בע"ה ג' תשרי תשפ"א
הרשמה לניוזלטר שלנו

Close

רָאָה פָנָיו מְאִירִים - הארי"י בדורו כמשה בדורו

מתוך שיעורו השבועי של הרב שמואל אליהו, לרגל הילולת האר"י הקדוש, בה' אב

  • הרב שמואל אליהו
  • ד' אב תש"פ - 23:30 25/07/2020
גודל: א א א

הוֹאִיל משֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת

רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה

ספר דברים נקרא "משנה תורה", כי משה חוזר בו על עשרת הדיברות ועל מה שאירע לעם ישראל במשך ארבעים שנה שהיו במדבר. ואם נשאל: לשם מה נועדה החזרה הזו? מסביר לנו משה שהיא באה לבאר את התורה. "בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל משֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר" (דברים א ה). לפי המשך הפסוקים מסתבר שאפשר ללמוד את התורה בלי ביאור, בלי להבין אותה.

אדם יכול ללמוד תורה ולהתחבר לקדושה שלה, ומרוב דבקות לעלות להר סיני, וזו טעות. על כן צריך משה להגביל את העלייה להר. כך מרוב דבקות של טעות עלולים בני ישראל לרצות להישאר בהר שקיבלו בו את התורה וראו בו את התגלות ה'. אבל זה לא רצון ה', "ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה" (ו). משה מסיע את בני ישראל מהר סיני כמו שהסיע אותם מים סוף שזכו בו לגילוי השכינה שנאמר: "זה אלי ואנווהו".

הייעוד של התורה הוא לא לשבת בים סוף או בהר סיני ולהתענג מזיו השכינה. הייעוד שלנו הוא להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש" בארץ ישראל, ממש כמו שנשבע ה' לשלושת האבות. על כן מזכיר להם משה את הציווי שנאמר בהר סיני: "פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת: רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם" (ז-ח).

חטא המרגלים - טעות של צדיקים

למרות הציווי הזה טעו בני ישראל והלכו אחרי המרגלים שרצו להישאר במדבר סיני. בשולחן ערוך (תקפ ב) נאמר כי יש צמים בי"ז באלול כיוון שבו "מתו מוציאי דבת הארץ". ובבית יוסף שואל: למה צמים? הרי זו לא מיתת צדיקים, "ובאבוד רשעים רינה"? ועונה המגן אברהם בשם השל"ה כי המרגלים היו צדיקים וטעו (הרה"ג טייכטל הי"ד ב"אם הבנים שמחה בשם הרה"ג חיים זוננפלד זצוק"ל. פרק ד טז).

צריך לומר כי מטרת המרגלים הייתה שלא נחטא כשניכנס לארץ ישראל. שהרי משה אומר לפני כניסת ישראל לארץ: "כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם" (דברים לא כט). אם משה יודע שעם ישראל ישחית את דרכם אחרי הכניסה לארץ, למה להיכנס לארץ?

ואכן בסופו של דבר בני ישראל חטאו בארץ ישראל. "וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם הַמּוֹצִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וַיַּכְעִסוּ אֶת ה': וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' וַיַּעַבְדוּ לַבַּעַל וְלָעַשְׁתָּרוֹת" (שופטים ב יב יג).

יראת שמים בלי רצון ה'

מה הייתה טעות המרגלים שבגללה לא התקבלה תשובתם (ב"י שם)? הרי לכאורה התבררה צדקתם, אם כן מדוע הם נענשו בעונש גדול כל כך? התשובה היא שאף שדרכם נראית כמו יראת שמים, היא לא רצון ה'. המרגלים חשבו שהמטרה של עם ישראל היא לקיים מצוות וללמוד תורה, ועל כן רצו להישאר במדבר, כי שם זה קל. אבל הם שכחו שהמטרה של עם ישראל היא להביא ברכה לכל העולם דרך ארץ ישראל, כמו שאומר ה' לאברהם "לך לך מארצך" לארץ ישראל, כי רק שם אזכה אותך להיות גוי גדול שיביא ברכה לכל האנושות "ונברכו בך כל משפחות האדמה". זו המטרה שבגללה ה' ברא את עם ישראל "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו". והם שכחו אותה.

קלקול וברכה בצדו

משה ויהושע לא שוכחים את התפקיד של עם ישראל, ולכן הם מכניסים אותם לארץ ישראל, ואע"פ שיש חשש שמא מישהו ישכח את ה' ויחטא, בסופו של דבר כולם יחזרו אל ה' ויבנו את בית המקדש ויביאו אור גדול לכל העולם.

