרעה נכונה (בדומה לייחודיות בחסידות של רבי לעומת רב, וד"ל); זאת על גבי היסודות ההלכתיים.
לגבי מלכות או מדינה שרוצה להרוג גויים אויבים ורוצחים – היסודות ההלכתיים להריגה הזו הם: עשיית דין בגויים שעוברים על שבע מצוות; ופגיעה ברודף והצלת הנרדף.
גוי שעובר על שבע מצוות – אפשר להורגו, כדי לתקן את העולם ולהציל אותו מידי אלה שמשחיתים אותו (וכפי שנפסק גם בבית יוסף ובש"ך על שולחן ערוך יורה דעה קנח). וגם אם בשלב זה אנחנו לא מצליחים להפיץ את שבע המצוות מספיק וממילא אנחנו לא מענישים את מי שעובר על חלק מהן כי אין בזה תועלת ותיקון העולם – עבירת הרציחה התקבלה כדבר אסור, והענשת גוי שעובר עליה היא תיקון העולם והיא חלק מהעמידה על שבע המצוות שציוה הקב"ה.
ואמנם אפשר למחול לגוי שעובר על שבע מצוות אם הוא חוזר בתשובה (כמו שרואים למשל במצות קריאה לשלום, וכן מצאנו באחרונים (חלקת יואב תניינא, יד) שעל חלק מהעבירות אפשר להעניש בעונשים קלים יותר אם כך העולם נעשה מתוקן); אך כאשר אנחנו עוסקים במחבלים – מדובר בכאלה שרחוקים מאד מתשובה, והריגתם היא הדרך הנכונה לעשות דין ולהבהיר שרציחה אסורה בתכלית. ועוד: מבואר בגמרא (סנהדרין עא, ב) שגוי שרוצח יהודי – אין למחול לו בשום פנים ואופן, אפילו אם הוא מתגייר ונעשה גר צדק (ומפורש בתורה – "ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו").
הצלת יהודי ופגיעה ברודף – כתב הרמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש א, טו): "הרואה רודף אחר חברו להורגו ... ויכול להציל, ולא הציל – הרי זה ביטל מצות עשה, שהיא 'וקצותה את כפה'; ועבר על שני לאוין, על 'לא תחוס עינך' ועל 'לא תעמוד על דם רעך'. אף על פי שאין לוקין על לאוין אלו, מפני שאין בהן מעשה, חמורים הם: שכל המאבד נפש אחת מישראל, כאילו איבד כל העולם כולו; וכל המקיים נפש אחת מישראל, כאילו קיים כל העולם כולו".
סברא זו נכונה גם במקרה של מחבל שעוד לא ביצע את זממו (ברוך ה'..) – מצוה מן התורה לפגוע בו ולהרוג אותו כדי למנוע ממנו לפגוע ביהודים. גם אם הסכנה אינה מיידית – לא מצאנו הגבלה של זמן בדיני רודף, ורוצח שמכריז על רצונו לרצוח – מצוה להורגו כדי להציל מפני רשעותו.
גם אם מחבל כלוא – כל עוד הוא ממשיך לרצות לפגוע בנו – אין זו סיבה שלא להורגו מדין רודף. ראשית – במציאות אנחנו רואים שהכליאה לא עוזרת כדי למעט את הסכנה מהמחבלים, ושמא להיפך – זה מגדיל את התסיסה וגורם לרשעות לגדול – בתוך הכלא ובחוץ. בודאי שהדבר נכון כאשר השלטון עלול להיכנע ללחצים ורשעות ולשחרר את הרוצחים, והדברים ידועים לצערנו.
ומלבד זאת – אסור להציל גוי רשע (שו"ע יו"ד קנח), ואם הוא חייב מיתה בגלל שהוא רודף ברשעותו – אנחנו לא אמורים להתאמץ ולהוציא משאבים על כך שהוא יהיה כלוא ובגלל זה לא יהיה מסוכן.
גם בסברא הזו של הצלה מרודף – יש לשים לב לחילוק בין ישראל לעמים, כפי שאמרו חז"ל במשנה (סוטה ח, א): "אתם יוצאים למלחמה על אויביכם ולא על אחיכם, לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין, שאם תפלו בידם ירחמו עליכם כמה שנאמר 'ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסכום וינהלום בחמורים לכל כושל ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שומרון'; על אויביכם אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם". יהודים רחמנים, וצריך לשים לב שגם כאשר יש מאבק בין יהודים – לא טוב להשתמש בסברות של 'רודף' ושל הכרעה כוחנית; לעומת מאבק מול גויים שבו אסור לרחם עליהם ויש לפגוע באלה שמסכנים אותנו ולהילחם בהם עד חרמה.
שתי הסברות הללו (עשיית דין על שבע מצוות והצלה מרודף) קשורות לצורך בנקמה שהיא חלק מהאחריות של המדינה, בתקומת הדם השפוך ובכך שדם יהודי לא יהיה הפקר, וכפי שזה מתבטא למשל בדברי המשנה ברורה (בסוף סימן שו), שמביא דעות שמותר לצאת מחוץ לתחום בשבת כדי "לנקום נקמת אביו מרוצחים" ודן בזה מתוך הנחה פשוטה שזו מצוה (ובמקרה שהנקמה הזו נצרכת כדי למנוע שפיכות דם נוספת ואם נחכה הדבר מהוה סכנה – אין מי שחולק שמותר לחלל שבת גם במצוות דאורייתא, ככל צורך של הצלת נפשות).
שלטון מתוקן צריך לפעול לפי העקרונות הללו, ובכך להתנהג בצורה מוסרית הן כלפי אנשיו והן כלפי העולם כולו: הוא צריך להיות אכפתי מתיקון העולם לפי שבע מצוות בני נח, לפעול בתקיפות נגד רוצחים ולדון אותם למיתה; ולעמוד על קיום המצוות של הצלת ישראל מפני רודף ולהרוג אויבים שמסכנים אותנו.
(הדברים נכתבו כסיכום ובקצירת האומר. לפירוט והערות כדרכה של תורה>>)
