בישראל ציינו את ניצחונו של זוהראן מאמדני בפריימריז הדמוקרטיים למועמדות לראשות עיריית ניו יורק בעיקר בהקשר הישראלי והיהודי, שהרי מדובר במוסלמי התומך בתנועת ה-BDS, קרא להפוך את האינתיפאדה לעולמית והאשים את ישראל בפשעים נגד האנושות. אבל ניצחונו של מאמדני על מושל ניו יורק הוותיק לשעבר אנדרו קואומו, מצביע על חילופי דורות בתוך המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, על ירידת קרנן של המשפחות הפוליטיות הוותיקות והלבנות, והחלפתן במועמדים צעירים ופרוגרסיביים יותר.
במישור האידיאולוגי, הפנייה שמאלה של המפלגה הדמוקרטית אינה קשורה לאירועים במזרח התיכון, או למדיניות הישראלית, והיא נמשכת עשורים רבים, ומתאפיינת בכך שמספר הדמוקרטים המזדהים כ"ליברלים" עולה, בעוד אחוז הדמוקרטים המזוהים כ"שמרנים" או "מתונים" הולך ופוחת. סקרים עדכניים מצביעים על כך שרוב חברי המפלגה הדמוקרטית מזדהים כפרוגרסיבים מובהקים.
השינוי מתבטא בבחירת המועמדים של המפלגה למשרות ציבוריות. הסיעה הפרוגרסיבית בבית הנבחרים כוללת כבר 94 חברים, ונהנית מהשפעה רבה על מדיניות המפלגה. הסנאטור הסוציאליסט ברני סנדרס, שבעבר היה ממוקם בקצה השמאלי של המפה הפוליטית, מצא את עצמו במרחק נגיעה ממועמדות המפלגה לנשיאות. בשנים האחרונות עלתה לגדולה אשת השמאל הקיצוני אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, ויחד עמה נבחרו מספרי חברי קונגרס נוספים, אשר יחדיו כונו "היחידה" (the squad), ונודעו בדעותיהם הרדיקליות בנושאים כלכליים וחברתיים.
בבחירות המקדימות של המפלגה לנשיאות בשנת 2020 אמנם נבחר ג'ו ביידן הוותיק, אך סקרים בקרב המצביעים הדמוקרטים הצביעו על כך שהסיבה המרכזית לבחירתו היא החשש שטראמפ יביס מועמד מהשמאל הקיצוני. בפועל, התחזקותו של האגף הפרוגרסיבי חייבה את ביידן לזוז שמאלה, ולקיים מדיניות הכוללת חוק למען המאבק באקלים, מחיקת חובות לסטודנטים, לגליזציה של מריחואנה, ותוכנית לבניית תשתיות ומלחמה בעוני.
אלא שהמדיניות הפרוגרסיבית של ביידן לא הייתה פופולרית בקרב הציבור האמריקאי הרחב. מדיניותו גרמה לאינפלציה קשה והכבידה על הכיס של האזרח מן השורה. הפופולריות של ביידן בסקרי דעת הקהל התייצבה על פחות מ-40%, כשגם המדיניות עצמה זוכה לאחוזי תמיכה נמוכים. הציבור האמריקאי הכללי שמרן בהרבה מהמצביע הדמוקרטי הממוצע. סקר שנערך בשנת 2024, מצא כי רק רבע מהמצביעים האמריקאים מזדהים כליברלים.
עקב המדיניות הכושלת, הרחוקה מדעת הקהל הכללית, בחירות 2024 הסתיימו בתבוסה הגדולה ביותר של מועמד דמוקרטי בעשורים האחרונים. טראמפ הביס את קמלה האריס, סגניתו של ביידן, בכל המדינות המתנדנדות. בית הנבחרים והסנאט נצבעו באדום, ולראשונה מאז בחירות 2004, עקף המועמד הרפובליקני את המועמד הדמוקרטי במספר הקולות הכללי (popular vote). הקואליציה הדמוקרטית המסורתית, אשר הייתה מורכבת ממצביעי מיעוטים כגון שחורים, לטינים ויהודים, כמו גם ממצביעים צעירים, התפרקה לחלוטין, כשהתמיכה בטראמפ בקרב כל הקבוצות הללו רשמה קפיצה לעומת הבחירות שנערכו ארבע שנים קודם לכן.
הבחירות האחרונות הציבו את המפלגה בפני שוקת שבורה. המנהיגות הוותיקה הולכת ומתנוונת. ננסי פלוסי, שהנהיגה במשך שנים רבות את הסיעה בבית הנבחרים, מתקרבת לגיל 85. צ'אק שומר, מנהיג המיעוט בסנאט, בן 75. הגיל החציוני של הדמוקרטים בבית הנבחרים עומד על 58, ועל 65 בסנאט. בשנה שעברה, חמישה מחברי הקונגרס בסיעה מתו מזקנה. אלא שאל תוך הוואקום נכנסים דווקא מנהיגי התנועה הפרוגרסיבית. סנדרס ואוקסיו-קורטז, החלו לערוך סיבובי הופעות ברחבי ארצות הברית, במהלכו הם קוראים "להילחם בעשירים ובאוליגרכים", וממשיכים לצבור השפעה בתוך מוסדות המפלגה.
ניצחונו של מאמדני מהווה ביטוי מובהק של התופעה שתוארה לעיל, אך כל תוצאה לגבי המשך דרכו תועיל בעיקר לרפובליקנים. אם יפסיד בבחירות הכלליות, גם למועמד עצמאי, המפלגה הדמוקרטית תאבד את ניו יורק, אחד המעוזים המרכזיים שנותרו לה בארצות הברית. אם ינצח, המפלגה תמשיך ללכת שמאלה, ולהתרחק מהמיינסטרים. ניצחון עלול לעודד את פעילי המפלגה לבחור במועמדים פרוגרסיביים גם במחוזות מתנדנדים, מה שעלול להרחיק מהמפלגה מחוזות בחירה נוספים.
יש לציין כי בסבירות גבוהה, גם אם מאמדני ינצח, הוא לא יהיה ראש עיר מוצלח. הרזומה שלו כולל קדנציה אחת במועצת העיר, והמצע שלו כולל הצעות לא ריאליות כגון הקפאת מחיר שכר הדירה, ועריכת רפורמה במערכת המס של העיר ניו יורק כדי להטיל מס גבוה יותר על שכונות "עשירות ולבנות יותר". כהונה שלו בראשות העיר, לא תועיל לפופולריות של הדמוקרטים בשאר ארצות הברית, ותקרב את הרפובליקנים לניצחונות ארציים נוספים.