בטעות זו של המרגלים טעו כל אלה שחששו לעלות לארץ ישראל מחשש שמא הם או בניהם יתקלקלו וייחלשו ביראת שמים. בסופו של דבר כל אלה שלא עלו איבדו את בניהם ובנותיהם בהתבוללות נוראה בין האומות ובהתנתקות מעם ישראל. ולעומת זאת בארץ ישראל - גם אם אינו דתי הוא יתחתן עם יהודייה כשרה ויביא ברכה לעם ישראל. וצריכים הדברים הללו להיות על לוח ליבם של אחינו שעדיין בחו"ל. ה' ישיבם לארצנו בקרוב.

חוסר בינה של המרגלים

חשוב לראות כי לפני הסיפור של המרגלים מספר לנו משה שהוא חיפש מנהיגים "חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וַאֲשִׂימֵ֖ם בְּרָאשֵׁיכֶֽם" (יג). לא מצא משה אלא רק "אֲנָשִׁ֤ים חֲכָמִים֙ וִֽידֻעִ֔ים" (טו), אבל נבונים הוא לא מצא (עירובין ק ע"ב). הסביר שם רש"י את ההבדל בין חכמים לנבונים, שהנבונים מבינים דברים לעומק,  "מבינים דבר מתוך דבר", ולא הבנה שטחית. המנהיגים שמצא משה לא התבוננו ולא הבינו שהתכלית של עם ישראל היא בארץ ישראל.

בְּשִׂנְאַת ה' הוֹצִיאָנוּ – אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ

המנהיגים הללו שרואים כי אין במדבר חצילים וקישואים ושומים, חושבים שה' שונא אותם. הם לא מתבוננים ולא רואים שה' רוצה בטובתם. מתוך חוסר התבוננות הם חושבים שה' שרוצה להכניס אותם לארץ ישראל כי הוא שונא אותם. "וַתֵּרָגְנ֤וּ בְאָהֳלֵיכֶם֙ וַתֹּ֣אמְר֔וּ בְּשִׂנְאַ֤ת ה֙' אֹתָ֔נוּ הוֹצִיאָ֖נוּ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לָתֵ֥ת אֹתָ֛נוּ בְּיַ֥ד הָאֱמֹרִ֖י לְהַשְׁמִידֵֽנוּ" (דברים א כז).

כנגד הטעות הזו אנו מברכים כל יום את ברכת אהבת עולם, שם אנחנו אומרים שאנחנו יודעים שה' אוהב אותנו, "אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ. חֶמְלָה גְּדוֹלָה וִיתֵרָה חָמַלְתָּ עָלֵינוּ". כדי שנזכה להבין את זה אנו מתפללים במיוחד על הבינה שלא הייתה למרגלים. "אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן. הַמְרַחֵם רַחֵם נָא עָלֵינוּ וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִינָה לְהָבִין. לְהַשְֹכִּיל. לִשְׁמוֹעַ. לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד. לִשְׁמוֹר וְלַעֲשֹוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה".

מתוך כך נבין את סיום הברכה שבה אנחנו מבקשים לעלות לארץ ישראל "מַהֵר וְהָבֵא עָלֵינוּ בְּרָכָה וְשָׁלוֹם מְהֵרָה מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת כָּל הָאָרֶץ. וּשְׁבוֹר עוֹל הַגּוֹיִם מֵעַל צַוָּארֵנוּ וְהוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ". ובזה מתקנים את חטא המרגלים.

גאולה תלויה בבינה שהיא עץ החיים

בזוהר (חלק ג דף קכב/א) כתוב כי הגאולה תלויה בבינה. והבינה היא עץ החיים. הזוהר מביא פסוק מספר דניאל שמדבר על הגאולה. "יִ֠תְבָּֽרֲרוּ וְיִֽתְלַבְּנ֤וּ וְיִצָּֽרְפוּ֙ רַבִּ֔ים וְהִרְשִׁ֣יעוּ רְשָׁעִ֔ים, וְלֹ֥א יָבִ֖ינוּ כָּל־רְשָׁעִ֑ים, וְהַמַּשְׂכִּלִ֖ים יָבִֽינוּ" (דניאל יב י). "מִסִּטְרָא דְּבִינָה, דְּאִיהוּ אִילָנָא דְּחַיִּי, בְּגִינַיְיהוּ אִתְּמַר (דניאל יב) "וְהַמַשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ". מצד הבינה שהיא עץ החיים.

