מאמר חדש לימי ספירת העומר והעצמאות שופך אור על גישת הרב יצחק גינזבורג למציאות הציבורית כיום. הדברים, כך מתברר, הם תוצר של שיח שקיים הרב עם תלמידו, הרב יוסי פלאי המגדיר את עצמו כמי שגדל בבית המדרש הדתי-לאומי של ישיבת 'מרכז הרב' לצד היותו תלמיד מובהק של הרב גינזבורג.
השבוע אנשי "חרגבים" לוקחים אותנו למרחב שמרגיש "מעבר לגבולות" למרות שהוא ממש כאן מעבר לפינה: צפון השומרון. על רקע החזרה ליישובים חומש ושא-נור, נגלה מחדש מעיינות שקמו לתחייה מתוך השכול, תחנת רכבת עות'מאנית סודית וגם את העמק שבו התחולל קרב השריון היחיד בתולדות השומרון.
זמן קצר אחרי מלחמת השחרור טבעו פליטי 'פלסטין' את המונח "נכבה", אסון, לכינוי ניצחון המהדהד של היהודים. אחרי בריחה של שנים מהנוסחה כיבוש-גירוש-התיישבות הגיע הזמן להסתכל בעיניים לאופן שבו התקבע הניצחון במלחמת השחרור, ולשאול למה אז הבינו בן-גוריון אנשיו כי עליהם ליזום פעולות שיגרמו לבריחה המונית של האויב. מסע מקוצר וחלקי במפת הכפרים הערביים שהוחרבו במלחמת העצמאות
על פי "ישראל היום", ראש הממשלה נתניהו הורה לשר הביטחון למנוע את ההתיישבות בשטחי B. בנתיים ההריסות נמשכות
המילה "אוגנדה" מעוררת אסוציאציות - מההצעה המיתולוגית להקים בה מדינה ועד הגבורה של מבצע אנטבה. אבל לאחרונה, המדינה האפריקאית מספקת לנו הפתעה חדשה: רמטכ"ל שמאוהב בישראל. המומחים פחות בונים על ההצעה ובכל זאת מי האיש ולמה הוא כל כך נחוש להגן על ארץ הקודש?
מה מחבר בין מצור דרמטי בלב השומרון לפני 200 שנה, לפיגוע רצחני ליד חוות גלעד, ולקהילה יהודית קשוחה ולוחמנית שחיה בלב הרי הלבנון? אנשי "חרגבים" לוקחים אותנו למסע בעקבות משפחת ג'ראר האימתנית (ששרידיה עדיין בגזרת ג'נין), המבצר הבלתי חדיר בסאנור, והקומנדו היהודי מהצפון שהוזעק כדי להכריע את המערכה
המהפכה ביהודה ושומרון היא היסטורית, אך בזמן שההר פורח – הגליל ננטש. תחקירי "הקול היהודי" חשפו נסיגה דמוגרפית, אפליית מחירי קרקע ותוכניות ענק להרחבת כפרים ערביים. לצד הישגים בבלימת חלק מהמחדלים, התמונה הכללית מצריכה שינוי. השרים סמוטריץ' ובן גביר, אל תצדיקו את תווית המגזריות - דרוש את אותו 'פול גז' ביו"ש כדי להציל את האחות הגלילית
האם שמירת מצוות מגבילה או משחררת? לפעמים נדמה כי פריקת עול היא חופש, כשלרוב מדובר דווקא בשעבוד לדחפים. דווקא דרך דיני טומאה וטהרה אנו משתחררים מן המוות וזוכים לחירות אמיתית.
כיבוש יריחו מהדהד את הידיעה אותה צריך לזכור מול הנטייה להרפות ידיים בדיוק ברגעים שהאויב מורתע. המתיישבים שמצטרפים לקמפיין "נגד האלימות" יהיו חייבים לשאול את עצמם איפה נמצאים ערביי יו"ש בחזון שלהם לאחר ההתפכחות. וגם כיצד סיפורה של רחב בימי יהושע מלמד אותנו מי בכל זאת רשאי להישאר כאן
גם וגם - זה העניין שלנו בחיים בכלל אז בטח בכל מה שקשור בחול המועד ומלחמה. איך גם יוצאים מהבית וגם שומרים על הוראות פיקוד העורף? התובנה המרכזית: זאת ההזדמנות שלנו לגלות את נקודות היופי הקרובות לבית. אבל יש גם כמה אתרים שמצאנו לכם עם מרחבים מוגנים
הזיכרון של קרבן פסח, הוא זיכרון של מה שחסר לנו - למה הקב"ה צריך אותנו בכלל? הזיכרון הזה הוא זה שיכול להיות התשתית לחידוש הברית, ואיך כל זה נותן מענה לקמפיין נגד המלחמה באויב?
המאמר של חגי סגל הזכיר את היחס של השמאל הציוני למלחמת השחרור: הנאה מהתוצאה ומסע הכחשה מביך לדרך. ניסיון לייצר הפרדה מדומיינת בין נערי גבעות סוררים לנערי חוות טובים מסתיר את האמת הפשוטה: בלי הצעירים האלה שהדור הקודם מנסה להתהדר בהתנערות מהם, לא היה קורה השינוי המדהים שמתחולל בשטח. ומזל שלרונן כהן, קצין מודיעין לשעבר מותר להגיד את מה שלנו אסור
כתבה שלישית בסדרה: קריסת ציר הרשע תשנה את האזור מהיסוד. מי יירש את ההגמוניה, איך ייראו הצירים החדשים, והאם סעודיה מעדיפה שקט בהר הבית?
מה גורם למעצמה מבטיחה כמו איראן להתאבד על המאבק מול ישראל? המומחים שעוקבים אחרי איראן מזהים שישראל הפכה בלי שתכננה למראה במרחק אלפיים קילומטרים של המעצמה האיסלאמית | אנשי הרוח שאיתם דיברנו ניסו לעמוד על השורש התיאולוגי של המלחמה, ואולי גם על המהפכה הרוחנית העולמית שהיא טומנת בתוכה
איראן הגרעינית והבליסטית היא הסיפור הקטן. היא איתנו בלי שידענו כבר מעל ארבעים שנה - עיצבה את כל העימותים הפנימיים והחיצוניים שלנו. כיצד יראה המזרח התיכון אחרי שאיראן תקרוס. על מה היא נאבקה ומה יצמח כאן אחרי נפילתה - פוליטית ומשיחית. שלוש כתבות סוף שבוע.