השנה ימלאו 400 שנה לפטירתו של המקובל רבי חיים ויטאל (רח"ו). הבנת כתביו שמורה למעטי מעט המצויים ברזי הקבלה, אך ההיסטוריה הגשמית ופעמי פסיעותיו בצפת של המאה ה16 מהווים כר פורה למחקר ובאפשרותנו ללכת בעקבותיו הגשמיים באתרים אשר נחשפו ברחבי העיר ומוזכרים בכתביו, ולחוות מעט מרוחה של צפת עיר המקובלים.
לתחילת סיורנו אנו נאספים אל גן המצודה אשר במרומי צפת וצופה אל הנוף מרומם הרוח של ההרים ירוקי העד ממערבה. הארכיאולוג וחקר צפת יוסי סטפנסקי מברך את הבאים בחיוך ואומר כי צפת הינה עיר ייחודית מבחינות רבות, ואחת מהן היא השתמרותו הנהדרת של הרובע היהודי כפי שהיה בימי חייו של מושא סיורנו רח"ו, וכי המקומות שכתב עליהם עדיין ניתנים לאיתור ומהווים קשר בלתי אמצעי אל צפת של לפני ארבע מאות שנה.
מדריכנו מוביל אל גן המצודה ומגלה כי מדובר במצודה הצלבנית הגדולה ביותר שנבנתה בארץ ישראל המערבית, וכי כל הגבעה הענקית עליה אנו עומדים נבנתה ב1240. סטפנסקי מניף תמונה של מבצר כרך דה שבליה אשר בסוריה שנבנה במתכונת דומה מאוד לזה אשר מולנו ולהבדיל ממנו השתמר בשלמותו (לפחות עד תחילת המלחמה בסוריה), תמונה המעידה של גודלו של המבנה המרשים ששכן כאן.
מדריכנו מצביע אל בליטה קטנה בקרקע סמוך אלינו בחפיר המצודה ואומר כי זהו המקום שבו, על פי המסורת הצפתית, ביברס הממלוכי טבח בצלבנים לאחר ניצחונו, ומדוע ישנה בליטת קרקע בחפיר - כנראה זוהי תמיכת גשר העץ אשר הוביל למצודה.
סטפנסקי סוקר בקצרה את הממצאים שנחשפו בתל החל מתקופת האבות, ומזכיר כי צפת שוכנת בתחומי נחלת נפתלי, וכי ברוח הקבלה כדאי לשים לב כי נפתלי וצפת שניהם בגימטריה =570.
אנו מטפסים אל שרידי מגדל המצודה המשקיף אל נופו המרהיב של הר מירון וההרים הסמוכים אליו, ומתקבצים בסמוך לאנדרטת משחררי צפת הניצבת בגאון על שרידי מגדל המצודה.
כאן אל מול הר מירון מתאר בקצרה מדריכנו את קורות חייו של רח"ו, ועל אף שישנם מפרטי קורות חייו המוטלים במחלוקת ישנה הסכמה מספיק רחבה כדי לצייר את תחנות חייו. מוצא משפחתו הינה בקלבריה - ממש קצה המגף האיטלקי, ופירוש שם משפחתו באיטלקית הינו, חיים כשמו הפרטי.
רח"ו עצמו נולד ב1542 בארץ ישראל (על פי עדותו שלו), כנראה בצפת, לרב יוסף קאלאבריס וגדל בעיר, מול נופים אלו שלא השתנו מאז. רח"ו למד תורה מפי הרב אלשייך, אך לאחר הגעתו של האר"י הקדוש לצפת ב1569 (שנת ש"ל) למד ממנו במשך כשנה וחצי את חוכמת הקבלה עד לפטירת האר"י ב1572 (ה' אב שנת של"ב). האר"י אף אמר לו כי הוא תלמידו החשוב ביותר וכי בא לעולם על מנת ללמדו קבלה. לאחר מכן, החל מ-1577, התגורר בירושלים כעשור, שב לצפת וקיבל סמיכה לרבנות מרבו משה אלשייך בגיל 47, וב 1597 היגר לדמשק בה שימש כרב עד לפטירתו ב1620.
בין ספריו נתמקד היום בעיקר בספר החזיונות אשר היה למעשה יומן אישי בו כתב את חזיונותיו וחזיונות של אחרים בהם הופיע, יומן אשר התפרסם לאחר מותו ובניגוד לרצונו.