לכן לימוד הזוהר, שהוא ההתבוננות, יביא את הגאולה ברחמים. "בְּהַאי חִבּוּרָא דִּילָךְ דְּאִיהוּ סֵפֶר הַזֹּהַר, מִן זוֹהֲרָא דְּאִימָא עִלָּאָה תְּשׁוּבָה. בְּאִלֵּין לָא צָּרִיךְ נִסָּיוֹן, וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעַם מֵאִילָנָא דְּחַיִּי, דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזֹּהַר, יִפְּקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי. וְיִתְקַיֵּים בְּהוֹן (דברים לב) ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר".

וּמִבְּנֵי יִשָּׂשׂכָר יוֹדְעֵי בִינָה

דוגמה לבינה שמצילה חיים ראינו אצל יששכר (דברי הימים א פרק יב לג). מסופר עליהם שהם ליוו את דוד בכל התקופה שבה הוא נרדף על ידי שאול. "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשׂכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם וְכָל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם". למה נאמר עליהם שהם בני בינה? שהיו מבינים דבר מתוך דבר, שבמציאות הנראית לעין שאול הוא המלך, אבל רק כאשר מתבוננים מבינים שדוד צריך למלוך על ישראל, ולכן הם מובילים את עם ישראל למלכות דוד ומצליחים "וְכָל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם".

בגלל התכונה הזו זכו בני יששכר שיהיו מתוכם 200 ראשי סנהדראות.  שיהיו מתוכם אנשים שיודעים לקבוע חודשים ולעבר שנים (ילק"ש דה"א). בגלל התכונה הזו היו יכולים לפסוק הלכות (יומא כו).

תכונה זו מחברת אותם לעץ החיים, ולכן נאמר עליהם כי "ברוב חכמתם שוים לנבואה" (בראשית רבתי פרשת ויחי). וכן הוא אומר "וְשָׂרַ֤י בְּיִשָּׂשכָר֙ עִם־דְּבֹרָ֔ה וְיִשָּׂשכָר֙ כֵּ֣ן בָּרָ֔ק בָּעֵ֖מֶק שֻׁלַּ֣ח בְּרַגְלָ֑יו בִּפְלַגּ֣וֹת רְאוּבֵ֔ן גְּדֹלִ֖ים חִקְקֵי־לֵֽב" (שופטים פרק ה טו). הבינה שלהם מחברת אותם לעץ החיים, והם מסייעים לדבורה ולברק ומנצחים את סיסרא. מתוך כך הם מתחברים לבניין מלכות בית דוד.

זוהר לפתיחת שערי בינה

החיסרון של עץ החיים, שהוא חיסרון הבינה, מלווה אותנו מאז חטא אדם הראשון. ביציאת מצרים חוסר ההתבוננות של המרגלים גרם השתהות של בני ישראל במדבר 40 שנה וגזירת מוות על דור יוצאי מצרים. כך גם לעתיד תחזור ההתמודדות אם להתבונן או להיות שטחי. התפקיד של הזוהר הוא לפתוח לנו את שערי הבינה בתקופת הגאולה. ולכן בלימוד שלו תבוא הגאולה ברחמים ולא בקשיים ובדין.

כך מובא בתיקוני זהר (דף כד/א) בשם אליהו הנביא שעתיד לבשר את הגאולה "וְכַמָּה בְּנֵי נָשָׁא לְתַתָּא יִתְפַּרְנְסוּן מֵהַאי חִבּוּרָא דִילָךְ, כַּד יִתְגַּלֵי לְתַתָּא בְּדָרָא בַתְרָאָה בְּסוֹף יוֹמַיָּא, וּבְגִינֵיהּ "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ וְגוֹ". כמה בני אדם יקבלו חיות וברכה מהזוהר שעתיד להתגלות בדורות האחרונים, באחרית הימים, ובזכותו נצא לחרות, "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ".

