ניר מנוסי מצליח להביא את דברי הרב גינזבורג הכי "חוצה" שאפשר - בתרגום עכשווי של מושגי הקבלה והחסידות לשפת הדור שלנו, כשהוא פונה היישר לאזניו של הקורא שלא גדל בעולמה-של-תורה אך רוצה להכיר את יהדותו.
הוצאת הספר עולמות – מאת מו"ר הרב יצחק גינזבורג שליט"א, בעריכת ניר מנוסי שי' – היא מאורע חגיגי הראוי לציון מיוחד.
מתחת לשם הספר נמצאת הכותרת "שערים חדשים לקבלה וחסידות", וכיון שהספר יצא מהדפוס בל"ג בעומר, נפתח את החגיגה באחד הקטעים המפורסמים ביותר בספר הזוהר הקדוש: "בגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי, דאיהו האי ספר הזהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמי" – תרגום: בכך שעתידים ישראל לטעום מעץ-החיים, שהוא ספר הזוהר הזה, יצאו בו מהגלות ברחמים. יש כאן הבטחה לעתיד, "עתידים ישראל", וגם תנאי מסוים, שהגאולה 'ברחמים' תבוא דווקא בזכות ה'טעימה' מתורת הסוד, פנימיות התורה.
השאלה שרבים וטובים 'שוברים עליה את הראש' היא איך ניתן להגשים את ההבטחה הזו, לטעום ולהטעים כראוי מסודות התורה לעם ישראל. ראשית, צריך כמובן להכיר בקיומה של תורת-הסוד שלנו, אחר-כך צריך להתחיל להכיר אותה, ואז מגיעים למשימה של ההפצה, "יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה בָּרְחֹבוֹת פַּלְגֵי מָיִם".
מי שמכיר, ולו במקצת, את שיעוריו של הרב גינזבורג, יודע שהאוצרות של תורת הסוד הם דבר חי וקים, וברוך ה' המעיין ממשיך לנבוע עוד ועוד. יש מישהו שיודע ללמד את סודות התורה – לא רק בלשון ספר הזוהר והאר"י הקדוש, לא רק בלשון הבעש"ט ואדמו"ר הזקן, אלא גם בשפה של הדור שלנו, תוך חיבור לתחומי הדעת האנושית הרחבה, מפסיכולוגיה ועד פוליטיקה ועוד.
אבל פעמים רבות אתה יוצא משיעור כזה (לאחר כמה שעות טובות...) בתחושה מסוימת של תסכול, כשאתה שואל: איך מצליחים לחשוף את האוצרות הגנוזים כאן ולהביא אותם אל הציבור הרחב – כאשר "הציבור הרחב" מתחיל בי-עצמי ומגיע עד לשדרות הרחוקות ביותר. אין ספק, נדרשת כאן עבודת 'תרגום' נוספת, ולשם-כך צריך עוד 'ממוצעים', ובמלים פשוטות: התלמידים צריכים לעבד את התורה ולהנגיש אותה לציבור, להמשיך את המעיין לנהרות רחבים ולבנות עבורנו ספינות נוחות לשוט בהם.
אמנם במהלך העיבוד יש פְּחָת משמעותי, והרבה מאד דברים הולכים לאיבוד ביחס למקור, הן מבחינת הדייקנות המושגית והן מבחינת עושר ההסברים וההקשרים. אבל אין ברירה: כדי שכולם יוכלו להנות מן המעיין הנובע ללא הרף, צריך לפעמים לקחת טיפה אחת ממנו ולהפוך אותה לפלג-מים נינוח ומזמין, הקורץ גם למי שרק עכשיו לומד לשחות. לאחר מכן, יוכלו מיטיבי-הלכת להתמודד עם המים הסוערים ולהתקרב אל מקורות הנהר. החכמה היא, כמובן, שהעיבוד יצליח לשמור מטעמו של המקור (כולל המונחים המקוריים המקודשים של תורת הסוד), ולא להפוך לאמירה סתמית הזורמת לכל מקום שהקורא רוצה לקחת אותה.
מלאכת התרגום והעיבוד אינה קורה ביום אחד. כאשר אני זכיתי להתחיל לטעום מעץ-החיים, לפני כעשרים שנה, היו לרב גינזבורג ספרים בודדים (כמו סוד ה' ליראיו ולב-לדעת), כולם עמוקים וקשים להבנה, ממש "לא ידידותיים"... עם השנים, נכתבו הספרים בעריכת ר' ישראל אריאל (החל מ"אני לדודי"), וכותבים נוספים שהצטרפו למעגל, ולאט-לאט נוצר חומר קריאה פחות מאיים [יצוין שאני מדבר על הספרים בעברית. הספרים באנגלית – כך אומרים – הם מעובדים ונגישים יותר, גם מפני שעצם הכתיבה באנגלית מסייעת לכך].
מדף-הספרים של הרב גינזבורג ממשיך לגדול בהתמדה – וכבר מזמן לא מספיק מדף אחד בספרייה – אבל כניסתו של ניר מנוסי למעגל התלמידים והכותבים ראויה לציון מיוחד במשימת ההפצה. מלבד מאמרים בבמות שונות וברשת האינטרנט, ספרו הראשון של ניר היה 'אהבה' – ובסקירה שכתבתי עליו כבר עמדתי על סגנון הכתיבה המיוחד שלו (ראה בקישור).
