הזיכרון של קרבן פסח, הוא זיכרון של מה שחסר לנו - למה הקב"ה צריך אותנו בכלל? הזיכרון הזה הוא זה שיכול להיות התשתית לחידוש הברית, ואיך כל זה נותן מענה לקמפיין נגד המלחמה באויב?
המאמר של חגי סגל הזכיר את היחס של השמאל הציוני למלחמת השחרור: הנאה מהתוצאה ומסע הכחשה מביך לדרך. ניסיון לייצר הפרדה מדומיינת בין נערי גבעות סוררים לנערי חוות טובים מסתיר את האמת הפשוטה: בלי הצעירים האלה שהדור הקודם מנסה להתהדר בהתנערות מהם, לא היה קורה השינוי המדהים שמתחולל בשטח. ומזל שלרונן כהן, קצין מודיעין לשעבר מותר להגיד את מה שלנו אסור
הדברים שמבינים באיראן ואנשי 'ארץ נהדרת' מעדיפים לא להבין
האם עסקני העבר של ההתיישבות גוררים אותנו חזרה לאוסלו, בזמן שהשטח כבר הוכיח שאפשר לבנות אחרת, בלי לממן את האויב?
בטור של סיכום השבוע נוגע מאיר אטינגר בנקודות הבוערות שעל הפרק: המהפך הביטחוני ביהודה ושומרון, הוויכוח סביב חוק הגיוס: לאיזו ברית אתה שייך - המשרתים או המאמינים? וגם: שירות נשים בצה"ל.
החטופה האחרונה בעזה. להדוף את הניסיונות של מצרים לבלום את ההגירה. איך מתכוננים לאיום הפלישה מסוריה. כיצד החזון התנ"כי מתלכד לאט לאט עם המפה הגיאופוליטית המתחדשת ומה יהיה השלב הבא אחרי בריחת המאחז הבדואי בעוג'ה.