סטפנסקי מצביע אל הר מירון בעל הפסגה הכפולה, וקורא מספר החזיונות כיצד רח"ו מתאר בעברית יפה וציורית בשנת 1562 (מקור 3) כיצד הוא ניצב בהר אשר ממערב לצפת בין שני ראשיו ופוגש שם את המשיח. למרות שאנו יודעים כי בתקופתו נקרא ההר ג'רמק או זבוד בפי הדרוזים בוחר רח"ו לתאר את ההר בצורתו ולא בשמו.
תאור נוסף מספר החזיונות מתאר כיצד בשנת 1590 ראה שקיעה שאינה בעונתה מעבר לרכס עליו שוכן כפר סמועיאה, מקום המוכר לנו מהמחקר בשם סמאווי ובו ישנה חורבת בית כנסת שעדיין לא נחפרה, ניכר כי רח"ו הכיר את המרחב סביב צפת היטב ואף בחלומו דייק בתאורו.
במקום נוסף (מקור 4) בשנת 1565 בחלום בו שאל האם עליו להתחתן עם ארוסתו חנה, מתאר בפרטים כיצד הגיע למקום המגדל הישן בצפת. בחלום זה נגלה אליו דבר ליווי השבת ביציאתה כמו בכניסתה.
בסיימו לקרוא חזיון זה מניף סטפנסקי תמונה בה משוחזר המגדל העגול אותו הקים ביברס ממש כאן לאחר שהרס בזעמו את המבצר הצלבני, מגדל נישא ששרידיו נחשפו והיתמר לגובה של כשישים מטר אותו כנראה מתאר רח"ו בקוראו לו המגדל הישן.
בחזונו מתאר רח"ו את מנהג קבלת שבת, בה נהוג לצאת לשדה ולקבל את השבת, אותו ייסד המקובל והפייטן הצפתי רבי שלמה אלקבץ בן דורו של רח"ו אשר אף כתב את הפיוט הנפלא 'לכה דודי'. בחזונו מתואר היטב כיצד הלכו לשם קבלת השבת עד חומת המגדל הישן מול החאן (אליו נגיע בהמשך הסיור), ומחזון זה אנו יכולים להסיק את המסקנה המופלאה (!) כי קבלת שבת של אותם ימים בצפת נערכה ממש כאן באזור המגדל הצופה היטב אל הר מירון במערב וממנו ניתן לחזות בשקיעה המבשרת את כניסת השבת.
האווירה כאן כה שלווה ואנו יוצאים לסיור נינוח בין שרידי המצודה, וחולפים על פני לוח ההנצחה לזאב כהן, איש הפלמ"ח ותושב צפת אשר נפל כאן בקרב על שחרור העיר בימי מלחמת העצמאות, ותושבי העיר עדיין זוכרים כי תחת הקרבות הכבדים לא יכלו לחלץ את גופתו, טראומה אשר נצרבה בזיכרון הקיבוצי של תושבי צפת.
מולנו כאשר מביטים מעלה אל שרידי המגדל של ביברס ניכרת היטב צורתו המעוגלת בבסיס השרידים, אנו חולפים מול שריד צלבני מובהק ומגיעים אל שער המצודה הממלוכי הנמוך ממנו. לשאלת העמיתים כיצד השער הממלוכי המאוחר נמוך מן השרידים הצלבניים המוקדמים לו, עונה מדריכנו שההרס שזרע ביברס באזור הפסגה ובאזור השער כלל עקירת השרידים הצלבניים ממקומם ממש ולכן באזורים אלה (המגדל למעלה והשער למטה) הוא בנה מחדש את השער במקום נמוך, וניתן בקלות אף לראות כיצד השער הממלוכי בעל הקשת המובהקת נסמך ('ניגש') אל קיר צלבני עתיק ממנו.
אנו פוסעים במורד רחוב חטיבת יפתח אל העיר העתיקה כשריח תאנים הנטועות סביב מלווה אותנו, חולפים על פני שרידי חומה המגלה כי שטח המצודה היה ענק והשתרע הרחק מעבר לגן המצודה של היום, כאשר כאן היתה חומה שניה, ושלישית שכנה באזור העיריה של היום.
מדריכנו עוצר מול מערת שם ועבר (על פי מסורת צפתית מאוחרת - בית המדרש בו למד תורה יעקב אבינו 14 שנה בדרכו לחרן), מולה שוכן בית כנסת נאה בעל שם דומה. מערת שם ועבר סגורה בדרך כלל למבקרים, אך צפת ידועה בניסים הקטנים המתחוללים בה, וסורג הברזל בפתח המקום נפתח במיוחד למעננו וחושף מבואה קטנה בה גרם מדרגות מעוגלות מוביל אל מבנה עתיק שכנראה שימש כמסגד אי אז, הנתמך בקשתות אבן יפות ששנותיהן ניכרות בהן ובצידו הדרומי גומחות תפילה מוסלמיות (מחרב). בצידו הצפוני של המבנה שער ממלוכי מקורי חוסם מערת קבורה אשר גרם מדרגות עתיק מוביל למעמקיה.