בספר הנוכחי, עוד יותר מ'אהבה', ניר פונה לקורא הישראלי-המשכיל-הממוצע שרוצה לשמוע מה היהדות אומרת, אבל לא בהכרח חובש כיפה (בינתיים...). כך מצליח ניר להגיע הכי 'חוּצָה' שאפשר, ועם זאת הוא נשאר נאמן למעיין המקורי. השפה המודרנית – המובנת גם למי שלא בדיוק לומד "דף יומי" – אינה משדרת הקלות ביראת-שמים או זלזול בקדושת התורה והמסורת (כפי שלצערנו ניתן למצוא בספרים המנסים להציג יהדות פופולרית ו'נאורה').
בספר קיימת הנחת מוצא – מפורשת או נסתרת – ש"אנחנו" גדלנו הרחק מהיהדות, והנה אנו מוזמנים לגלות אותה. ממילא, השאלה כעת היא הפוכה: עד כמה ספר כזה מתאים לקהל היעד הרגיל של "ספרי הקודש"? כך למשל, קיים עולם שלם של הקשרים ודימויים שאינו מדבר כל-כך למי שגדל בתלמוד-תורה וישיבה. מי שלא צפה בסרטי-קולנוע, איך יבין את המאמר על "סרטים ושריטות"? ומי שלא האזין למערכונים, איך יהנה מהמשפט "אני נראה לך משרד הסעד?"...
אך במחשבה נוספת, נראה שכולם יכולים להנות מהספר. גם אם אינך יודע בדיוק מיהו מייקל ג'קסון, תוכל להנות מהמאמר על "פולחן התמוז", וגם אם לא שמעת על יין ויאנג תוכל לצלוח את המאמר 'שלהבתיה' (על איש ואשה). בסך הכל, כתיבה המצליחה לדבר אל מעגלים רחוקים, מרוויחה "בדרך ארוכה וקצרה" גם את הקורא "הדתי השמרן" האומר לעצמו: אם אפשר להסביר כך, זה באמת מובן...
\
ההיקף: 'אהבה' הוקדש לנושא אחד (ולמעשה מהווה פיתוח של שיעור אחד בלבד), ואילו 'עולמות' מוקדש למגוון נושאים, עם דגש מיוחד על נושאים כלליים שיכולים באמת להוות "שערים לקבלה וחסידות". בספר חמישה שערים: א. מהי פנימיות התורה? ב. תורת הנפש החסידית. ג. גבריות, נשיות וזוגיות. ד. קבלה וחסידות כאן ועכשיו. ה. מעגל השנה באור הקבלה. אין ספק שמתוך שלשים-ושלשה המאמרים בספר (ל"ג בעומר כבר אמרנו?) יימצאו כמה הנוגעים לכל אחד מאיתנו ומדברים אל לבו. למעשה, כל אחד מל"ג המאמרים בספר עומד בפני עצמו, וכך הוא מתאים גם למי שאינו יכול לשבת וללמוד ספר שלם, אלא מוצא מעט זמן פנוי לעיין באחד המאמרים.
מן הסתם, רבים (כמוני) ירצו לקנות את הספר רק בשביל השער החמישי, על חמשה-עשר המאמרים שיש בו סביב לוח השנה (ואולי מוטב היה להוציא ספר מיוחד למועדי-השנה וספר נפרד לנושאים כלליים). חלק ניכר מהמאמרים מוכרים לנו בגירסה ראשונה מדפי 'התחדשות' ומאתרי האינטרנט, אבל חשוב לציין שיש גם מאמרים חדשים לגמרי, חם-וטרי מהמקלדת, וגם המאמרים האחרים נערכו מחדש בפנים חדשות ומסבירות.
האכסניה: כל ספרי הרב גינזבורג עד היום יצאו ע"י "גל-עיני" – הוצאת הספרים של הרב, הנושאת כמובן אופי תורני מובהק. בכלל זה גם הספר 'אהבה', שלמרות היותו פונה לציבור קוראים רחב יותר, עדיין לא מיצה את הפוטנציאל הזה. לעומת זאת, הספר 'עולמות' יוצא בהוצאת ידיעות ספרים, וככזה הוא פונה מראש ובהגדרה לציבור רחב מאד, ומן הסתם ימצא את מקומו בחנויות סטימצקי וכדו' (כשהוא 'מדלג' לכאורה על חלק ניכר מהציבור הדתי, אבל נתגבר על כך...). הוצאה זו מגיעה להרבה אנשים שרוצים לקרוא על יהדות אבל אינם נכנסים לחנויות-הספרים בשכונת גאולה ואינם מכירים את הפרסומים בעלוני בתי-הכנסת...
חככתי בדעתי האם יש גם הפסד בהוצאה כזו, ונראה לי שלא, מלבד העובדה שנצטרך להוציא יותר כסף מהכיס כדי לקנות את הספר, בשל הפער הגדול במחירי הספרים בין ספרי-הקודש לשאר הוצאות-הספרים (איני מבין מדוע).
נסיים בקטע קטן מהספר, מעניינא-דיומא של ספירת העומר:
"כאשר אנו סופרים את ימינו כל אחד מהם נעשה חשוב, אבל לא בהכרח שונה. על מנת לזהות את האיכות הייחודית שבכל יום אין די בספירתם; יש לספר את סיפורם. לכל יום סיפור אחר, וימינו כולם מצטרפים לסיפור הגדול שהוא סיפור חיינו. ספירת העומר היא זמן להתייחס ברצינות אל מלאכת הכתיבה של סיפור חיינו - האמנות שהיא מנת חלקו של כל אחד ואחת מאיתנו, ושאנו היחידים בעולם שניחנו בכישרון האמנותי לבצעה."
בקיצור, כדאי למהר ולקנות את הספר הזה לפני שהמהדורה הראשונה תחטף (בע"ה), ועדיף שני עותקים – אחד לכם בבית והשני כספר-מתנה בהזדמנות הראשונה.