 

האר"י הקדוש – נשמת משה רבנו

עתידה נשמת משה להתגלות באחרית הימים

ספרו של האר"י ז"ל נקרא "עץ החיים". והטעם מובא בדברי רבי חיים ויטאל, שהביא את מה שכתוב בזוהר, כי כמו שביציאת מצרים בא משה לגאול את עם ישראל ממצרים באמצעות התורה, כך תחזור ותתגלה באחרית הימים נשמת משה שנית. "אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חַבְרַיָּא בְּוַדַּאי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתַּכַּם עִמָּנָא, עִלָּאִין וְתַתָּאִין לְמֶהֱוִי בְּהַאי חִבּוּרָא, זַכָּאָה דָרָא דְהַאי אִתְגַּלְיָיא בֵיהּ, דְּעָתִיד כּוּלֵי הַאי לְאִתְחַדְּשָׁא עַל יְדָא דְמֹשֶׁה בְּסוֹף יוֹמַיָּא בְדָרָא בַתְרָאָה" (תיקוני זהר דף קיב/א).

אמר רבי שמעון: חבריא, בוודאי הקב"ה מסכים ללימוד שלנו, והביא חכמים עליונים ותחתונים שיעזרו לנו לחבר את ספר הזוהר הזה שעתיד להתגלות באחרית הימים, בדור האחרון. זכאי הדור שהספר הזה יתגלה בו, שבאותו דור עתידה התורה הזאת להתחדש על ידי נשמת משה.

ורומז מהרח"ו כי החכם שזכה לנשמת משה רבנו הוא האר"י הקדוש. "ועל דרך זה אל תתפלא ממה שנספר בסוף הקדמה זאת מעניין החכם הקדוש הנגלה אלינו בזמנינו ובדורנו זה ולא אוכל לפרש. ואם תרצה תבין מה שנאמר בספר התיקונין על 'דור הולך ודור בא', 'דא משה רעיא מהימנא'".

דוגמה לנשמת משה - תורה ועלייה

דוגמה לגילוי נשמת משה רבנו הייתה אצל עזרא הסופר, שגם לימד וחידש חידושים בתורה, וגם עלה וגרם לאחרים לעלות לארץ ישראל. וכך בגמרא: "תניא רבי יוסי אומר ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל אילמלא קדמו משה, במשה הוא אומר "ומשה עלה אל האלהים". בעזרא הוא אומר: "הוא עזרא עלה מבבל". מה עלייה האמור כאן, תורה – אף עלייה האמור להלן, תורה. במשה הוא אומר "ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים", בעזרא הוא אומר "כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט" (סנהדרין כא ע"ב). והגמרא מספרת שעזרא שינה את הכתב, ובסוף היא אומרת שהוא לא שינה, אלא החזיר אותו כמו שהיה במתן תורה.

כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת תּוֹרַת ה'

גם עזרא הסופר מצליח באמצעות הבינה להפוך את הבכי של העולים בימי הבית השני לשמחה גדולה מאוד. שבע פעמים מוזכרת הבינה בפרק של המהפך, ללמדך מה הכוח שאיתו מביאים את הגאולה מביאים את עץ החיים. "וַיֵּלְכ֨וּ כָל־הָעָ֜ם לֶאֱכֹ֤ל וְלִשְׁתּוֹת֙ וּלְשַׁלַּ֣ח מָנ֔וֹת וְלַעֲשׂ֖וֹת שִׂמְחָ֣ה גְדוֹלָ֑ה כִּ֤י הֵבִ֙ינוּ֙ בַּדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הוֹדִ֖יעוּ לָהֶֽם" (נחמיה ח יב).

האר"י - חידושי תורה ועלייה

כך האר"י ז"ל ביחד עם חבריו זכה לגרום להתחלת העלייה לארץ ישראל אחרי חורבן בית שני. וכשם שעזרא התחיל במספר מועט שהלך והתרבה, כך האר"י וחבריו התחילו במספר מועט שהלך והתרבה. וכשם שעזרא הסופר לימד תורה את כלל ישראל, כך זכה האר"י ותורתו התפשטה בכלל ישראל.

כדי לקרב את העניין אל ליבנו נזכיר כי התורה של האר"י נגעה בליבם של כל ישראל, רובא דרובא של כלל ישראל מתפלל בנוסח המדויק שלו, או בנוסח שרובו ככולו הוא על פיו. גם בפסיקת ההלכה גדולי הפוסקים מביאים את הפסקים שלו בחלק גדול מההנהגות שלהם.

כך גם בלימוד פנימיות התורה – הכול על פיו. כך הבעש"ט, וכך הגר"א, כך אור החיים הקדוש וכך הרמח"ל. כך כל חסידות חב"ד וכך כל חסידות ברסלב. הכול הוא על פי הגילויים המדהימים שגילה רבנו האר"י ז"ל.