רח"ו בכתביו מעיד כי קיבל מן האר"י הקדוש כי מדרום למגדל מעיין וקרוב לשם 'מערת וליד יעקב' (שמה המוסלמי של מערת שם ועבר) ושם קבור התנא רבי דוסא בן הרכינס.
בתקופה המוסלמית רווח במקום זה מנהג מוסלמי של ריקודים ושירים סופיים, שאותם ככל הנראה הכיר הרב הפייטן ישראל נגארה, בן דורו של רח"ו. רח"ו כותב כי פיוטיו טובים אך מבקר אותו רבות בספר החזיונות אשר כאמור היה יומן פרטי שלא נועד לראות אור.
בצאתנו ממערת שם ועבר אנו עוברים על הגשר של רחוב ירושלים, ומדריכנו עוצר מעברו ותוהה בקול הכיצד ישנו גשר במדרון של גבעה? ומיד מבאר כי תחום המבצר העצום הגיע עד הנה וכי הגשר עובר מעל החפיר החיצוני של המבצר.
אנו ממשיכים דרכנו במורד סימטאות צפתיות רבות חן תוך שריח הנישא ממאפיות ובתי קפה מעורר את התאבון, אך התאבון לידע חזק יותר ואנו מגיעים אל גרם מדרגות רחב ידיים הניצב מול כיכר אשת"ם.
מדרגות רחבות אלו נבנו בידי שלטונות המנדט הבריטי לאחר פרעות תרפ"ט על מנת לחצוץ בין הרובע היהודי והערבי, וחדי העין אף יכולים להבחין בזרקור בריטי שהוצב במעלה הרחוב ואי אז שטף את המדרגות באור בלילות קשים של איבה.
מימיננו ניצב לו המרכז המסחרי היהודי שניבנה בשנות השלושים, והיום קירו נקוב הכדורים משמש תזכורת לימים קשים אלו של טרום שחרור העיר.
סטפנסקי מניף תמונה של המרכז בימי הדרו וניכר כי לפני הקרבות דובר במבנה חדיש ואף עתידני הנסמך על קורות ולוחות בטון המשווים לו מראה של בניין התלוי באויר אל מול נוף הר מירון.
בימי הקרב על צפת בנו הערבים מנהרה התקפית כדי לפוצץ את המרכז החשוב שאף שימש עמדה קדמית, מנהרה אשר זקני צפת יודעים לספר כי אחדים ממגיני צפת ובראשם מפקדם הנועז בנימין גייגר (שנפטר ביום שישי האחרון, 21.8.20, בן 96!) שמעו את קול חפירתה אך לא הבינו את משמעותו. בנימין גיגר התנדב להסתער לכוון הקולות אך היסס להשליך את הרימון היקר שהיה בידו שמא לא יקבל עבורו רימון חליפי ורק לאחר שהבטיח לו מאיר מיבר מפקד העיר שיקבל פי שניים – חזר והשליך את הרימון לעבר קווי האויב הבלתי נראה.
לאחר תום הקרבות בא' אייר תש"ח (10 במאי 1948) הסתבר כי המנהרה כנראה התמוטטה בעקבות הגשמים וכי זה עוד אחד מהנסים של צפת אשר הציל אותנו. חפירה ארכיאולוגית הנערכת ממש בימים אלו למרגלות המדרגות חשפה שרידים עות'מאניים שונים אך גם את שרידי המנהרה, ואולי בקרוב החפירה הארכיאולוגית תספק תשובה היסטורית לסיבת התמוטטות המנהרה.
אומנם המדרגות נוחות מאוד אך ממש לידנו נמצא מבנה צפתי מהמאה ה16 ואנו פוסעים אל תחת מבנה קומות אשר תחתיו מקלט, וממול על צלע ההר בולטת לה בין עצי רימון קשת אבן יפה ובחזיתה קיר שמור היטב שניכר כי נבנה מאבני גזית שנלקחו מהמצודה הצלבנית.
כאן שכן המרכז המסחרי מהמאה ה16 בזמנו של רח"ו, חאן אשר ניבנה בארבע מפלסים לאורך המדרון והגיע עד רחוב ירושלים בו חלפנו קודם. מבנה אשר שימש גם כמקום מסחר שוקק וגם מעונם של מאה משפחות.
המבי"ט מזכיר מבנה זה בפסק הלכה בו נדרש לפסוק האם שומר חינם חייב בדבר גניבה כאשר לא נעל את ביתו אלא הסתמך על השמירה והשער של החאן עצמו, בפסק זה זוכה השומר.
לפי העדויות תפקד מבנה זה במשך כמאה שנה, ואף רח"ו (מקור 6) מזכיר אותו בעברית יפה וציורית בחזיון בו יורד הוא במורד מדרגות אבן לצד החאן ופוגש במתים העולים מבית הקברות של צפת ליד השוק - היכן שכיכר אשת"ם היום. בחלום זה משתכנע רח"ו בצדקת מנהג שרווח אז להתאסף בין תלמידי חכמים ולהתוודות. מקום נוסף המוזכר בחיזיון זה הינו בית הכנסת אראגון אשר אליו נגיע בהמשך סיורנו.
סמטה ציורית נוספת מובילה אותנו אל כיכר המגינים, שבאופן מוזר נראה כי לא היה כאן דבר במאה ה16, מוזר שכן מקום זה שוכן בין המצודה לרובע היהודי ומשום מה עד עתה לא נמצאו בו שרידי בניה מאותם זמנים, אולי יש להמשיך ולחפש וממתינים ממצאים מפתיעים במעבה האדמה.
אנו חולפים על פני כתובת עתיקה מ1865 הקבועה בחזיתו של בית הכנסת ליוצאי צ'רנוביל (כן אותה עיר עם הכור הגרעיני), ועל פני עץ רימונים השולח ענף עמוס פרי אל לב הסמטה, בואכה בית המדרש על שם רח"ו. בבית זה נולדה למשפחת זייד הזמרת הידועה אסתר עופרים, ובית המדרש בו הוגים ולומדים בענייני קבלה נוסד לפני שנה בלבד.
לאחר דיון בכתביו של רח"ו המשמשים כבסיס לקבלה, ועל מרכז הקבלה הגדול שנוסד בלוס אנג'לס הרחוקה אנו שבים מעט על עקבותינו ופונים אל סמטת המשיח הצרה, ממנה לפי המסורת יפסע בבוא הזמן המשיח ויפנה לכיוון ירושלים בירתנו הנצחית.
אנו יורדים בסימטה הצרה והקסומה המספיקה בדוחק למעבר איש בוגר, ובין הסמטאות הלא ממש רחבות הסמוכות אליה חולפים על פני קול זמירות נעים המהדהד מפתח בית סמוך אל הרובע האשכנזי.
מול בית הכנסת האר"י האשכנזי אנו פוסעים אל חצר מרוצפת התחומה בין קירות מבנים, וצופה אל אותו נוף יפהפה שעל פניו עברנו ומעליה מתנוסס דגל ישראל. ספסלי אבן רחבי ידיים סביב החצר מציעים מקום מנוחה, וסככת עץ יפה מציע צל מפכה, ומעל הכל נישאת באוויר מן אווירת קדושה שלווה.
סטפנסקי שב אל המאה ה16 בה היה במקום זה שדה בקצה הרובע היהודי, והאר"י זיהה מקום זה כ-'חקל תפוחין קדישין' (שדה התפוחים הקדושים), מושג מן הזוהר, מקום בו כדאי לקבל את השבת עם הפנים מערבה אל הנוף הפתוח אל ההרים לקראת השקיעה.
רח"ו מתאר בכתביו כיצד לפי האר"י יש לקבל שבת כהלכתה, וממשיך בחזיון (מקור 5) כיצד בשמחת תורה יצא רח"ו לשדה מבית הכנסת וכיצד נעשה לו נס שם לאחר שנגנבה ממנו כסותו.
סימטה מקסימה צבועת תכלת מובילה אל בית הכנסת אבוהב הייחודי אשר בעיצובו הפנימי והחיצוני שולט צבע התכול, ותקרותיו הגבוהות המרשימות תומכות כיפה יפה אשר סביבה קשתות נאות.
גם בבכניסה לבית הכנסת הזה מתנוסס דגל מדינתנו, וכאן המקום להזכיר כי במהלך סיורנו התנוסס דגל ישראל בכל פינה, כמעט מעל כל בית כנסת ובית מדרש, מראה מחמם לב של אמונה ומדינה הבונות ומעצימות זו את זו.