פניו מאירות מאוד

על משה למדנו שהיו פניו מאירות מאוד, ולא יכול היה העם לסבול את גודל האור ולכן היו צריכים לשים על פניו מסווה. כך מספר מהרח"ו על האר"י ז"ל "פעם אחת אירע לי ביום שבת כאב גדול בעינים, ונמשך הכאב הזה קרוב לשני חדשים, ולא היה בתוכם שום חולי, זולתי שהיו כואבים מאוד. ושאלתי למורי ז"ל מה היה סיבת הכאב, ואמר לי ב' סיבות: הא' היא - לפי שאני פוסע פסיעה גסה במהלכי בימי החול, כי פסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם, ואינה חוזרת אלא בקידוש ליל שבת, ולפי שבאותו ליל שבת לא נתכוונתי באותו קידוש - לכן בא לי הכאב ההוא. וסיבה הב' היא – לפי שאני הייתי מתפלל תמיד בבית מדרשו, והייתי יושב לימינו, ולעולם הייתי מסתכל ומביט בו – ללמוד דרכי הנהגותיו בכל הפרטים. והוא היה מתכוון בכל תפלתו, כוונות גדולות ונוראות, אשר על ידם היה שורה עליו אור עליון, ולא הייתי כדאי אז להסתכל בו. ואמר לי 'השתדל שלא תסתכל בפני בשעה שאני מכוין ביחוד קריאת שמע, ובשעה שאני כורע במודים, ובשעה שאני עושה קדושה ואומר ק' ק' ק' ה' צבאות, כי אלו השלושה מקומות, יש בהם כוונות נוראות, ועל ידי זה יוסר ממך כאב העיניים'. ונמנעתי ביום המחרת מלהסתכל בו בשלשה זמנים, אלו ותכף נתרפאתי".

וכתב הבן איש חי בספרו "הילולא רבא" כי הטעם האמיתי הוא הטעם השני, אבל כדי להסתיר את העניין אמר האר"י את שני הטעמים, והמתבונן בעניין יראה אותו.

קליטה של התורה בראייה

על משה רבנו כתוב שזכה לקבל את התורה בארבעים הימים שהיה בהר, והיה עמל בה הרבה ולא אכל ולא ישן ארבעים יום, אבל בסופו של דבר קיבל אותה במתנה. כי אי אפשר לאדם לזכות ללמוד מה שלמד משה בהר לא בארבעים יום ולא בכפל כפלו שנים (אבן עזרא שמות לא יח).

כן היה אצל רבנו האר"י ז"ל. שהיה עמל בתורה מאוד וכך כתב מהרח"ו "אמנם כל זה היה מעצמו ע"י חסידותו ופרישותו אחרי התעסקו ימים ושנים רבים בספרים חדשים גם ישנים בחכמה הזאת ועליהם הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה".

וכך כתב בדף י"ב, עמוד א: "אמר לי מורי ז"ל, כששאלתי לו איך זכה לכל החכמה הזאת, והשיב לי שטרח במאד מאד בחכמה זאת, ואמרתי לו כי גם הרמ"ק ז"ל וגם אני, חיים, טרחתי במאד מאד בחכמה זאת ואמר לי שהאמת הוא שטרחנו במאד מאד יותר מאנשי דורינו, אבל לא עשינו כמוהו. כי כמה לילות היה נשאר בלתי שינה על מאמר אחד של ספר הזהר, ולפעמים שישה לילות של ימי החול שבשבוע היה מתבודד ויושב על עיון מאמר אחד בזוהר בלבד ולא היה ישן כל הלילות ההם רוב פעמים".

וכך כתב עוד בפרשת ואתחנן: "גם בענין עסק ההלכה של העיון בישיבה עם החברים, ראיתי למורי ז"ל - מתגבר כארי בכח, שהיה עוסק בהלכה עד שהיה נלאה ומזיע זיעה גדולה".