סטפנסקי מגלה כי בבית כנסת אבוהב נמצא ספר התורה הכשר העתיק ביותר בארץ ישראל המוצא אך ורק בראש השנה, כיפור ושבועות. בית הכנסת בן 500 שנה ונבנה מחדש במשך המאות לאחר שקרס ברעשי אדמה. ספר התורה שכן בבית כנסת אחר ולאחר שזה קרס ברעש האדמה של 1759 חשו מניין אנשים להציל את ספר התורה ולהעבירו לכאן.
בית כנסת זה נקרא בימי רח"ו 'הגדולה', ומעבר לקיר בית הכנסת שוכן בית משפחת שאקי ומעבר לבית המשפחה בית כנסת אלשייך.
בעת שחי בצפת (מקור 9) שכר רח"ו דירה בחצר של רחל האשכנזית, שהיתה אשת ראש הקהילה האשכנזית יהודה איבלין. בחזיון אשר חלמה רחל כתוב כי הרב אלשייך קבע את מקום בית מדרשו גם הוא בחצרה, והיות שבית הכנסת אלשייך נמצא ממש מעבר לקיר של משפחת שאקי הרי שחצר רחל האשכנזית ודירתו של רח"ו שכנו היכן ששוכן בית משפחת שאקי!.
סיפור חשוב נוסף שהתרחש בחצר זו היתה ב1587 עת חלה מאוד רח"ו ורבי יהושע אבן נון ראש ראשי הישיבות שיחד את משה אחי רח"ו שיביא אליו את כתביו, ואכן 600 דפים הובאו ונמסרו למאה סופרים שהעתיקו אותם תוך שלושה ימים שלאחריהם הושבו הרשימות למקומם, כך הופצו דברי האר"י אשר אותם כתב רח"ו לראשונה. באותה שנה נהרג רבי יהושע ומצבתו נמצאת עד ימינו בבית הקברות של צפת.
אנו חולפים על פני ביתו של הרב קארו (עורך השולחן הערוך) אשר רח"ו ראה עצמו כיורשו עד אשר הגיע האר"י והבהיר לו את דרכו, מול בית קארו נפש טובה הדפיסה פיוטים של רבנינו על לוחות גדולים, ידיד נפש, לכה דודי, ואל הגליל המרחיבים דעתנו וצעדינו אל בית הכנסת רבי יוסף סרגוסי המזוהה כבית הכנסת אראגון אשר בחזיונו של רח"ו, ואל מול בית הכנסת אליהו הנביא הנקרא היום 'האר"י הספרדי' אשר מול הכניסה לבית העלמין של צפת.
חזיון נוסף של רח"ו (מקור 7) מדבר על בית כנסת בו הובאה גופת משה רבינו ואורכה עשרה אמות, חזיון הדן ביחסים בינו ובין הרב יעקב אבולעפיה, ובסופו יוצא רח"ו מחוזק וקרוב למשה. ככל הנראה התרחש זה בבית כנסת ארוך והמתאים לכך הינו בית כנסת אליהו הנביא שנבנה בסגנון מאורך מול הנוף, בית כנסת אותו הכיר רח"ו.
מולנו מטה בעמק בית הקברות של צפת בו 40 אלף נטמנים, וביניהם האר"י הקדוש, ותנועה רבה של אנשים עוברת ברחוב הצר המוביל אליו. בית קברות זה שני בגודלו רק לזה אשר בהר הזיתים.
לא הרחק משם אנו מגיעים אל המקום בו שכן לפי מסורת זקני צפת ביתו של האר"י, וכאן המקום לדון בכתבי רח"ו (מקור 8) בהם הוא מתאר כיצד האר"י ציווה אותו שלא לגלות לאיש את אשר ילמדהו, מכאן אולי בא הדבר שלא לימד רח"ו את דברי האר"י והם הגיעו אלינו רק לאחר שהעתיקם בתחבולה רבי יהושע אבן נון, וכן מכתביו אשר התפרסמו לאחר מותו.
רח"ו כתב כי דבר מסוים גילה לאלשיך לאחר שרבו בנגלה דרש זאת ממנו וכתוצאה מכך 'נתרבו הנכנסים בבית האר"י', ולאחר מכן נפטר ממגפה, אולי בשל התלמידים הרבים אשר פקדו אותו ומהם נדבק במגיפה (!).
לסיום הסיור המפעים בין שמיים וארץ אנו מבינים מדוע סיור זה הוצע למיטיבי לכת כאשר אנו יוצאים לטיפוס הארוך חזרה אל רכבינו הממתינים ליד מצודת צפת.