ובזכות זה זכה לקבל תורה במתנה. כך כתב רבנו חיים ויטאל זלה"ה בספר "פרי עץ חיים", דף ס"ו, עמוד ד: "מעשה, שהיה מורי זלה"ה ישן בשבת שינת צהרים, ונכנס הר"ר אברהם הלוי, ומצאו שהיה מרחיש בשפתיו. ובין כך נתעורר הרב, ואמר לו 'ימחול האדון שהקצתיו משינתו', ואמר לו 'אדוני, מהו שהרחשת בשפתיך'? ואמר לו 'חייך, כי עסקתי עכשיו בישיבה של מעלה בפרשת בלק ובלעם, נפלאים'. ואמר לו 'יאמר לי מעלת כבוד תורתו, מהני מילי מעליותא', ואמר לו 'חייך, אם הייתי דורש שמונים שנים רצופים, יום ולילה, מה ששמעתי עכשיו, לא אוכל להשלים'. וכן היה מנהגו ז"ל, תמיד כשהיה ישן, היו מביאין אותו לפני מלאך שר הפנים והיה שואלו באיזה ישיבה רוצה לילך, והיו מוליכין אותו. ולפעמים היה בוחר בישיבת רבי מאיר, ופעמים בישיבת משה רבנו עליו השלום, ולפעמים בישיבת רבי עקיבא, וכן על דרך זה בכל מקום שהיה רוצה".

והיה בקי בכל התורה כולה

ומעיד עליו רבי חיים ויטאל זצוק"ל: "מלא תורה כרמון במקרא, במשנה, בתלמוד, בפלפול, במדרשים ואגדות, במעשה בראשית, במעשה מרכבה, בקיא בשיחת אילנות, בשיחת עופות, בשיחת מלאכים, מכיר בחכמת הפרצוף הנזכרת בדברי רשב"י בפסוק 'ואתה תחזה', יודע בכל מעשה בני אדם שעשו ושעתידים לעשות, יודע במחשבות בני אדם טרם יוציאום מן הכח אל הפועל, יודע עתידות וכל הדברים ההווים בכל הארץ ולמה שנגזר תמיד בשמים, יודע בחכמת הגלגול מי חדש ומי ישן ואיפת האיש ההוא באיזה מקום תלויה באדם העליון ובאדם הראשון התחתון, יודע בשלהבת הנר ולהבת אש דברים נפלאים, מסתכל וצופה בעיניו – נשמות הצדיקים הראשונים והאחרונים ומתעסק עמהם בחכמת האמת, מכיר בריח האדם כל מעשיו על דרך ההוא ינוקא בפרשת בלק. וכל החכמות הנזכרים היו אצלו כמונחים בחיקו בכל עת שירצה, בלתי יצטרך להתבודד ולחקור עליהם. ועיני ראו ולא זר, דברים מבהילים לא נראו ולא נשמעו בכל הארץ מימי רשב"י ע"ה ועד הנה".

"ואלו באתי לכתוב כל אשר קבלתי ממורי ז"ל, לא יספיקו כל עורות אילי נביות, כמפורסם לקצת ולשומעים קולי בחברתי".

תורה של רוח הקודש

"והנה מלבד החקירות והנסיונות והמופתים אשר ראינו בעינינו מן הרב הנזכר זלה"ה, הנה הדרושים והדברים עצמם אשר בחיבורי זה יעידון יגידון וכל רואיהם יכירום כי דברים עמוקים ונפלאים כאלה אין יכולת בשכל אנושי לחברם, אם לא בכח השפעת רוח הקדש ע"י אליהו זכור לטוב".

האר"י ומשה יצאו ממצרים

"ולכן רבינו האר"י זיע"א תקן העולם בדורו, ורבים השיב מעון וזכה וזיכה את הרבים. ולכן תמצא שרבינו האר"י זיע"א ישב במצרים, ומשם התחיל להשיג דוגמת משה רבינו עליו השלום, שהיה במצרים תחילה, קודם שקיבל התורה. גם רבינו זיע"א, אחר שישב במצרים חזר לארץ ישראל, לדור בעיר הקודש צפת, תבנה ותכונן במהרה בימינו, אמן, כדי ללמד חכמתו לרבינו מהרח"ו זלה"ה, יען כי היה שייכות לרבינו מהרח"ו ז"ל עם משה רבינו עליו השלום,

וכמו שנאמר בשער הגלגולים, וזו לשונו: 'גם אמר לי ביום ההוא, כי נפשי יש לה שייכות ואחיזה בנפשו של משה. כי כל כללות הנשמות נכללו בו, ובפרט נשמות הצדיקים, ויש לי חלק בבחינת נפשי דוקא ממנו' עד כאן לשונו".

ויהי רצון שזכותו של האר"י הקדוש תגן עלינו, ותביא לנו נחמה ומזור ושמחה.

תגובות (0) פתיחת כל התגובות כתוב תגובה
מיון לפי:

האינתיפאדה המושתקת


0 אירועי טרור ביממה האחרונה
האירועים מה- 24 שעות האחרונות ליומן המתעדכן > 10 מהשבוע האחרון

סיקור מיוחד